כפר יאסיף

כפר יאסיף
מרכז הכפר ב-2006
שם בערבית كفر ياسيف
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שאדי שווירי شادي شويري
גובה ממוצע[1] ‎58 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 10,392 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 175
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.04 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 3,178 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 71
תחום שיפוט[4] 3,270 דונם
    - דירוג ארצי[2] 225
32°57′15″N 35°09′48″E / 32.9541174101907°N 35.1632670193327°E / 32.9541174101907; 35.1632670193327
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
5 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 139
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3962
    - דירוג ארצי[2] 141
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.8%
גילאי 5 - 9 7.7%
גילאי 10 - 14 8.0%
גילאי 15 - 19 8.2%
גילאי 20 - 29 16.4%
גילאי 30 - 44 20.8%
גילאי 45 - 59 17.4%
גילאי 60 - 64 4.5%
גילאי 65 ומעלה 9.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 3
–  על-יסודיים 2
תלמידים 2,479
 –  יסודי 1,292
 –  על-יסודי 1,187
מספר כיתות 93
ממוצע תלמידים לכיתה 27.7
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל כפר יאסיף נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
אתר המועצה

כפר יאסיףערבית: كفر ياسيف) הוא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, כ-8 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, על כביש 70, ליד המועצה המקומית אבו סנאן. הוא הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1925. בתחומי הכפר נמצא מקאם נבי אל-ח'דר המקודש לעדה הדרוזית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כפר יסיף (יישוב עתיק)

שרידים רבים מעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של יישוב יהודי משנאי-תלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.

בתקופה הצלבנית בארץ ישראל היה הכפר ידוע בשם קפרסי (Cafresi) או קפריאסיף (Cafriasif)[6]. בשנת 1193 העניקה המלכה איזבלה ובן זוגה אנרי השני, רוזן שמפאן את המצודה של כפר יאסיף לשליטים הצבאיים של המסדר הטבטוני[7]. במאה ה-13, התגוררו בכפר נוצרים ששילמו מיסים לבישוף בעכו[8]. ב־1283, מוזכר הכפר בהודנה בין הצלבנים בעכו לבין הסולטאן הממלוכי אל-מנצור קלאון[9].

השלטון העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה. רישום מס עות'מאני משנת 1596 מצביע על כך שבכפר הייתה אוכלוסייה של 58 משפחות מוסלמיות, שבעה רווקים מוסלמים ו-19 משקי בית יהודים[10]. ברנרד לואיס מציין כי ברישומים העות'מאניים של כפר יאסיף וישובים נוספים לא מצוינים התושבים הנוצרים ברישומים[11].

בשנות ה-40 של המאה ה-18, התיישבו בכפר יאסיף עשרה משקי בית יהודיים בהנהגתם הרוחנית של הרב שלמה עבאדי, והצטרפו אליהם מספר יהודים נוספים, שעזבו את צפת בראשית שנות ה-60 בעקבות רעידות האדמה. לדברי הנוסעים היהודים, היהודים בכפר יאסיף חיו היטב בחסותו של השליט העות'מאני הגליל האוטונומי דאהר אל-עומר, שסובלנותו אפשרה את הקמתה הראשונית של הקהילה היהודית[12].

בכפר יאסיף נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), עשו שימוש בבית עלמין זה, כפי שתועד גם בידי החוקר הצרפתי ויקטור גרן בעת ביקורו בכפר בשנת 1870[13][14].

בראשית המאה ה-20 בית הקברות היהודי הורחב ונקנה שטח נוסף במימון הברון רוטשילד. בעקבות פרעות תרפ"ט יהודים חדלו מלקבור בבית הקברות[15]. ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ־15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו".[דרוש מקור] הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.

בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350–600 תושבים, מרביתם יוונים אורתודוקסים וכרבע מוסלמים.[16]

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית היא העתיקה מבין הכנסיות שבכפר. לפי ויקטור גרן, בעת ביקורו בכפר ב-1870 היא היתה בת מאה וארבעים שנה; לפי נתון זה, יש לתארכה לשנת 1730.[14]

המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד האוכלוסין של 1922 היו בכפר 172 מוסלמים, 665 נוצרים ו-33 דרוזים[17].

כפר יאסיף הוגדר כרשות מקומית על ידי המנדט הבריטי ב-1 בדצמבר 1925. יאני קוסטנדי יני (Yani Kustandi Yani) שימש כראש המועצה בשנים 1933–1948[18] וגם אחרי הקמת מדינת ישראל.

באפריל 1938, במהלך המרד הערבי בארץ ישראל, קבוצה של מורדים ערבים הטמינה מוקשים על הכביש שליד כפר יאסיף. המוקשים גרמו להתפוצצות רכב צבאי בריטי, והרגו תשעה חיילים. כפעולת תגמול, תכנן הצבא הבריטי לשרוף את הכפר, אך מחאות מצד התושבים שטענו שהאחראים לכך הם תושבי הכפר הסמוך כּויכּאת גרמו לבריטים לחזור בהם. שמונה אנשים, בעיקר אזרחים נהרגו בכּויכּאת לאחר מכן מידי הצבא הבריטי[19].

