כורסי
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| נבנה |
המאה ה־5  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל, סוריה |
| קואורדינטות | 32°49′34″N 35°39′01″E / 32.826086111111°N 35.650377777778°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   כורסי  | |
  | |
גן לאומי כורסי הוא אתר ארכאולוגי לחופה המזרחי של הכנרת, ובו שרידיו של מנזר נוצרי, המתוארך למחצית המאה ה-5 לספירה. על פי המסורת הנוצרית מזוהה האתר עם מקום התרחשותו של "נס החזירים" שביצע ישו. המקום התגלה תוך כדי הכנות לסלילת כביש עוקף כנרת, בדרך למעלה גמלא[1]. ב-1980 נפתח המקום כגן לאומי.
המקום במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נס החזירים
המסורת הנוצרית מזהה בכורסי (הנקראת גם "גרגרסה" או "גרסה"), את המקום שבו ביצע ישו את "נס החזירים" בו ריפא שני אחוזי שד משגעונם. הנס מתואר בברית החדשה בספרי הבשורה על-פי מתי (ח', 28–34) והבשורה על-פי לוקאס (ח', 26–39):
"וַיְהִי כְּבֹאוֹ אֶל־עֵבֶר הַיָּם אֶל־אֶרֶץ הַגַּדְרִיִּם וַיִּפְגְּשׁוּהוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחוּזֵי שֵׁדִים יֹצְאִים מִבָּתֵּי הַקְּבָרוֹת וְהֵמָּה רַגְזָנִים מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ הַהוּא׃ וְהִנֵּה הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר מָה לָּנוּ וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן הָאֱלֹהִים הֲבָאתָ הֲלֹם לְעַנּוֹתֵנוּ בְּלֹא עֵת׃ וְשָׁם עֵדֶר חֲזִירִים רַבִּים רֹעִים הָרְחֵק מֵהֶם׃ וַיִּתְחַנֲנוּ אֵלָיו הַשֵׁדִים לֵאמֹר אִם תְּגָרֲשֵׁנוּ תְּנָה לָּנוּ לָבוֹא בְּעֵדֶר הַחֲזִירִים׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵכוּ וַיֵּצְאוּ וַיָּבֹאוּ בְּעֵדֶר הַחֲזִירִים וְהִנֵּה הִשְׂתָּעֵר כָּל־עֵדֶר הַחֲזִירִים מִן־הַמּוֹרָד אֶל־הַיָּם וַיָּמוּתוּ בַּמָּיִם׃ וַיָּנוּסוּ הָרֹעִים וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיַּגִּידוּ אֶת־הַכֹּל וְאֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לַאֲחוּזֵי הַשֵׁדִים׃ וְהִנֵּה כָּל־הָעִיר יָצְאָה לִקְרַאת יֵשׁוּעַ וְכִרְאוֹתָם אֹתוֹ וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לַעֲבֹר מִגְּבוּלָם."
על פי השערת החוקרים זוהה מקום זה כ"קורשי" הקדומה, מקום הנזכר בתלמוד ארבע פעמים, תמיד כמקום של עבודה זרה.
המחקר המדעי הראשון באשר למיקומו של נס החזירים, נערך על ידי המלומד והתאולוג הנוצרי אוריגנס. הוא פסל על הסף את הנוסח המופיע במתי ("ארץ הגדריים"), בטענה ש"גדרה" היא עיר ביהודה שלידה מרחצאות מפורסמים, ובקרבתה אין לא אגם ולא ים. גם את הנוסח "גרשה" המופיע במרקוס הוא דחה מטעמים דומים. לטענתו שם העיר הוא "גרגשה" ומדובר בעיר קדומה שנקראה על שם תושביה, ואשר גרשו את ישו לאחר מעשה הנס[2].
האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום נמצאים שרידי יישוב שבמרכזו מנזר נוצרי גדול, באורך של 145 מטר וברוחב של 123 מטר. המנזר מהתקופה הביזנטית הוא הגדול במנזרי ארץ ישראל. היישוב מוקף בחומה ובו, מלבד המנזר, גם בית בד וחדרי עזר שונים. על פי הערכת החוקרים הוא נבנה במחצית המאה ה-5. מחוץ לשטח המנזר התגלו שרידיו של בית מרחץ גדול. בנוסף התגלו שרידי מעגן בחוף הכנרת הסמוך לאתר.
