כניעה

ערך זה עוסק בכניעה צבאית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כניעה (פירושונים).

כניעה היא מצב בו חיילים, אומות, או כל קבוצת לוחמים אחרת מפסיקה להילחם ולרוב חבריה הופכים לשבויים, בין אם כיחידים ובין אם כקבוצה לאחר הוראת מפַקדהּ. דגל לבן משמש לעיתים קרובות לסימון כניעה, כמו גם הרמת ידיים ריקות ופתוחות מעל הראש.

כניעה יכולה להיות מותנית, כשהקבוצה הנכנעת מציבה תנאים לקבלת סמכות המכניעים, הנוגעת לזכויות הנכנעים. אמנת ז'נבה השלישית קובעת ששבויי מלחמה זכאים ליחס אנושי וחף מניצול והתעללויות. בעת המודרנית ובעקבות אמנות האג, כחלק מהכניעה נחתמים בין צבאות הסכמי כניעה (אנ'). ייתכן שהסכם כניעה יהיה מקומי בעוד לחימה נמשכת במקומות אחרים. לחימה יכולה להיפסק באופן זמני או ממושך גם בשל חתימה על הסכם שביתת נשק.

כניעה ללא תנאי (unconditional surrender) היא כניעה בה הצד המנצח לא מבטיח דבר מלבד המוטל עליו לפי המשפט הבינלאומי.