כריסטולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כריסטולוגיה (Christology, הלחם המילים χριστός = מושיע, λογία = תורה, מתורגם לרוב כתפישת המשיח) היא ענף בהגות הנוצרית העוסק בישו כמשיח וכמושיע ובכל הנאמר עליו בפן זה של הווייתו.

בנוסף, עוסקת הכריסטולוגיה בשאלות איך העריכו את ישו תלמידיו וההולכים בעקבותיהם, מה מאפיין בכתובים, בעיקר בבשורות ובמכתבי הברית החדשה, את ישו כמושיע. מהו המקום אותו תופס ישו בעולם הזה ובעולם הבא, מהו טבעו (מהותו) ומה אישיותו, מה מערכת הגומלין בינו לבין האל האב ושאר מרכיבי השילוש הקדוש, ומה משקל הנביא ומשקל האדם בחייו. מחלוקות קשות בנושא זה פילגו את הכנסייה בעיקר במאותיה הראשונות. אף שהוויכוחים לא הסתיימו ושאלת הכריסטולוגיה הייתה תמיד ועודנה נושא לדיון פורה, הנקודות המרכזיות נחתמו בין ועידת ניקאה ב-325 לוועידת כלקדון ב-451. נקבע כי ישו היה התגשמותו בבשר של האל הבן בשילוש שהיה קדום כמו האב, וכי היו לו שני טבעים מושלמים, אנושי ואלוהי, שפעלו יחדיו.

נקודת המוצא שעוררה את הדיון הכריסטולוגי הייתה האמונה בתחיית ישו. מתחייה זו היו שהסיקו כי ישו היה בן האלוהים. אם ישו היה בחייו בן האלוהים, כלומר בעל טבע אלוהי, צריך לדון בטבע האנושי לעומת הטבע האלוהי שלו ובשילוב או מיזוג שני טבעים אלו.

סינודים בנושאי כריסטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסינוד הראשון שדן בנושאי כריסטולוגיה היה קונציל אנטיוכיה ב-268, נוצרים שהושפעו מהגנוסיס חשבו שעולם המכיל רוע לא יכול להיווצר על ידי אל טוב ומכאן שהוא נוצר על ידי דמיורגוס, האל הרע. ישו מבחינתם היה בעל השראה אלוהית והתגלותו בפני בני האדם התרחשה בחזון בלבד. הסינוד דחה גישות אלו.

הוויכוחים הפנים נוצריים בנוגע לטבעו של ישו, גרמו לכך שבשנת 451 התכנסה ועידה אקומנית מיוחדת, היא ועידת כלקדון. הוועידה שללה את הדוקטרינה המונופיזיטית, אימצה את הדוקטרינה הדיופיזיטית ופרסמה את צו כלקדון שפירט את אנושיותו המלאה ואלוהותו המלאה של ישו, הצלע השנייה של השילוש הקדוש. הוויכוח לא הסתיים בכך, וכנסיות שונות נשארו דבקות באסכולה המונופזיטית ובהן הכנסייה הקופטית המצרית והכנסייה הסורית. לעומת זאת, בפלשתינה[1] הוכרעה המחלוקת לטובת הזרם הכלקדוני (הדיופיזיטי) בזכות מאמציהם של הנזירים סבאס ואותומיוס.

ישו כמשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו הוגדר במקומות רבים בברית החדשה כמשיח, למשל אחרי מותו של ישו, במסגרת האירוע בו דיברו השליחים בלשונות נוכריות, הטיף פטרוס כי

לכן ידע-נא בית-ישראל כלו ברור כי האלהים שם את-ישוע זה אשר צלבתם לאדון ולמשיח.

מעשי השליחים פרק ב', פסוק 36

ישו כבן האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הנוצרים קיבלו את ישו כמשיח, ועל כך לא הייתה מחלוקת.

הנוצרים ניסו לבסס את מעמדו של ישו כבן האלוהים, היו דעות שונות לגבי טבעו האלוהי של ישו. האם היה בעל טבע אלוהי מרגע לידתו (או התעברות אימו), רק מהרגע בו הוטבל על ידי יוחנן המטביל, מרגע צליבתו או אולי רק מרגע קומו לתחייה.

