ישראל קיסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל קיסר
ישראל קיסר, 1996
ישראל קיסר, 1996
לידה 20 במאי 1931
ממלכת תימןממלכת תימן צנעא, תימן
פטירה 8 בספטמבר 2019 (בגיל 88)
ישראלישראל חולון, ישראל
שם לידה ישראל כְּסָאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
תאריך עלייה 1933
מקום קבורה ראשון לציון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, מפלגת העבודה
סגן ראש ממשלת ישראל
13 ביולי 199222 בנובמבר 1995
(3 שנים ו־18 שבועות)
תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס
שר התחבורה ה־20
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס
חבר הכנסת
13 באוגוסט 198417 ביוני 1996
(11 שנים)
כנסות 11 - 13
מזכ"ל ההסתדרות ה־11
19841992
(כ־8 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישראל קיסר במרכז התמונה, מזכיר האיגוד המקצועי הארצי בהסתדרות, בביקור בשדרות
ישראל קיסר, לצד נחום פסה, בהפגנת אחד במאי

ישראל קיסר (20 במאי 19318 בספטמבר 2019) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר התחבורה ומזכ"ל ההסתדרות ה-11.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצנעא שבתימן, בשם ישראל כְּסָאר, למשפחת כסאר אלחכם, משפחת סוחרים ידועה שהעמידה רבנים גדולי תורה (בהם הרב חיים כסאר, מזקני חכמי תימן בירושלים). בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם משפחתו.

בילדותו קיבל חינוך דתי,[1] למד ועבד במרכז נוער לעולים חדשים. את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סרן, והוא בעל תואר בוגר מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1956) ותואר מוסמך מאוניברסיטת תל אביב (1972).

קיסר החל את פעילותו הציבורית כבר בגיל צעיר. כשהיה בן 21, בתחילת שנות ה-50, נמנה עם ראשי המחלקה ליוצאי תימן שליד מרכז מפא"י. בסוף שנת 1954 נבחר למזכירות מפא"י המצומצמת לצד דוד בן-גוריון, משה שרת ופנחס לבון. בשנים 1960–1961 שימש כיועץ לשר העבודה גיורא יוספטל. בשנים 1961–1966 שימש כיועץ תעסוקה ראשי במשרד העבודה. ב-1961 עמד בראש ועדה ציבורית להכוונה לעיירות פיתוח.

בהסתדרות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פעילותו הציבורית הייתה במסגרת הסתדרות העובדים הכללית, שבה מונה בשנת 1974 לגזבר,[2] ובדצמבר 1977 מונה לראש האגף לאיגוד מקצועי.[3] בשנת 1984 נתמנה למזכ"ל ההסתדרות ה-11,[4] ומתוקף תפקידו זה שוריין לו מקום ברשימת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-11.

בשנת 1985 הייתה ההסתדרות הצלע השלישית בנוסף לממשלה ולמעסיקים בהבאת תוכנית הייצוב הכלכלית, שמטרתה העיקרית הייתה להוריד את שיעור האינפלציה שהרקיעה שחקים. תוכנית זו זכתה להצלחה גדולה וייצבה את המשק בישראל.

בשנת 1988 נחתם הסכם קיבוצי למעבר המגזר העסקי לשבוע עבודה בן חמישה ימים, ובשנת 1990 הוצא להסכם זה צו הרחבה.[5] שני צעדים אלה ביססו תהליך שהחל בשנות ה-70, ונמשך גם לאחר הוצאת צו ההרחבה, של מעבר הדרגתי של המשק לשבוע עבודה בן חמישה ימים.

פעל לרווחתם של חברי ההסתדרות על ידי הקמת מרכזי ספורט ונופש (קאנטרי קלאב) בערים שונות בארץ יחד עם הקמת אולמות להופעות, "מופת" בערים שונות (ירוחם, באר שבע, ראשון לציון, אשקלון, חדרה, בית שאן, עפולה ועוד)[6].

בפברואר 1992 התמודד על ראשות מפלגת העבודה מול יצחק רבין, אורה נמיר ושמעון פרס בפריימריז הראשונים, שהתקיימו במפלגת העבודה, וזכה בכ-20% מקולות המצביעים.

