כריסטופר ריב

כריסטופר ריב
Christopher Reeve
	כריסטופר ריב, 1985
לידה	25 בספטמבר 1952; מזרח ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	10 באוקטובר 2004 (בגיל 52); פאונד רידג', ניו יורק
שם לידה	Christopher D'Olier Reeve
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1976–2004 (כ־28 שנים)
עיסוק	שחקן קולנוע
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד; Princeton Day School; אוניברסיטת קורנל; סטודיו אייץ' בי ;
בן או בת זוג	דיינה ריב (1992–2004)
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס באפט"א, פרס אמי, פרס גילדת שחקני המסך
	http://www.christopherreeve.org/
	פרופיל ב-IMDb

כריסטופר ריב (באנגלית: Christopher Reeve;‏ 25 בספטמבר 1952 – 10 באוקטובר 2004) היה שחקן, במאי קולנוע, מפיק קולנוע ותסריטאי אמריקני. זכור בעיקר בזכות משחקו כ"סופרמן", אשר את דמותו גילם בארבעה סרטי קולנוע.

ב-27 במאי 1995 נפל ריב מסוסו בעת תחרות רכיבה, ובעקבות כך נפגע בגבו ונותר משותק בארבעת גפיו. לאחר התאונה הוא החל לפעול למען נפגעי חוט השדרה ולחקר ריפוי באמצעות תאי גזע, וייסד את "מרכז המחקר לשיתוק ע"ש כריסטופר ריב". ריב נפטר ב-10 באוקטובר 2004 כתוצאה מסיבוכים בריאותיים הקשורים בתאונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריב נולד בניו יורק לפרנקלין וברברה ריב. בגיל תשע החל לשחק בראשון מתוך שורת מחזות - "שומרי המלכה" של ויליאם שוונק גילברט וארתור סאליבן.

בקיץ 1968, בגיל 15, התקבל כחניך בפסטיבל התיאטרון ויליאמסטאון, מסצ'וסטס, ועצם מראהו הבוגר ונוכחותו המרשימה עזרו לו להשתלב. הוא קיבל שבחים רבים על תפקידיו במחזות, בהם "מראה מעל הגשר" של ארתור מילר ו"חודש בכפר" של איוואן טורגנייב.

ריב נמנה בין חברי התנועה הדתית אוניברסליזם אוניטריאני, ושאב ממנה השראה בפעילותו.^[1]

לימודי משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנשר מבית הספר בו למד ביוני 1970, ריב שיחק במחזות בעיירה בות'ביי, מיין, ושאף לעבור לניו יורק במטרה לפצוח בקריירת משחק. עם זאת, בעצת אמו, התקבל לאוניברסיטת קורנל. במחלקת התיאטרון של המכללה, ריב השתתף במחזות "מחכים לגודו" של סמואל בקט (בתפקיד פודזו), "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" של טום סטופארד (בתפקיד המלט) ו"אגדת חורף" של ויליאם שייקספיר. בהמשך הוזמן ריב לפגישה עם סוכן שחקנים, לאחר שזה ראה את משחקו ב"חודש בכפר", והוחלט כי ריב ימשיך ללמוד בקורנל ובמקביל ייפגש עם סוכני שחקנים. שנה לאחר מכן, ריב חתם על חוזה עם הפסטיבל השייקספירי של סן דייגו והשתתף במחזות "ריצ'רד השלישי" (בתפקיד אדוארד הרביעי), "נשות וינדזור העליזות" (בתפקיד פנטון) ו"עמל שווא של אהבה". לפני תחילת שנתו השלישית באוניברסיטה, ריב לקח חופשה בת שלושה חודשים, אשר במהלכה ראה מחזות בסקוטלנד ובאנגליה, כמו גם שהה בפריז.

לאחר שחזר מחופשתו החליט ריב להתרכז במשחק. במסגרת לימודיו בקורנל הוא נדרש לקחת שיעורים בהיסטוריה ובפיזיקה. באישור הדקאן, ריב החל ללמוד בבית הספר ג'וליארד, ושנתו הראשונה שם נחשבה לשנתו השלישית בקורנל. מבין אלפיים סטודנטים שהגישו בקשה ללימודים במכללה היוקרתית, ריב היה בין היחידים שנבחר למסלול המשחק המתקדם - נוסף לרובין ויליאמס, עמו התחבר.^[2] ריב סיים את לימודיו בקורנל בשנת 1974.