בהתקפה נוספת מצד הערבים על כביש ביטחון בריטי חדש סמוך לכפר, נהרג חייל אחד ונפצעו שניים נוספים. הבריטים שחשדו שוב בתושבי הכפר החלו בתוכניתם לשרוף את הכפר, ובין 14 ל-17 בפברואר 1939 הצבא הבריטי שרף 68–72 בתים (כמחצית מבתי הכפר), רובם בבעלות מוסלמית, ומספר קטן של בתים נוצריים ודרוזים. כאשר כמה מתושבי הכפר הסמוך כּויכּאת באו לבחון את ההרס בכפר יאסיף, תשעה מאנשיהם נורו למוות בעת שהתקרבו לכפר. מאוחר יותר משהתגלה שוב כי המבצעים לא יצאו מכפר יאסיף, נאלצה הממשלה הבריטית, לשלם פיצויים כספיים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בית ספר יסודי ובנין מסחרי בכפר, אשר קיימים עד היום.

לדברי כומר אנגליקני שנכח במקום, "התושבים בכפר יאסיף היו להוטים מאוד לציין כי החיילים שהרסו את בתיהם לא היו אנגלים אלא אירים".

כפר יאסיף, 1957, בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
כפר יאסיף, 1957, בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
כפר יאסיף בשנת 1963

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, והשתרעה על פני שטח של 6763 דונם. 350 מתושבי הכפר היו מוסלמים, 1,105 נוצרים ו-40 "אחר" (דרוזים). 3,234 דונם משטח הקרקע שימש לגידול מטעים ו-3,310 דונם לגידול דגנים[20], בעוד ש-75 דונם שימש לבניה עירונית.

מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948, הייתה כפר יאסיף המועצה המקומית הערבית היחידה לצד הערים נצרת ושפרעם[21]. בזמן מלחמת העצמאות היא נכבשה כחלק ממבצע דקל[22]. כ־30% מהתושבים בכפר הגיעו לאחר שעזבו את בתיהם בכפרים באזור[23]. פלסטינים מהכפרים כֻּויכַּאת, אל-בירווה ומנשייה הגיעו לכפר יסיף בעקבות כיבוש כפריהם, חלקם נשארו וחלקם גורשו לירדן[24]. בכפר התיישבו גם מעקורי איקרית. בישיבת הכנסת בתשע במרץ 1949, מחה חבר הכנסת, תופיק טובי, על העברת כ־700 מתושבי הכפרים שהגיעו לכפר יאסיף לירדן[25][26]. ב־5 ביוני 1951 הופעלה מחדש המועצה המקומית על ידי ממשלת ישראל. כפר יאסיף היא המועצה המקומית הערבית היחידה, שהמשיכה לפעול אחרי הקמת המדינה. בבחירות המקומיות למועצה שנערכו ב־1954 זכה יאני קוסטנדי יני בבחירות וכיהן ברשות המועצה עד 1964[18]. יאני היה יושב הראש של המפלגה הקומוניסטית המקומית והצליח להביס את הרשימה מטעם מפא"י בכל מערכת בחירות. הוא ראה את עצמו לא רק ראש המועצה המקומית של כפר יאסיף אלא כדובר של הערבים שחיו במדינה החדשה[27].

ב-1972 נבחרה ויולט ח'ורי על ידי מליאת המועצה המקומית לראשת המועצה[28] לאחר שבעלה, פאזי חורי, פרש מתפקידו. היא שימשה כראשת מועצה כשנה ובמהלך כהונתה המועצה קבלה מענקים מיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים וכן התהדקו הקשרים עם הקיבוץ השכן, יחיעם. בבחירות ב-1978 רצה במפלגה עצמאית וזכתה במושב אחד. נכון ל-2019, חורי היא האישה היחידה שעמדה בראש מועצה ערבית בישראל[29].

נתונים דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בכפר יאסיף 10,392 תושבים (מקום 175 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 72.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,634 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[30] התיכון המקומי נקרא בית ספר תיכון "יני" על שמו של ראש המועצה של הכפר בשנים 1934–1962.

עפ"י מסורת מקומית שתיעד איל דודסון, נאמר כי שתי משפחות בכפר הן ממוצא יהודי.[31]

כפר יאסיף התפרסם בין יישובי הערבים בארץ באחוז הגבוה ביותר של אקדמאים.

מערכת החינוך ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר יש 4 בתי ספר, 2 בתי ספר יסודיים (מ-א' עד ו'), 1 בית ספר חטיבת ביניים (מ-ז' עד ט') ו-1 בית ספר על יסודי (מ-י' עד י"א), יש גם ספרייה ציבורית שיש בה הרבה ספרים שיכולים להשתמש בהם לתקופה מסוימת ולהחזיר לספריה.

