כללי טיסת מכשירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה המיועדת לטיסת מכשירים באזור נמל התעופה בן-גוריון[1]. נתיבי הטיסה מסומנים בשחור וכוללים את ציון גובה הטיסה בנתיב. הקווים הירוקים מציינים את גבולות אזור בקרת TMA של השדה

טיסה לפי כללי טיסת מכשיריםראשי תיבות: כט"מ; באנגלית: Instrument flight rules; בראשי תיבות: IFR) היא טיסה שבה הטייס לא צריך להסתמך על תנאי הראות, והוא יכול לנהל את הטיסה גם מבלי לראות את פני השטח כלל.

בזמן טיסת המכשירים הטייס מסתמך על מכשור המטוס כדי לנווט. מכשור זה כולל בדרך כלל מקלטי VOR, NDB ו־GPS. בזמן הנחיתה הוא יכול להשתמש גם במערכת נחיתת מכשירים (ILS).

על מנת לטוס טיסת מכשירים הטייס חייב לעבור הכשרה מיוחדת, ולהחזיק ברישיון מסוג "הגדר מכשירים". כמו כן המטוס גם חייב להיות מצויד במכשור המתאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. מפות נתיבי טיסה (נתיבי התובלה הנמוכים ו־ATS) מהוות חלק בלתי נפרד מהפמ"ת