קריירת משחק וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 ריב השתתף באופרת הסבון "אהבת החיים", ובמקביל נבחן למחזה ברודוויי "A Matter of Gravity". קתרין הפבורן צפתה במבחן הבד שלו וליהקה אותו לתפקיד נכדהּ. בשנת 1976 פרש ריב מהמחזה אף על פי שקצר שבחים רבים ולמורת רוחה של הפבורן, שנשבתה בקסמו של השחקן הצעיר.

תפקידו הקולנועי הראשון של ריב היה כקצין צוללת בסרט האסונות "צוללת נפטון אינה עונה". בשנת 1978 לוהק ריב לתפקיד קלארק קנט בסרט "סופרמן" של הבמאי ריצ'רד דונר. לאחר שקרא את התסריט, ריב בן ה-26 לקח את התפקיד ברצינות תהומית. במבחן הבד שלו, ריב ביסס את דמותו של קלארק קנט לפי זו של קרי גרנט בסרט "צער גידול חיות", ולאחר שנודע לו כי התקבל לתפקיד, אף נכנס למשטר אימונים מפרך בן חודשיים. אך על פי שריב לא היה אוהד של חוברות הקומיקס, הוא מצא כי התפקיד הכפול של קלארק קנט/סופרמן מאתגר. הסרט זכה להצלחה והניב הכנסות של מעל ל-300 מיליון דולר. משחקו של ריב זכה לשבחים רבים וכן זכייה בפרס באפט"א לקולנוע.

ריב השתמש בעלייתו המטאורית לתפקיד כוכב למטרות צדקה. הוא הצטרף לצוות המנהלים של ארגון הצדקה "הצילו את הילדים", ביקר ילדים החולים במחלות סופניות, ובשנת 1979 שימש כמאמן אתלטיקה בספיישל אולימפיקס.

סרט ההמשך "סופרמן 2" צולם ברובו בעת צילומי הסרט הראשון. עקב סכסוך בין הבמאי והמפיקים, פוטר ריצ'רד דונר ולנעליו נכנס הבמאי ריצ'רד לסטר, ששינה את התסריט וצילם מחדש קטעים שלמים. שינוי זה לא התקבל בשמחה בקרב צוות השחקנים, אולם עם הזמן למד ריב להעריך את לסטר. בהתערבות מעריצי הסרטים, יצאה גרסת הבמאי של דונר בשנת 2006, והוקדשה לזכרו של ריב. שני סרטי ההמשך הבאים זכו להצלחה פחותה מזו של השניים הראשונים, וריב אף ייחס את "סופרמן 3" יותר כקומדיה של ריצ'רד פריור.

בזמן זה דחה ריב הצעות לככב בסרטי פעולה רבים, היות שהיה מעוניין יותר בתפקידי אופי. בשנת 1980 כיכב ריב לצד ג'יין סימור בסרט הרומנטי הבדיוני "היכן שהוא בזמן". הסרט לא זכה לפופולריות רבה בזמן שחרורו, אך הוא הגיע למעמד של סרט פולחן, במיוחד בקרב תלמידי קולג'. סימור כה התרשמה מריב עד שקראה לאחד מילדיה על שמו.

מיד עם תום צילומי "סופרמן 2", ריב מאס בהוליווד ועבר עם משפחתו לויליאמסטאון, מסצ'וסטס, שם קיבל תפקיד ראשי במחזה "כותרת ראשית" של המחזאי בן הכט. בהמשך הופיע בסרטים "מלכודת מוות" של הבמאי סידני לומט, לצד מייקל קיין ו"הבוסטונים" כעורך דין דרומי לצד ונסה רדגרייב, לפי מחזה מאת הנרי ג'יימס. במשחקו האחרון שוב קצר ריב שבחים רבים. מבין המחזות בהן השתתף נמנים "נישואי פיגרו" ומחזה נוסף של ג'יימס בשם "The Aspern Papers". ניסיונו כטייס איפשר לו לבצע את הפעלולים בעצמו בסרט "הטייס", לצד רוזנה ארקט. בשנת 1987 הופיע לצידו של מורגן פרימן בסרט "עיתונות שחורה". הסרט אמנם קיבל ביקורות טובות, אך נכשל בקופות עקב קידום כושל של אולפני ההסרטה.

לאחר צילומי "סופרמן 4" הכושל, ניסה ריב את מזלו בסרט הקומי "מחליפים ערוצים", לצידם של קת'לין טרנר וברט ריינולדס. אולם, בעקבות חיכוכים באתר ההסרטה, החליט ריב לשוב ולהתרכז בתיאטרון.