מבני דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקאם נבי אל-ח'דר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקאם נבי אל-ח'דר (مقام النبي الخضر) קדוש לדרוזים והוא נחשב לקברו של אליהו הנביא על פי המסורת הדרוזית. אל-ח'דר או בשמו האחר, אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שייסדו את הדת הדרוזית. ב-25 בינואר עולים אליו לרגל. עם זאת יש לציין שהשם אל-ח'דר מופיע במספר מקומות קדושים לנוצרים ולמוסלמים ברחבי הארץ.[32].

מבני דת נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר ישנם שני מסגדים ו-5 כנסיות.[33] בכפר מספר אתרים ארכאולוגים.[34]

בית הקברות היהודי העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה ברור, כפר יסיף – מיקומו והתפתחותו של הכפר, בתוך: נופים בגליל המערבי, חיפה: החוג לידיעת הארץ, המועצות סולם צור וגעתון, 1977.
  • אמנון גופר, חמש דקות מהצימר, תל אביב: הוצאת עם עובד – 2012
  • ישעיהו פרס, הערך "כפר יסיף", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך ג, עמ' 487), הוצאת ראובן מס, תשי"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כפר יאסיף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ Pringle, Denys., Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem : an archaeological gazetteer, Cambridge: Cambridge University Press, 1997, עמ' 119
  7. ^ Pringle, Denys., The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem : a corpus, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1993-2009, עמ' 132
  8. ^ Ellenblum, Roni., Frankish rural settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press, 1998, עמ' 145
  9. ^ Dan Barag, A new source concerning the ultimate borders of the Latin Kingdom of Jerusalem, Israel Exploration Journal, 1979, עמ' 197–217
  10. ^ Hütteroth, Wolf Dieter., Historical geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the late 16th [sixteenth century], Erlangen: Fränkische Geographische Ges., 1977, עמ' 191
  11. ^ Bernard Lewis, Studies in the Ottoman Archives, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London Vol. 16, No. 3, 1954, עמ' 469-501
  12. ^ Jacob Barnai, The Jews in Palestine in the eighteenth century : under the patronage of the Istanbul Committee of Officials for Palestine, Tuscaloosa, Ala.: University of Alabama Press, 1992, עמ' 156
  13. ^ יוסי יובל, כפר יאסיף: כשדרקונים רושפים על קברי צדיקים, באתר ynet, 26 באוגוסט 2010
  14. ^ 1 2 ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 3
  15. ^ אלעד בן-דרור, האדריכל שמחה יום־טוב, יועץ משרד הפנים לתכנון כפרי המיעוטים והתכנית להנצחת כפרי המוסתערבים בגליל
  16. ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 319
  17. ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז עכו, עמוד 37
  18. ^ 1 2 Ahmad H. Sa'di, CONTROL AND RESISTANCE AT LOCAL-LEVEL INSTITUTIONS: A STUDY OF KAFR YASSIF'S LOCAL COUNCIL UNDER THE MILITARY GOVERNMENT, Arab Studies Quarterly Vol. 23, No. 3, עמ' 31-47
  19. ^ Swedenburg, Ted., Memories of revolt: the 1936-1939 rebellion and the Palestinian national past, Fayetteville, Ark.: University of Arkansas Press, 2003, עמ' 107–109
  20. ^ סקר הכפרים
  21. ^ שרה אוסצקי-לזר, ישראל בעשור הראשון, Ramat-Aviv: האוניברסיטה הפתוחה, ©2001-<[2011?]>, עמ' 67
  22. ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, 2nd ed, Cambridge: Cambridge University Press, 2004, עמ' 416
  23. ^ כפר יאסיף - ישובים | גליל מערבי | הרשות לפיתוח הגליל, באתר www.romgalil.org.il
  24. ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, 2nd ed, Cambridge: Cambridge University Press, 2004, עמ' 515
  25. ^ פרוטוקול הישיבה התשיעית של הכנסת הראשונה, יום רביעי, ח' באדר תש"ט, 9 במרץ 1949
  26. ^ Nur Masalha, Catastrophe remembered : Palestine, Israel and the internal refugees: essays in memory of Edward W. Said (1935-2003), London: Zed Books, 2005, עמ' 27
  27. ^ Sa'Di, Ahmad H., Thorough surveillance. The Genesis of Israeli Policies of Population Management, Surveillance and Political Control towards the Palestinian Minority, Manchester: Manchester Univ Press, 2015, עמ' 107-110
  28. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, הבחירות ברשויות הערביות: הנשים עוברות קדימה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013
  29. ^ Herzog, Hanna., Gendering politics : women in Israel, Ann Arbor: University of Michigan Press, 1999, עמ' 210–211
  30. ^ פרופיל כפר יאסיף באתר הלמ"ס
  31. ^ יואל יעקובי, היהודים הנסתרים, באתר www.inn.co.il, ערוץ 7, ‏16-08-2012
  32. ^ שמעון אביבי, https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99399891#1.0.6.default, kotar.cet.ac.il, אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל, ‏2000
  33. ^ כפר יאסיף ואבו סנאן, קהילות נוצריות, כנסיות ועוד, באתר עמירם במשעולי ישראל, ‏2020-02-22
  34. ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 186-185