ישראל הראל
 | |
| ישראל הראל, 2015 | |
| לידה |
1938 (בן 86 בערך) רומניה  |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1948 |
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
מעריב, הארץ |
  | |
ישראל הראל (נולד בשנת 1938) הוא עיתונאי, פובליציסט, ופעיל ציבור ישראלי. מייסד מועצת יש"ע, כתב העת נקודה והמכון לאסטרטגיה ציונית. יוזם אמנת כנרת ואמנת גביזון-מדן.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל הראל נולד ברומניה. בשנת 1948, בגיל עשר עלה עם משפחתו לישראל והשתכן בחיפה. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים. במלחמת ששת הימים ביוני 1967 לחם בקרבות בירושלים והיה בין משחררי הכותל. במלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, לחם כאיש מילואים בחטיבה 55 שבפיקוד דני מט, אשר לחמה בגזרה המצרית והייתה הראשונה לצלוח את תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב[1]. הראל היה בין משתתפי סדר פסח תשכ"ח (1968) במלון פארק בחברון, האירוע המכונן של היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע.
במשך שנים, הראל ביקש לקדם כתיבה ספרותית של יוצרים דתיים וביקר בחריפות את הרמה הספרותית הנמוכה, לשיטתו, של "מבוע"[2]. ב-1980 ייסד את כתב העת "נקודה" והיה עורכו במשך 15 שנה. באותה שנה היה ממייסדי מועצת יש"ע ושימש היו"ר הראשון שלה עד לשנת 1995.
הראל פעיל למען הקשר והשותפות בין תושביה היהודים של מדינת ישראל. כחלק מתפישה זו היה שותף להקמת פורום לאחריות לאומית אשר פעל במסגרת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל והיה אחראי בין השאר לניסוח אמנת כנרת (2001). היה שותף לאמנת גביזון-מדן שעסקה בהסדרת יחסי דתיים-חילונים במדינת ישראל.
מאמרי דעות של הראל מתפרסמים במדור הדעות של "הארץ". פרסם מאמרים בנושאים מגוונים ב"ניו יורק טיימס", ב"גארדיאן" ובעיתונים נוספים. במאמריו תקף בחריפות את "הקרן החדשה לישראל", וטען שהשם הראוי לה הוא "הקרן לישראל חדשה".[3] הראל קורא כבר מספר שנים למתקפה יזומה של ישראל בשטחי לבנון ולכיבוש שטחים נרחבים ממנה על-מנת לסכל את האיום מצד חיזבאללה.
הראל משמש כיו"ר עמותת הצנחנים משחררי ירושלים, ואף כתב שני ספרים העוסקים בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים.
ב-2005 הקים יחד עם יואל גולובנסקי את "המכון לאסטרטגיה ציונית" ועמד בראשו עד לשנת 2012 עת הוחלף על ידי יועז הנדל.
באפריל 2015 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות.
ביוני 2019 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.
מתגורר בעפרה. היה נשוי לשרה לבית וייספיש עד לפטירתה בשנת 2023, ונולדו להם ארבעה ילדים. בתו, ניצנית, הייתה נשואה לעיתונאי והארכאולוג שמעון ריקלין.
עמוס עוז תיאר את הראל בתיעוד ביקורו ביישוב עפרה, שפורסם בספרו פה ושם בארץ ישראל.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרע בין הכיפות: חשבון נפש של דור הכיפות הסרוגות, הוצאת מודן, 1993.
- אבירי הלב: חטיבת הצנחנים בקרבות צליחת תעלת סואץ וכיבוש גדה המערבית, קרן חטיבת הצנחנים.
- שער האריות: הקרב על ירושלים בחווית לוחמי חטיבת הצנחנים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל הראל באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
- מאמרי ישראל הראל, באתר "הארץ"
- יאיר שלג, "עתיד מדינת ישראל נישא על כתפי הציונות הדתית", בעיתון מקור ראשון, 17 בספטמבר 2018
- ישראל הראל, "בכייה לדורות, סיבוב שני", השילוח, 4 במאי 2017.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אביב פרנקל, הצצה נדירה: היום האחרון במלחמת יום כיפור, באתר nana10, 3 בספטמבר 2013.
- ^ ישראל הראל, בעבועי־סרק של "מבוע", מעריב, 8 במאי 1970
- ^ הקרן להעמקת השסעים, באתר הארץ, 11 בפברואר 2010