בסוף שנות ה-80 נהיה ריב מעורב יותר בפעילויות ספורט כרכיבה על סוסים, צלילה, סקי, טיפוס הרים ושיט וכן צדקה למען ארגונים כאמנסטי אינטרנשיונל והסוכנות להגנת מקורות הטבע, נוסף לפעילויות הסברה פוליטיים. באביב של שנת 1987, הוא התבקש לעזור בחילוצם של 77 שחקנים מסנטיאגו דה צ'ילה, שאוימו בהוצאה להורג מידיו של אוגוסטו פינושה. בעקבות כך, ריב זכה בהוקרה ציבורית.^[3]

בשנת 1992 הוצע לריב תפקיד בסרט "שארית היום". לאחר שקרא את התסריט והתרשם, ריב הסכים להשתתף ללא היסוס. הסרט הפך לקלאסיקה מיידית וזכה לשמונה מועמדויות לפרס אוסקר. בעקבות מעורבותו הפוליטית הוא התבקש על ידי המפלגה הדמוקרטית לרוץ לקונגרס של ארצות הברית. בשנת 1994 הוא כיכב בסרט "ללא מילים" לצד מייקל קיטון (שכמו ריב, זכה לתהילה על משחקו כדמות קומיקס נוספת, באטמן) וסרט האימה "כפר הארורים" לצד קירסטי אלי ומארק המיל.

מעט לפני תאונתו, ריב לוהק לסרט הטלוויזיה "מעבר לכל חשד", לצד קים קטרל וויליאם ה. מייסי.

בשנת 1998 הופיע ריב בתפקיד הראשי במותחן "חלון אחורי", חידוש לסרטו הישן של אלפרד היצ'קוק משנת 1954.

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 ביים ריב את סרט הטלוויזיה "In the Gloaming" (אנ'). הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אמי, ביניהם בקטגוריית הבמאי. אשתו דיינה הייתה עדה לשינוי במצב בריאותו ובהופעתו.^[4]

בשנת 2004 ביים ריב את סרט הטלוויזיה "סיפורה של ברוק אליסון", המבוסס על סיפורה האמיתי של משותקת ארבע גפיים שסיימה את לימודיה באוניברסיטת הרווארד.^[5]

הפציעה ותקופת השיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במאי 1995 ספג ריב פגיעה צווארית לאחר שנזרק מסוסו בזמן תחרות רכיבה בווירג'יניה, והפך למשותק מהצוואר ומטה.^[6] החוליה הראשונה והשנייה שלו רוסקו כליל, והוא נזקק להתערבות ניתוחית שחיברה מחדש את גולגולתו לצווארו.

ריב הועבר למרכז השיקום קסלר בווסט אורנג', ניו ג'רזי, ובשבועות הראשונים לשהותו שם קיבל עירויי דם היות שרמות החלבון וההמוגלובין שבדמו היו נמוכות מאוד. צינור הנשימה שהותקן לו נותק ללא הרף, ולמעשה הוא היה נתון לחסדי הרופאים והאחיות שטיפלו בו. סופקה לו עזרה סיעודית במטלות היומיום ובשימוש בכיסא גלגלים. כמו כן, ריב עבר ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, אימוני שריר הטרפז ותרפיה נשימתית, אשר במהלכה למד ריב להשתמש פחות ופחות במכשיר ההנשמה המלאכותית.

המחקר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2003, מחקרו של ריב בנוגע לבדיקת תאי גזע הוביל אותו לישראל,^[7] מהמובילות בחקר נפגעי חוט השדרה.^[8] במהלך ביקורו, ביקר ריב בין היתר בטכניון, במכון ויצמן למדע ובבית חולים אלי"ן בירושלים.

פעילותו בתחום השיתוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריב עזב את מרכז השיקום קסלר מלא השראה מחולים רבים שפגש במהלך שהותו. הוא נעזר שוב במדיה כדי לקדם את מטרתו לחיזוק דרכם של המשותקים - בין היתר, הופיע בטקס פרסי אוסקר ונשא נאום לגבי החשיבות שביצירת סרטים העוסקים בבעיות העולם השונות, כמו גם הנחה את טקס המשחקים הפאראלימפיים וערך נאומים ברחבי המדינה. מאמציו אלו הביאו לצילומו לשער טיים מגזין.^[9] הוא גם קריין את הסרט הדוקומנטרי "ללא חמלה: סרט על יכולות" מבית HBO, שזכה בפרס אמי. ריב הקים את "הקרן ע"ש כריסטופר ריב" בניו ג'רזי מתוך מטרה להאיץ במחקר באמצעות מימון, ועזר לייסד את מכון המחקר אירווין-ריב לחקר חוט השדרה. הארגון מימן טכנולוגיה חדשה המסוגלת לחקות אחר תנועת ההליכה ובכך לעזור בגירוי קצוות העצבים ולימוד מחדש של חוט השדרה כיצד לשלוח איתותים לרגליים.