בהמשך הגדירו את ישו גם כבן האלוהים

אשר הוכן לבן-האלהים בגבורה לפי רוח הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא ישוע המשיח אדנינו

האיגרת אל הרומאים, פרק 1 פסוק 4

ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בן-האלהים

הבשורה על-פי יוחנן, פרק א, פסוק 34

ישו לא הוגדר כבנו הגופני ממש של אלוהים אלא כבנו הרוחני

ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על-כן קדוש יאמר לילוד בן-האלהים.

הבשורה על-פי לוקאס, פרק א, פסוק 35

ליהודים, אף ליהודים הנוצרים היה קשה לקבל את האמונה כי ישו הוא בנו של אלוהים

ויען אתם ישוע אבי פעל פעלתו עד-עתה וגם-אנכי פעל: אז יוסיפו היהודים לבקש את-נפשו כי מלבד אשר חלל את-השבת גם אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים

הבשורה על פי יוחנן, פרק ה

ויאמר אליו ישוע זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני הראה אתי ראה את-האב ולמה-זה תאמר הראנו את-האב: האינך מאמין כי אנכי באבי ואבי בי הדברים אשר אדבר אליכם לא-מנפשי אנכי דבר כי אבי השכן בקרבי הוא עשה את-המעשים: האמינו לי כי-אנכי באבי ואבי בי ואם-לא האמינו לי בגלל המעשים: אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי יעשה גם-הוא את-המעשים אשר אנכי עשה וגדלות מאלה יעשה אל-אבי: וכל-אשר תשאלו בשמי אעשנו יכבד האב בבנו: כי-תשאלו דבר בשמי אני אעשנו

הבשורה על פי יוחנן, פרק יד

פילוגים בנצרות על רקע כריסטולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אריאניות

אריוס כפר באלוהותו של ישו וטען כי הוא רק דומה לאב בהווייתו אך אינו זהה עמו; ישו נולד יש מאין, אך לפני הולדתו לא היה קיים. האל-האב קדם לבן ויצר אותו כמכשיר לבריאת העולם. אולם הבן שונה במהותו ובטבעו מן האב, משום שהיה לו גוף ובמקום נשמה נמצא בתוכו ה'לוגוס' שממנו נבעה 'רוח הקודש'. ניתן לקרוא לאלוהים "האב" אך ורק מאותו רגע שיצר את הבן, כי קודם לכן לא היה אב.

מול אריוס עמד אתנסיוס שטען שישו שווה במהותו לאלוהים. ועידת ניקיאה קיבלה את דעתו של אתנסיוס וקבעה שישו הוא אל שהגיע מאל. גם ישו וגם אלוהים לא נבראו, אלא הם קיימים עוד מלפני בריאת העולם.

בוועידת קונסטנטינופול הראשונה (381) הוחלט כי גם לרוח הקודש מעמד אלוהי וכן נקבע עיקרון השילוש הקדוש.

נשארה פתוחה השאלה כיצד הגיע הטבע האנושי אל ישו, בן האלוהים.

נסטוריאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נסטוריאניזם

נסטוריוס התחבט בשאלה איך ומתי התמזג הטבע האנושי בתוך ישו. כי אם נולד כאל (על פי החלטת ועידת ניקיאה) האם היה גם בעל טבע אנושי. נסטוריוס ניסה לפתור את הקושיה בתורה שנקראה נסטוריאניזם שטענה כי הטבע האנושי של ישו והטבע האלוהי שלו, אף כי שכנו באדם אחד, היו נבדלים והתאחדו רק באופן מוסרי.

מולו גישה זו טען קירילוס, בישוף אלכסנדריה, כי ישו היה בעל טבע אלוהי ולבש טבע אנושי. המיזוג בין האלוהות והאנושיות יצר את ישו שהיה הן בן והן משיח. מכאן שמרים, אם ישו היא יולדת האל (תיאוטוקוס). דעתו של קירילוס התקבלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטולוגיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקורות העומדים לרשותינו, ובהם קירילוס מסקיתופוליס התייחסו בכתביהם לחבל הארץ בשם פלשתינה ולא נקטו בשם ארץ-ישראל