שר התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1992, לאחר ניצחונו של רבין בבחירות לכנסת ה-13, מונה קיסר לסגן ראש הממשלה ולשר התחבורה בממשלת ישראל העשרים וחמש, כהונה שנמשכה גם בממשלת ישראל העשרים ושש עד יוני 1996. עקב מינויו לשר נאלץ לפרוש מתפקיד מזכ"ל ההסתדרות, ולהעביר את התפקיד לחיים הברפלד.

תקופתו התאפיינה בפיתוח גדול של תשתיות התחבורה, שהועלו לראש סדר העדיפויות בידי ממשלת רבין. תקציב הפיתוח גדל ממיליארד שקל בשנת 1992 לשני מיליארד שקל בשנת 1995. בין השאר יזם עם מע"צ את הקמת המנהרות בירושלים בכביש 4 שחצה את ירושלים מצפון לדרום, עם חברת "נתיבי הגליל" את קידום פרויקט "מנהרות הכרמל", בתל אביב יחד עם חברת נתיבי איילון הורחבו נתיבי איילון.

בתקופה זו גם התקבלה ההחלטה לפרויקט "נתב"ג 2000" - הקמת טרמינל גדול ומשוכלל שיכלול "שרוולים" שיאפשרו מעבר מהיר מהמטוס לאולמות עצמם.

הוקמו מרינות חדשות לאורך חופי ישראל כמרינה באשקלון והמרינה בהרצליה. משרד התחבורה פעל להפרטת הנמלים בתל אביב וביפו והפיכתם לאזורי בילוי ולאתרי תיירות.

ישראל קיסר בביקור בבית הספר לקציני ים עכו, לצד מנהל בית הספר זאב אלמוג (אברוצקי), 1996

הוגדל מספר משרדי הרישוי על מנת להקל על קהל הנהגים בארץ - הם הוקמו בראשון לציון, רחובות, אריאל, כרמיאל, אילת ועוד. בנוסף התאפשר לנהגים להעביר בעלות על הרכב בסניפי הדואר החל מ-1 בינואר 1996. רישיונות הנהיגה הוחלפו לרישיונות ממוחשבים מפלסטיק בגודל של כרטיס אשראי.

הוא העביר מספר תקנות תחבורה המלוות אותנו עד היום - חגירת חגורות בטיחות במושב האחורי ברכב, נסיעה עם אורות מ-1 בנובמבר עד 31 במרץ, חידוש רישיון הנהיגה כל 10 שנים ביום ההולדת של הנהג, פנס בלימה אחורי בכל רכב בחלקו העליון האחורי, העלאת המהירות בחלק מהכבישים הבינעירוניים מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש ועוד.

בימיו הוקמה תחנת הרדיו "גלגלצ" - רשת רדיו לנהגים המשדרת דיווחי תנועה שוטפים. הוקמה גם תחנת "קול הדרך" של קול ישראל.

בחודש מרץ 1994 הביא לאישור הממשלה את מדיניות "השמים הפתוחים" היוצרת אפשרויות חדשות לפיתוח קשרי תעופה עם העולם והפותחת את שוק התעופה לתחרות מבוקרת והמורידה את מחירי הטיסות.

יזם את הקמת הוועדה למונחי התחבורה באקדמיה ללשון העברית בשנת 1995.

בחודש יוני 1996 פרש קיסר מהחיים הפוליטיים בסוף כהונתו כשר התחבורה. הוא לא התמודד בבחירות לכנסת הארבע עשרה.

קיסר היה נשוי למזל עד לפטירתה, ולהם בן ובת. הוא התגורר בראשון לציון. נפטר ב-8 בספטמבר 2019, בגיל 88 בבית החולים וולפסון, לאחר שאושפז שם בשל סיבוך של דלקת ריאות בה לקה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במרץ 2021 נקרא על שמו גן ההסתדרות בראשון לציון, שנמצא בפינת הרחובות ז'בוטינסקי-רוטשילד[6]. על אבן הזיכרון נכתב: "איש העבודה והיוזמה, אוהב השכלה וספר, נלחם כל חייו למען זכויות האדם והעובד, עמד בראש מחנה העובדים, לחם למען צדק ושוויון חברתי, פורץ דרך ומוביל שינוי, חי לאור אמרת אנשי "הפועל הצעיר" - "לא בחיל ולא ברעדה אלא רק בעבודה"."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל קיסר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]