בשנות ה-90 שמר ריב על בריאות גופנית טובה, היות שהאמין שמערכת העצבים מסוגלת להתחדש הודות לתרפיית אימונים נוקשה. סיבה נוספת הייתה, שרצה במבנה גוף שפיר למקרה ותמצא תרופה. בשנת 2000 חזרו אליו מספר תפקודים מוטוריים, ואפילו רופאו האישי היה כה מופתע בהתקדמות במצבו.^[10]

בשנת 2002 הוקם מרכז למחקר ע"ש כריסטופר ודיינה ריב בניו ג'רזי תחת מימון המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. המרכז נועד לאמן משותקים כיצד לחיות יותר עצמאית עם מגבלותם. ריב עזר במימון בחקר נרחב יותר של תאי גזע. בשנים אלו הנושא העלה דיון ציבורי סוער בנוגע לשימוש בתאי גזע אנושיים, וריב הגן על המחקר באומרו כי המחקר ישתמש אך ורק בתאים שכבר הופקו. כמו כן, ריב תמך באיסור נגד שיבוט אנושי, המסכים להעברת גרעין תא סומטי אך מתנגד לשיבוט לצורכי רבייה. הוא טען כי השתלת תאי גזע איננה שיטה בטוחה, אלא אם התאים מכילים DNA של אותו חולה.^[11] בימים האחרונים לחייו, ריב תמך בהקמתו של המכון לרפואה מתחדשת בקליפורניה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 יצאה האוטוביוגרפיה שלו, "עודני אני", בהוצאת רנדום האוס.^[12] הספר המוקלט בקולו זיכה אותו בפרס גראמי.

באפריל 2004 פורסם ספרו השני של ריב, "שום דבר אינו בלתי אפשרי", שהתמקד יותר בהשקפת עולמו של ריב ובחוויותיו.

בעיות בריאות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ילדותו, ריב סבל מאסתמה ומאלרגיות שונות, וכן ממונונוקלאוזיס זיהומי, מלריה ומסטוציטוזיס (הפרעה בכלי הדם). לעיתים תכופות היו לו תופעות לוואי לאחר נטילת תרופות. במרכז השיקום קסלר ניתן לו סם שאמור היה להפחית את הנזקים לחוט השדרה, אולם הדבר גרם לו להלם אנפילקטי ולקריסת ריאותיו. נוסף על כך, בצעירותו הוא סבל מנשירת שיער, דבר שהחריף לאחר תאונתו, ושבגללו גילח את שיער ראשו.

באוקטובר 2004 סבל ריב מפצע לחץ שגרם לאלח דם. ב-9 באוקטובר הוא עבר דום לב לאחר שקיבל אנטיביוטיקה לזיהום, ונלקח לבית החולים. ב-10 באוקטובר 2004 הוא מת מאי ספיקת לב.^[13] הוא היה בן 52 במותו. גופתו נשרפה ואפרו פוזר.