כנסיית המנזר נבנתה במתכונת של בזיליקה. שתי שורות של עמודי שיש לבנים מחלקים את אולם הכנסייה לשלוש ספינות. העמודים, בעלי כותרות בסגנון הסדר הקורינתי נשאו קשתות אבן, ושרידים של קשתות אלה משוחזרים במקום. האפסיס של הכנסייה הכיל במה גדולה. במקום נמצאו גם עמודי שיש קטנים ששימשו כחלק מסורג שהקיף, כנראה, את הבמה.
בכנסייה ובחדרים הצמודים אליה השתמרו פסיפסים מעוטרים בדגמים גאומטריים ודגמים מן החי והצומח. רצפת האולם המרכזי נהרסה כליל, אולם הפסיפסים של שתי הסטראות נותרו שלמים ברובם, והם מרשימים ביופיים, ייחודם ודיוק התיאורים שבהם. פסיפס הכנסייה מתוארך למאה שישית (שנת 585/6 לפי הכתובת), והוא מונח באתרו. גודל הפסיפס: 45X28 מטר (1260 מ"ר) בכנסייה, 8X18 מ' (144 מ"ר) באולם, 18X3 מ' (54 מ"ר) בכל אחת מהסטרות; סך הכול: 252 מ"ר. צבעי האבנים: לבן, שחור, אפור, אדום, חום, צהוב, חרדל, כתום, ורוד. צפיפות אבני הפסיפס: 90–100 אבנים בדצמ"ר בסטראות. פסיפס האולם המרכזי נהרס כמעט כולו. הפסיפסים של שתי הסטראות מעוטרים ב-296 מדליונים מעוינים המאכלסים עופות, דגים, סלים, פרות, עלים ופרחים. החפצים והפירות המתוארים היו נפוצים ומצויים, ושיטת עיטור בשטיח המחולק לתאים רבועים בהם עיטורי צמחים ובעלי חיים נפוץ מאוד באומנות התקופה הביזנטית. הגידולים החקלאיים המיוצגים בפסיפס הם: תאנה, רימון, עוזרר, גפן, אתרוג, לופה בשלה להכנת ספוג לרחצה, דלעת הבקבוק[3] לאכילה או לשימוש ככלי לאגירת נוזלים – בעיטור יחידאי בכל ארץ ישראל, מלון עגול, מלון עג'ור, תפוח, דובדבן, שיזף, גרעיני דלועיים מוגשים למאכל על עלה של קולקס הקדמונים, אפרסק[4].
בצמוד לאפסיס נבנה בפטיסטריום המעוטר בפסיפסים. בכניסה לחדר נמצאת כתובת הקדשה המתארכת את בנייתו לסוף המאה ה-6 לספירה:
"נכתב בתקופת אהוב האלוהים, סטפנוס הכומר וראש הכנסייה, הפסיפס נעשה באגן הטבילה (פוטיסטריון) בחודש דצמבר, בתקופת מס הנכסים ה-4, בזמן צדיק וירא שמים, ואהוב ישו, מלכנו מאוריציוס, קונסול ראשון."
מדרום, בצמוד אל הכנסייה נמצאת קריפטה ובה נמצאו שרידיהם של כשלושים שלדי גברים. ניתן לשער כי היו אלו נזירים שנקברו במקום.
על גבעה מדרום למנזר התגלו שרידי מערה ובה קפלה קטנה. הקפלה, רוצפה בשלוש שכבות של פסיפסים, דבר המעיד על חשיבותה. בנוסף נמצאו בה שרידי אפסיס ועמודים שונים. על פי השערת החוקרים, הקפלה מציינת את מיקום הסלע שלידו התרחש הנס.
בשנת 614, בעת פלישת הסאסאנים לארץ ישראל, ניזוקו מבנים רבים כולל הכנסייה, והיישוב הצטמצם מאוד. כעבור זמן מה שופצה הכנסייה, אך במאה ה-8 היא חרבה ברעש אדמה. הערבים שהתיישבו באזור במאה ה-9 שינו את יעוד המבנים וככל הנראה השחיתו את הדמויות ברצפת הפסיפס.
