ישראל אהרוני (שף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אהרוני
אהרוני ב-2007
אהרוני ב-2007
לידה 3 ביולי 1950 (בן 73)
ישראלישראל חיפה, ישראל
סגנון בישול
מסעדות
  • הירו ראמן בר

מסעדות שנסגרו

  • תפוח זהב
  • תפוח בגן
  • שאולין
  • טאי צ'י
  • ין ינג
  • פת קואה
טלוויזיה
ספרים ספרי בישול
קריקטורה מאת ניסים חזקיהו
ישראל אהרוני ונלי שפר (2014)

ישראל אהרוני (נולד ב-3 ביולי 1950) הוא שף, מסעדן, תקליטן ושחקן טלוויזיה ישראלי, מחלוצי המטבח העילי והמטבח הסיני בישראל. אהרוני פתח בעבר כמה מסעדות שהיו בבעלותו, הוא בעל טור קולינרי במוסף "שבעה ימים" של עיתון ידיעות אחרונות, ומחברם של ספרי בישול רבים. כמו כן, הוא מופיע בתוכניות טלוויזיה רבות, בין השאר גם כשחקן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ישראל ארונבייב בחיפה, להורים שעלו מבוכרה שבאוזבקיסטן. גדל בשכונת פועלים בעיר התחתית. סבו מצד אביו מתתיהו היה אחד מרבני הקהילה הבוכרית בסמרקנד.

עם גיוסו לצה"ל, שובץ בגדוד 13 של חטיבת גולני. ב"גולני" עבר מסלול הכשרה כלוחם, שכלל קורס חובשים. הוא שירת כחובש קרבי ולחם במלחמת ההתשה[1].

אהרוני למד אמנות באמסטרדם, שם הכיר לראשונה את המטבח הסיני. עם שובו לישראל, התגורר בקיבוץ חולתה, שם היה מדריך של נוער בסיכון במשך כשנתיים וחצי.

בשנת 1979 בעקבות המשך ההיכרות עם המטבח הסיני דרך אמה של בת-זוגו, נסע לטאיוואן במזרח הרחוק והחל את לימודיו הקולינריים שם. עם שובו לארץ פתח את מסעדת "ין-ינג" בשדרות רוטשילד בתל אביב ולאחריה את מסעדת "טאי-צ'י" בגן העיר בתל אביב, וכן מכולת סינית שהייתה צמודה למסעדה ואפשר היה להשיג בה מוצרי מזון מיוחדים שיובאו מסין. בשנות התשעים המאוחרות פתח בתל אביב את מסעדת "תפוח זהב", מסעדת גורמה צרפתית שנסגרה כעבור שנים אחדות, ואחריה את המסעדה הסינית "פת קואה" באזור התעשייה בהרצליה פיתוח. בעשור הראשון של המאה ה-21 עברה מסעדת "ין-ינג" הוותיקה למשכנה החדש - מגדל המילניום ברחוב הארבעה בתל אביב, ולתפריט הסיני נוסף תפריט וייטנאמי. בסוף 2008 נסגרה מסעדת "ין ינג".

תחילת דרכו של אהרוני בעיתונות הייתה בטור האוכל של שאול אברון בעיתון "חדשות", בה הייתה לו פינה בשם "ביקורת ממתקים", הוא היה כותב בהומור על חטיפים חדשים שיצאו לשוק. החל מאמצע שנות השמונים ועד 2023, כתב אהרוני טור אוכל קבוע מדי יום שישי ב"ידיעות אחרונות".

אהרוני כתב ספרי מתכונים רבים. כיום הוא ממשיך לכתוב מדורי אוכל בעיתון ומגיש תוכניות בישול בטלוויזיה; אהרוני גם משמש יועץ קולינרי למסעדות רבות. פועל גם כ-DJ[2].

בשנת 2000 הגיש ביחד עם גברי בנאי את תוכנית הטלוויזיה "דרך האוכל" בערוץ 2, אשר עסקה במאכלי עדות ישראל.

ביוני 2011 עלתה לשידור בערוץ 10 סדרת הדוקו-אוכל "המסע המופלא של אהרוני וגידי" בהשתתפותו של אהרוני וגידי גוב. בעונה הראשונה הסדרה עסקה בתהליך שעברה הפסטה על דרך המשי באסיה, לאחר מכן המשיכה באוכל רחוב במדינות ואזורים אחרים בעולם, כמו יפן, ברזיל, מרוקו וסיציליה. התוכנית משודרת נכון ל-2020 ולה שמונה עונות.

החל מ-2014 שימש פרזנטור של "סלטי שמיר", אך התפטר לאחר שנה בשל תוצאות מעבדה גרועות לסלטים שנדגמו[3].

החל מ-2017 הצטרף כשופט מעונתה השביעית של תוכנית המציאות "מאסטר שף", המשודרת בקשת 12.

ב-2020 הוציא לאור את ספרו "אהרוני - תחנות אוכל בחיי" בהוצאת אחוזת בית. הספר מהווה "אוטוביוגרפיה קולינרית" כהגדרתו, ומשובצים בו סיפורים מחייו לצד מתכונים.

ב-2022 עלה המופע "הזוג המוזר" המשותף לאהרוני ולאורן ברזילי, בו הם מספרים סיפורים אישיים ושרים ביחד[4].

בשנת 2023 החליט לסיים לכתוב את מדור המתכונים ב"ידיעות אחרונות" ואף טען לגבי סוף דרכו בעולם המסעדנות[5].

אהרוני מתגורר בשדרות רוטשילד[6] בתל אביב. הוא נשוי לחגית (גיגי), פסיכולוגית במקצועה, ולזוג שלושה ילדים ביולוגיים, בנוסף לבן מאומץ אחד, יליד קונגו[7], השחקן מייקל קביה פורגוד אהרוני, שהשתתף ב"קופה ראשית" וב"נינג'ה ישראל"[8].

ספרי בישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל אהרוני השתתף במספר תוכניות בישול מצליחות במספר ערוצי טלוויזיה.

כמו כן נוהג אהרוני להשתתף מדי פעם כשחקן אורח בתפקיד עצמו בתוכניות טלוויזיה שאינן עוסקות באופן ישיר בבישול, כמו "קופה ראשית", "המובילים" ו"שוטטות". בשנת 2020 אהרוני גילם את עצמו בתפקיד אורח בסדרה "הטבח" ששודרה ב"yes".

בשנת 2006 גילם בתפקיד אורח את דמותו של רס"ר אהרון, רס"ר המטבח של בסיס להקת הנח"ל, בעונה השלישית של "השיר שלנו".

בשנת 2019 גילם את יוחנן המנהל בסדרה "בצפר".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל אהרוני בוויקישיתוף

אורי זוהר, במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]