כלכלה פוליטית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך יוצר מצג שווא, ראו את הערך באנגלית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך יוצר מצג שווא, ראו את הערך באנגלית. | |
כלכלה פוליטית חוקרת, כיצד קשרי הגומלין בין מערכות כלכליות (השוק, כלכלה לאומית/גלובלית, בנקים מרכזיים) ומערכות פוליטיות (מוסדות, פרלמנטים/ממשלות והחוק) משפיעות ותלויות אחת בשנייה. לפיכך, כתחום אקדמי במדעי החברה המשוייך בעיקר לכלכלה ומדעי המדינה, כלכלה פוליטית משלבת רעיונות ותיאוריות מדיסציפלינות מדעיות אלו. ובכך למעשה, יוצרת את הקשר המתבקש להבנת השוק והמחסור במשאבים. זאת באמצעות ניתוח התהליכים הפוליטיים והכלכליים מרמות ניתוח שונות במחקר, כאלו המדגישות בעיקר את תהליכי קבלת ההחלטות, אופי המשטר ומאפייניה של הכלכלה בהתאם לחקר המקרה. לדוגמה: הייצור והמסחר ויחסיהם עם החוק; תפקידם של המנהיג והממשל; אילוצים פוליטיים ונסיבות כלכליות; שינויי אקלים ואנרגיה; כלכלה אזורית ירוקה; כלכלת מלחמות; אבטלה וחוסר יציבות פוליטית; חלוקת ההכנסה הלאומית והעושר; עוני, מוביליות וחוסר שוויון.
התחום נוסד כדיסציפלינה ייחודית במאה ה-18, הדורש לחקור את האדמיניסטרציה של עושר המדינה כשלעצמה. "פוליטי" מסמל את המילה היוונית "פוליטיקה" וכלכלה מסמלת את המילה היוונית "אוקונומיה" או "ניהול משק הבית". היצירות המוקדמות ביותר של כלכלה פוליטית מיוחסות לרוב למלומדים בריטים כמו אדם סמית', תומאס מלתוס ודוד ריקרדו, אם כי לפעמים מתברר שהעבודות המוקדמות יותר של הפיסיוקרטים הצרפתים הן ההתחלות האמיתיות של הדיסציפלינה.
בסוף המאה ה-19, המונח "כלכלה" החל בהדרגה להחליף את המונח "כלכלה פוליטית" ביחד עם עליית המודלים המתמטיים, במקביל לפרסום ספר הלימוד המשפיע של אלפרד מרשל שיצא בשנת 1890. ויליאם סטנלי ג'בונס, שתמך גם הוא הכנסת שיטות מתמטיות לתחום הכלכלי, שאף שהמונח יהיה בעל שם המזוהה עם המדע. מדדי ציטוט מ-"Google Books Ngram Viewer" מצביעים על כך שהשימוש במונח "כלכלה" החל להאפיל על המונח "הכלכלה הפוליטית" בסביבות שנת 1910, והפך למונח המועדף על בשנת 1920.
כיום, המונח "כלכלה" מתייחס בדרך כלל למחקר הצר של המשק, ללא שיקולים פוליטיים וחברתיים אחרים, בעוד שהמונח "כלכלה פוליטית" מייצג גישה נפרדת, ברורה ומתחרה.
כלכלה פוליטית עשויה להתייחס מגוון נושאים שונים מאוד. מבחינה אקדמית, המונח עשוי להתייחס הן לניתוח המרקסיסטי, והן ליישום גישת "הבחירה ציבורית" שהגיעה מאסכולת שיקגו ומאסכולת ווירג'יניה. יחד עם זאת, כלכלה פוליטית עושיה להתייחס לעצה הניתנת על ידי כלכלנים לממשלה או לציבור על המדיניות הכלכלית או על הצעות כלכליות ספציפיות שפותחו על ידי חוקרי חברה.
מאז שנות ה-70, ספרות המיינסטרים צמחה בקצב מהיר והיא התרחבה מעבר לדגם הרזה של מדיניות כלכלית בלבד, שבו פועלים למקסם את התועלת של אדם לבחינת השפעתם של כוחות פוליטיים על בחירת המדיניות הכלכלית, ובמיוחד לגבי סכסוכים חלופיים ומוסדות פוליטיים.[1]
בין כלכלה פוליטית וכלכלה רגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה פוליטית שונה מכלכלה רגילה בכמה מישורים:
- הוליסטיות: הכלכלה הרגילה רואה עצמה תחום נפרד משאר תחומי החיים (מדיניות חוץ, ביטחון, חינוך, פערים חברתיים ועוד) בעוד שהכלכלה הפוליטית מחברת את כולם יחד, ורואה אותם כמכלול בו כל מרכיב משפיע על האחרים.