משפחה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לריב שלושה ילדים: בן ובת, מתיו ואלכסנדרה, ממערכת יחסים קודמת עם גיי אקסטון; ובן, ויליאם, מנישואיו לדיינה ריב. דיינה המשיכה לעמוד בראש הארגון שייסד בעלה, עד מותה ב-6 במאי 2006, לאחר שאובחן אצלה סרטן הריאה. כיום עומדים מתיו ואלכסנדרה בראש צוות המנהלים של הארגון.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	סרט	תפקיד	הערות נוספות
1978	Gray Lady Down	לוטננט פיליפס
	סופרמן	סופרמן	הועמד לפרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
	סופרמן	סופרמן	פרס באפט"א לשחקן חדש בתפקיד ראשי
1980	היכן שהוא בזמן	ריצ'רד קולר	הועמד לפרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
1980	סופרמן 2	סופרמן	הועמד לפרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
1982	Deathtrap	קליפורד אנדרסון	הועמד לפרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
1982	Monsignor	ג'ון פלהרטי
1983	סופרמן 3	סופרמן	הועמד לפרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
1984	The Bostonians	באסיל ראנסום
1985	The Aviator	אדגר אנסקום
1987	Street Smart	ג'ונתן פישר
1987	סופרמן 4	סופרמן	שחקן ראשי ותסריטאי שותף
1988	Switching Channels	בליין בינגהאם
1992	Noises Off	פרדריק דאלאס
1992	Noises Off	פיליפ ברנט
1993	Morning Glory	ויל פארקר
1993	שארית היום	חבר הקונגרס ג'ק לואיס
1994	Speechless	בוב פריד
1995	Village of the Damned	ד"ר אלן צ'אפי
1997	In the Gloaming (אנ')		במאי
2004	סיפורה של ברוק אליסון		במאי
2006	סופרמן 2	סופרמן	צילומי ארכיון
2006	סופרמן 2	סופרמן	יצא לאחר פטירתו
2007	Christopher Reeve: Hope in Motion	בתפקיד עצמו	סרט תעודה ^[14]
2007	Christopher Reeve: Hope in Motion	בתפקיד עצמו	יצא לאחר פטירתו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר ריב בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של כריסטופר ריב
כריסטופר ריב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריסטופר ריב, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
כריסטופר ריב, באתר AllMovie (באנגלית)
כריסטופר ריב, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
כריסטופר ריב, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
כריסטופר ריב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
כריסטופר ריב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרכז המחקר לשיתוק של כריסטופר ודנה ריב
כריסטופר ריב - סופרמן אמיתי, יורם מלצר, 11 באוקטובר 2004
ירון רוולסצ'י‏, ספיריטס: עפים על סופרמן, באתר וואלה!‏, 25 בספטמבר 2013
כריסטופר ריב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ In Memoriam: Christopher Reeve, Unitarian Universalist
^ Christopher Reeve: Living in Hope, Andrew Walker, March 1st 2002
^ Chile honours Christopher Reeve, Superman, January 28th 2004
^ Christopher Reeve Biography
^ Paralyzed Alum Invigorates N.Y. Race, October 24th 2006(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
^ Riding Accident Paralyzes Actor Christopher Reeve, Lois Romano, June 1st 1995
^ שלום ישראל, אמר סופרמן, ynet‏, 29 ביולי 2003
^ Christopher Reeve: Israel at Center of World Research on Paralysis, July 27th 2003(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
^ Christopher Reeve: Super Man, August 26th 1996
^ Man of Steel, Oliver Burkeman, September 17th 2002
^ Christopher Reeve Testimony, March 5th 2002
^ Christopher Reeve, Still me, 1st Ballantine books ed, New York: Ballantine Books, 1999, ISBN 0-345-43241-X
^ Transcripts: American Morning, October 11th 2004
^ Hope in Motion, נבדק ב-2021-10-07

[1] In Memoriam: Christopher Reeve, Unitarian Universalist

[2] Christopher Reeve: Living in Hope, Andrew Walker, March 1st 2002

[3] Chile honours Christopher Reeve, Superman, January 28th 2004

[4] Christopher Reeve Biography

[5] Paralyzed Alum Invigorates N.Y. Race, October 24th 2006(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)

[6] Riding Accident Paralyzes Actor Christopher Reeve, Lois Romano, June 1st 1995

[7] שלום ישראל, אמר סופרמן, ynet‏, 29 ביולי 2003

[8] Christopher Reeve: Israel at Center of World Research on Paralysis, July 27th 2003(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)

[9] Christopher Reeve: Super Man, August 26th 1996

[10] Man of Steel, Oliver Burkeman, September 17th 2002

[11] Christopher Reeve Testimony, March 5th 2002

[12] Christopher Reeve, Still me, 1st Ballantine books ed, New York: Ballantine Books, 1999, ISBN 0-345-43241-X

[13] Transcripts: American Morning, October 11th 2004

[14] Hope in Motion, נבדק ב-2021-10-07

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

פרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר בסרט טלוויזיה או במיני-סדרה
1994‏-2009	ראול ג'וליה (1994) • גארי סיניז (1995) • אלן ריקמן (1996) • גארי סיניז (1997) • כריסטופר ריב (1998) • ג'ק למון (1999) • בריאן דנהי (2000) • בן קינגסלי (2001) • ויליאם ה. מייסי (2002) • אל פצ'ינו (2003) • ג'פרי ראש (2004) • פול ניומן (2005) ג'רמי איירונס (2006) • קווין קליין (2007) • פול ג'יאמטי (2008) • קווין בייקון (2009)
2010-היום	אל פצ'ינו (2010) • פול ג'יאמטי (2011) • קווין קוסטנר (2012) • מייקל דאגלס (2013) • מארק רופאלו (2014) • אידריס אלבה (2015) • בריאן קראנסטון (2016) • אלכסנדר סקארסגארד (2017) • דארן כריס (2018) • סם רוקוול (2019) • מארק ראפלו (2020) • מייקל קיטון (2021) • סם אליוט (2022) • סטיבן יאון (2023)