ישראל זרחי

ישראל זרחי
	אין תמונה חופשית
לידה	6 באוקטובר 1909; ינדז'יוב, רפובליקת פולין
פטירה	24 ביולי 1947 (בגיל 37); ירושלים, פלשתינה (א"י)
שם לידה	ישראל גרטלר
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
צאצאים	נורית זרחי

ישראל זרחי (גרטלר) (כ"א בתשרי תר"ע, 6 באוקטובר 1909, ינדז'יוב, פלך קיילצה, פולין – ז' באב תש"ז, 24 ביולי 1947, ירושלים) היה סופר עברי, מתרגם ועורך. בתו היא המשוררת נורית זרחי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרחי נולד בשנת 1909 בשם ישראל גרטלר בעיירה ינדז'יוב (Jędrzejów) שבפלך קיילצה בפולין. למד בבית ספר פולני ובגימנסיה יהודית-פולנית. בגיל 15–16 שהה בטירול אצל משפחה יהודית וינאית ולמד גרמנית. עם שובו לפולין התקרב לציונות, למד עברית והצטרף להכשרה חלוצית בחוות גורוכוב שליד ורשה. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, הצטרף לקיבוץ, והיה פועל. בין שאר עבודותיו היה גם פקיד וסולל כבישים. בשנת 1932 עלה להר הצופים והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית כמוסמך למדעי הרוח. החל לפרסם סיפורים בכתבי העת בראשית שנות השלושים. בשנת 1933 יצא לאור ספרו הראשון "עלומים". עד מותו בגיל צעיר הספיק ישראל זרחי לפרסם כעשרה רומנים וקובצי סיפורים.

בשנת 1947 נפטר בירושלים מסרטן. לאחר מותו יצא לזכרו מאסף ספרותי בשם "עיטורים", ובו סקירת חייו, דמותו ויצירתו. על שמו קרוי רחוב בשכונת רמות בירושלים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת הספרותית של זמנו לא היטיבה עם זרחי שיצירתו הייתה מנוגדת להלך הרוח הכללי של התקופה: ספריו בוקרו קשות, והוגדרו כספרות לא גבוהה, לא אמנותית דיה, בעלת השפעות זרות בולטות, ריאליסטית מדי ואפילו נטוריאליסטית. יוצאים מכלל זה הם ספריו "נחלת אבות", שנדפס בירושלים בשנת תש"ו, 1946. שזכה להערכה והתייחסות חיובית (יצא בשנית בהוצאת "תרמיל" של משרד הביטחון, בשנת תשל"ד, 1974) ו"ארץ לא זרועה", רומן מחיי הביל"ויים, שזכה בשנת 1947 בפרס ירושלים ע"ש דוד ילין.^[1]

זרחי היה גם מתרגם מוכשר, ועל אף שלא הרבה לתרגם, הרי סיפוריו הקצרים של היינריך פון קלייסט שבתרגומו זכו לתפוצה נרחבת ולמהדורות חוזרות. זרחי שייך ספרותית לאותו "דור אבוד" ונשכח, שפעל ויצר בין ראשוני הסופרים העבריים של העלייה השנייה, לבין צעירי הסופרים של דור הפלמ"ח.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלומים, רומן, תל אביב, 1933.
ימים יחפים, רומן, הוצאת מצפה, תל אביב, 1935.
מסע בלא צרור, עלים מפנקס מסעות, ירושלים תרצ"ט 1939.
קראו לו כילי, סיפור, ירושלים תרצ"ט 1939.
הר הצופים : ארבע שנים מחייו של דניאל גפן , רומן, אחיאסף, ירושלים, 1940.
שלהבת גנוזה, מחזור סיפורים, ירושלים 1943.
ארץ לא זרועה, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ו 1946.
מלון אורחים, תל אביב, תש"ז 1947.
כפר-השילוח, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ח 1948.
החוף הנכסף : סיפורים, הביא לדפוס חיים תורן, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1950.
בית סבתא שחרב ; מלון אורחים ; על שום מה , סיפורים, תל אביב, משרד הביטחון, 1988.
נחלת אבות, תל אביב, משרד הביטחון, 1974.
הנפט זורם לים התיכון, מהדורה אחרונה, הוצאת כרמל ירושלים 2007.

תרגומיו

היינריך פון קלייסט, שלוש נובלות: מיכאל קולהאז, המרקיזה פון או -, דו-קרב, עם עובד, תל אביב, 1982.
ג'וזף קונראד, סיפורים מפי השמועה: הסיפור, נשמתו של חייל, ירושלים, תש"ה 1945.
זוסמן סגלוביץ', בנתיב הלהבות, ראובן מס, ירושלים, תש"ו 1946.

ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים תורן, עיטורים: מאסף ספרותי לזכר ישראל זרחי, ירושלים: אחיאסף, תש"ט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצן ליבוביץ, ציונות ומלנכוליה: החיים הקצרים של ישראל זרחי, הוצאת כרמל, 2015.
אריה ליפשיץ, 'צעיר קנה לו אחיזה שורשית בסיפור : לדמותו של ישראל זרחי', דבר, ינואר 1985.
גרשון שקד, 'מאותם שיחים שבלעדיהם אין עצים', על יצירתו של ישראל זרחי, בצרון, ד', 1982.
יוסף בן חיים טובי, 'על כפר השילוח ועל הספר "כפר השילוח" לישראל זרחי', אפיקים, קכ"ז, 2006.
חיה הופמן, 'סאגה תימנית על עולי תרמ"ב', על "כפר השילוח" לישראל זרחי, בתוך סעי יונה, 1983.
אביבה מהלו, 'ישראל זרחי - המאבק על הלשון ביצירתו', בתוך בין שני נופים, ראובן מס, 1991.