-
הפסיפס בכניסה לחדר הטבילה -
פסיפס מן הכנסייה -
פסיפס מן הכנסייה -
פסיפס מן הכנסייה -
שרידי קשתות ופסיפס
המחקר באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד מלחמת ששת הימים שכנו במקום כפר ומוצב סורים, ומהמוצב נפתחה מדי פעם אש על דייגים ישראלים ועל ספינות חיל הים בכנרת. המוצב היה יעד למספר פעולות של צה"ל, בין היתר במבצע כנרת ב-1955[5] ובמבצע סנונית ב-1962, עת כוח של שייטת 13 היה אמור לפעול נגדו. אש שנורתה על הכוח סיכלה את המשימה והכוח נסוג ללא נפגעים.
בשנת 1970, עם סלילתו של כביש באזור התגלו שרידי המנזר והיישוב[1]. המקום נחפר בין השנים 1974-1970 על ידי דן אורמן ווסיליוס צפיריס מטעם אגף העתיקות[6]. בשנת 1980 במסגרת חפירות נוספות שנערכו מדרום למנזר, נחשפה קפלה קטנה ומפוארת שהאפסיס שלה משולב במערה. על פי המסורת הנוצרית הסלע היה מקום המפגש בין ישו למשוגע, והמערה הייתה מקום מגוריו. בספטמבר 1982, לאחר סיום החפירות ושחזור הכנסייה, החומות ובית הבד, נפתח האתר לקהל, והוא משמש כיום כגן לאומי המושך ומעורר עניין רב בקרב הצליינים המבקרים בארץ הקודש.
במהלך דצמבר 2015, במסגרת חפירות שערכה אוניברסיטת חיפה בחוף כורסי, מול אתר המנזר, התגלו שרידי מבנה ציבור גדול, ייתכן בית כנסת, ובסמוך לו לוח שיש גדול, בן כ-1,500 שנה, הכולל כתובת הקדשה בארמית ובעברית האופיינית לבתי כנסת מתקופת התלמוד[7]. תגלית זאת העלתה כי במקום התקיים גם יישוב יהודי[8][9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גן לאומי כורסי, באתר רשות הטבע והגנים
- כורסי - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים בארץ
- Avital Anat & Paris S. Harry, 2014, Cucurbits depicted in Byzantine mosaics from Israel, 350–600 CE, Annals of Botany 114, 2: 203-222, באתר "מטיילים עם ענת"
- צבי אילן, מן הקונגרס הארכיאולוגי: חפירות מנזר כורסי, דבר, 5 במרץ 1972
- מנחם תלמי, מקלע סורי על גבי אתר ביזנטי, מעריב, 24 במרץ 1972
- צבי אילן, כורסי של הכנרת, דבר, 9 באוקטובר 1981
משה גלעד, גן לאומי כורסי הוא אי של שפיות, באתר הארץ, 26 ביולי 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מנדל נון, אתר נוצרי בקדמת הכנרת, דבר, 13 בספטמבר 1970
- ^ מנחם מור, לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה מוגשים לאוריאל רפופורט, הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2005, עמוד: 443
- ^ אביי אמר: אפילו קרא וחבושא – דלעת הבקבוק, בפורטל הדף היומי
- ^ ענת אביטל, גן לאומי כורסי: טיול לכנסייה ביזנטית יפה ופסיפסים מרהיבים בצפון, באתר "מטיילים עם ענת" – מאמר מפורט עם תמונות להכרת פסיפסי כנסיית כורסי
- ^ נפתלי לאו, חוסלו מוצבים סוריים שהפריעו לדיג בכנרת, שערים, 13 בדצמבר 1955, המשך
- ^ מאיר הראובני, הנזיר לשעבר מעמק המצלבה חושף את סודות כורסי, מעריב, 24 בינואר 1972
- ^ חפירות חוף כורסי באתר רשות העתיקות.
- ^ יונתן הללי, נחשפה כתובת בעברית יחידה מסוגה בארץ המספקת הוכחה לקיום היישוב כורסי בכנרת, באתר מעריב אונליין, 16 בדצמבר 2015
- ^ מנחם שוורץ, ישוב יהודי קדום התגלה בגן הלאומי חוף כורסי, באתר ערוץ 7, 16 בדצמבר 2015
| האתרים הנוצריים בצפון הכנרת | ||
|---|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|