כל ממזר מלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כל ממזר מלך
כרזת הסרט "כל ממזר מלך"
כרזת הסרט "כל ממזר מלך"
בימוי אורי זוהר
הופק בידי אורי זוהר, חיים טופול ואברהם דשא
תסריט אורי זוהר ואלי תבור
שחקנים ראשיים יהורם גאון
עודד קוטלר
פייר אנג'לי
מוזיקה מישל קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום דוד גורפינקל
מדינה ישראל ודנמרק
הקרנת בכורה 17 ביולי 1968
משך הקרנה 100 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כל ממזר מלך הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה משנת 1968, שנכתב ובוים על ידי אורי זוהר, בכיכובם של יהורם גאון ועודד קוטלר.

הסרט זכה להצלחה בבתי הקולנוע (מעל 740,000 צופים בישראל) ובקרב המבקרים, אבל נשכח מאז כמעט לגמרי מהתודעה[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בהעלאת ארון קבורתו של העיתונאי האמריקאי רוי המינגס (ויליאם ברגר) למטוס. במטוס, אשתו איילין (פייר אנג'לי) מאזינה להקלטותיו של רוי. בהקלטות אלו, מתאר ומסקר רוי את התפתחות מלחמת ששת הימים ופרשנותו למצב, כחלק מעבודתו העיתונאית. על רקע ההקלטות שלו רוי, הסרט מציג את שהותם של רוי ואיילין בישראל. אל השניים מתלווים איש מטעם משרד החוץ (אורי לוי) ויורם (יהורם גאון) המשמש כנהג פרטי. דרך יורם, רוי נחשף לסיפורו של ידידו רפי (עודד קוטלר), בעל מסעדה ופעיל שלום פציפיסט, אשר מטרתו העיקרית היא לפגוש את הנשיא גמאל עבד אל נאצר ולשוחח איתו במטרה שיוכלו למנוע מלחמה בין המצרים לישראלים. בניגוד אליו, יורם מסתיר מאחוריו קריירה צבאית בצנחנים, ובאחד הפלאשבקים בסרט רואים אותו דוחף צנחנים ממטוס. בסופו של דבר, מלחמת ששת הימים פורצת ויורם מקבל צו-קריאה. רפי לעומת זאת מחליט לקיים שיחות שלום במצרים עם מדינות ערב, במטרה לסיים את המלחמה בהקדם. המלחמה נגמרת כשבסופה ידם של הישראלים על העליונה, ויורם, אשר נלחם בשדה הקרב ואף הציל חייל פצוע, חוזר לחייו הרגילים כנהג. לעומת זאת, רפי החליט בתחילת המלחמה לחזור לישראל ולנסות להתגייס גם ואף להתנדב לעזור לקיבוץ, אך לא הצליח לממש את כל אחד מרעיונותיו. הוא מתקשר לרוי לספר לו זאת, ורוי בתגובה מספר לו שהמלחמה נגמרה ושהוא למעשה פספס אותה.

הסרט נגמר כשרוי נכנס לשדה מוקשים, שם הוא עולה בטעות על מוקש ומתפוצץ למוות.

דמותו של רפי נוצרה בהשראת סיפורו של אייבי נתן[1].

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי הקולנוע פרגנו. "סוף סוף: ס ר ט", נכתב ב"העולם הזה", "לא עוד סרט ישראלי, אלא פשוט סרט". "הקהל יוצא מהקולנוע מלא התפעלות נלהב ונרגש", כתב נתן גרוס ב"על המשמר". "המבקרים יוצאים בשבחים על הבימוי, הצילום והעריכה, על המשחק ועל הדיאלוג, וכל זה בזכות העובדה שהסרט באמת מבריק".

עם זאת, בביקורת שהתפרסמה אז ב"ידיעות אחרונות" נכתב: "אנג'לי הוטרחה לבוא לכאן ממרחקים, ללא צורך סביר".

"קרב הטנקים הנראה בסרט ראוי להיכנס לרשימה של הסצנות הבאטליסטיות הטובות ביותר של סרטי המלחמה בעולם", כתב גרוס ב"על המשמר".

מועמדויות לפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]