כריסטיאן דה דוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטיאן דה דוב
Christian de Duve
לידה 2 באוקטובר 1917
תיימס דיטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במאי 2013 (בגיל 95)
Nethen, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה של התא, ביוכימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אלבר קלוד, אקסל הוגו תאודור תאורל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטיאן דה דובצרפתית: Christian René Marie Joseph, Viscount de Duve;‏ 2 ביולי 19174 במאי 2013) היה פיזיולוג אנגלי-בלגי שעסק בתחומי הביולוגיה והכימיה והתמקד בחקר המבנה המקרוני של התא.[1]

דה דוב נולד באנגליה וחי בבלגיה. הוא זכה ב-1974 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם עמיתיו אלבר קלוד וג'ורג'ה אמיל פאלאדה. הפרס ניתן להם על מחקרם ותגליותיהם בנושאי אברוני התא ליזוזום, ופראוקסיזום.[3]

דה דוב זכה ב-1967, בפרס מטעם עמותת גאירדנר[4]בזכות תגלית הליזוזום וב-1989 גם במדליית וילסון (הפרס שנחשב ליוקרתי ביותר לחקר הפיזיולוגיה של התא).[6]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של דה דוב ברחו במהלך מלחמת העולם הראשונה מבלגיה לאנגליה, שם נולד בנם בעיירה תמז דיטון, הסמוכה ללונדון. ב-1920, לאחר המלחמה, כשהיה כריסטיאן בן שלוש חזרה משפחתו לבלגיה.[2]

דה דוב למד בבית ספר באנטוורפן בתקופה בה למדו בבית הספר בשפות הצרפתית והפלמית, ובשנת 1934 הצטרף לאוניברסיטה הקתולית של לובן שם קיבל, ב-1942, את תואר ה-MD. בשנת 1988 העניקה לו אוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק את תואר הפרופסור[8]

בשנת 1943 התחתן עם ג'נינה הרמן, שנפטרה ב-2008. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים (שני בנים ושתי בנות).[2]

בנאום הנובל של דה דוב, הוא הדגיש ואמר כי במהלך חייו זכה לפגוש בפנים הרבות והמופלאות של התארגנות ופעילות התאים החיים. בנוסף, הדגיש שהוא ועמיתיו מרוצים מאוד מהעובדה שממצאיהם לא רק מעשירים את הידע העולמי, אלא עשויים גם לסייע לנצח מחלות.[7]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף התא ואברוניו

דה דוב חקר, יחד עם אנשי מדע נוספים (אלבר קלוד, ג'ורג' פאלאד ואחרים), חקרו נושאים בתחומי הכימיה ומדעי החיים, ובהם את הורמוני האינסולין והגלוקוגן, הצוות שלו גילה, באמצעות תצפיות על גוף התא, את אברוני הליזוזום והפראוקסיזום. גילויים אלה סייעו לפיתוח תרופות למחלות גנטיות ואחרות (לדוגמה: ליזוזום שאינו תקין יכול לתרום להיווצרות בעיה של עיכול בלתי תקין בתא).[5][2]

סיום חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה דה דוב בן 95, הוא היה נכה וסבל ממוגבלויות בחלקים רבים של גופו. לבקשתו, הוא הומת ב-4 במאי 2013, בהמתת חסד שבוצעה בבלגיה בנוכחות ארבעת ילדיו.[9]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו פרסם דה דוב מאמרים רבים ושלושה ספרים שעסקו במבנה התא: ב-1984 פרסם את "A guided tour of the living cell”, ב-1991 את "Blueprint for a cell", וב-1995 את "Vital Dust". ספריו ומאמריו תורגמו למספר שפות.[10][2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטיאן דה דוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]