- היסטורית: לפי המרקסיזם, דטרמיניזם מטריאליסטי פירושו מצב בו החברה, התרבות, המנהגים ויחסי הכוחות נקבעים מסיבות חומריות. או ליתר דיוק - למי יש יותר הון - גורמי ייצור. לכן, בעוד הכלכלה הרגילה מניחה שכל אחד יכול להתעשר, ושום דבר לא נמנע מאף אחד, הכלכלה הפוליטית מקשרת את ההווה לעבר- ההיסטוריה היא אחת הסיבות למצב כיום.
- מאזנת בין קפיטליזם להתערבות ציבורית: הכלכלה הרגילה שואפת להתערבות מועטה ככל האפשר של הממשלה במדינה. הכלכלה הפוליטית אינה שואפת לניהול הכלכלה בכללותה על ידי הממשלה, אולם שואפת לאיזון בו לממשלה יש יותר משקל מאשר הכלכלה הרגילה "מוכנה לסבול".
- עוסקת במוסר: הכלכלה הרגילה שואפת ליעילות, ואינה מסתכלת על העולם דרך משקפי המוסר. היא אינה רואה בעיה באבטלה מעבר לכך שזה פוגע בצמיחה, היא אינה רואה פערים חברתיים, לא רואה מוביליות חברתית נמוכה. הכלכלה הפוליטית, לעומת זאת, שואפת לצדק, מוסר, שוויון וטובת הציבור.
עבודת הכלכלן הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבואו לחקור מצב מסוים, הכלכלן הפוליטי יחפש תמיד את בעל הכוח. הוא ישאל שלוש שאלות:
- מי הוא בעל הכוח?
- מה הוא עושה עם הכוח?
- כיצד הוא משמר את כוחו?
בדרך כלל, בעל הכוח יהיה אדם בעל אמצעים כספיים גדולים או אדם בעל השפעה פוליטית רחבה (השפעה על חלוקת המשאבים בציבור). כוח פוליטי לא חייב להיות דווקא לפוליטיקאי בלבד. זה גם יכול להיות עיתונאי בעל יוקרה רבה בציבור, איש עסקים, קצין בכיר בצבא או במשטרה, שופט או כל אדם אחר המשפיע על חלוקת המשאבים הציבוריים.
תהליכים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלכלה הפוליטית מזהה שלושה תהליכים היסטוריים חשובים:
הסחרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסחרה
הַסְחָרָה[2] (בלועזית: קומודיפיקציה) הוא התהליך בו חפץ, רעיון או יצירה אומנותית בעלי משמעות אישית - אינטלקטואלית או רגשית, עבור אדם, משנים את הפן האישי שבמשמעותם, למשמעות רחבה יותר ולתפיסה חדשה שלהם כ"סחורה" בעל פן המוני וכחלק מתהליך ייצור מסחרי במובן של אחידות, תג מחיר וייצור סדרתי.
כך למשל, ספר שהתגלה כמוצלח בגלל המשמעות האישית שהוא מעורר או שאיתה מזדהים קוראים רבים, מקבל משמעות נוספת על ידי מחברו או מפיצו - משמעות של פוטנציאל כלכלי. הספר הופך למוצר ומתמסחר, משוכפל ומשווק לקהל היעד למטרות רווח כלכלי.
במקרים מסוימים הפורמט של הספר שהתגלה כמוצלח (מבנה עלילה ספציפי, נושאים ספציפיים, מספר העמודים הספציפי, אופן כתיבה אחיד, כתיבה בנימה ספציפית וכו') הופך למעין "תבנית שבלונית", שמשוכתבת, משועתקת ומופצת במסגרת אחידה דומה, במטרה לענות על הביקוש בשוק הכלכלי ולייצר רווח כלכלי.
התרחבות תאגידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצב בו פירמות מתמזגות, גדלות, וצוברות עוצמה על כדי הגעה למצב שיש פירמות יותר גדולות ממדינות קטנות (מבחינה כלכלית). מצב זה יוצר עוצמה רבה בידי בעלי הפירמות, שכן כוחם הרב גורם אפילו למדינות לפעול לעיתים לטובת הפירמות. כדוגמה ניתן לראות את הבנקים שקרסו בסוף 2008 במשבר הכלכלי הגדול, ולכך שממשלת ארצות הברית ראתה בהם כגדולים מדי מכדי לתת להם ליפול.
שינוי תפקיד המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל שעובר הזמן, המדינות עוברות תהליך של הפרטה - מצב בו המדינה מעבירה חלק מסמכויותיה ומשאביה לגורמים פרטיים. המדינות כיום מעורבות פחות ופחות בחיי האזרח ומעניקות יותר ויותר חופש לו ולתאגיד.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כלכלה פוליטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Alberto Alesina, "Political Economy, NBER Reporter, 2007
- ^ הַסְחָרָה במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
