ישראליזציה
ישראליזציה הוא מונח בסוציולוגיה, במחקר התרבות או בפוליטיקה המתייחס לתהליך המתרחש בקרב קבוצות מיעוט במדינת ישראל. בתהליך זה מאמצות קבוצות המיעוט, במידה כזאת או אחרת, את אורח החיים, השפה, התרבות הפוליטית ומאפיינים אחרים של הקבוצה הדומיננטית בישראל - יהודים חילונים ילידי הארץ.
המונח "ישראליזציה" משמש בעיקר לתיאור השינויים באורח החיים ובתרבות של ערביי ישראל מאז הקמת המדינה.[1] בהקשר הזה מקובל להשתמש במונח "פלסטיניזציה" לתיאור התהליך המנוגד - התרחקות מהקבוצה הדומיננטית בישראל וחיזוק הקשרים הפוליטיים והתרבותיים עם הפלסטינים החיים מעבר לגבולות הקו הירוק, אולם הסוציולוג מג'ד אלחאג' מציע שאין אלה תהליכים סותרים, ואת התגבשותן של שתי זהויות אלה במקביל בקרב הערבים אזרחי ישראל הוא מכנה "פוליטיזציה".[1] המונח המקביל בערבית הוא "אַסְרַלַה" (أسْرَلَة) הנגזר משמה של ישראל בערבית (إسرائيل - איסראאיל).
במונח "ישראליזציה" נעשה שימוש מדי פעם גם לתיאור השינויים החברתיים והפוליטיים בחברה החרדית בישראל, בפרט לתיאור השתלבות החרדים במערכת הפוליטית הישראלית, שימושם הגובר באמצעי התקשורת הכלליים בשפה העברית, השתלבותם בשוק העבודה הישראלי וכדומה. המונח "ישראליזציה" משמש לפעמים גם לתיאור היטמעותם של עולים חדשים בקרב ילידי הארץ והעולים הוותיקים.
ישראליזציה בקרב ערביי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר סמי סמוחה משתמש לעיתים קרובות במונח "ישראליזציה" לתיאור השינויים הפוליטיים העוברים על ערביי ישראל. על-פי מחקריו של סמי סמוחה, ערביי ישראל אימצו את השיטה הפוליטית הישראלית והשתלבו בה בשני מובנים: הם הקימו מפלגות ומוסדות פוליטיים על-פי השיטה הנהוגה בקרב יהודים ציונים בישראל, וכמו כן החלו להשתלב במפלגות היהודיות הציוניות, הן בדרך של חברות במפלגות האלה והן בדרך של תמיכה בבחירות או במסגרות אחרות.
תזת ההסתגלות ההדדית[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוענת כי הערבים עוברים ישראליזציה ופוליטיזציה, תזה זו מניחה כי הם מבינים את הסטנדרטים היהודים ולכן מרסנים את המרכיב הפלסטיני בזהותם ומחזקים את המרכיב הישראלי. על פי תזה זו היהודים מתקרבים אל הערבים ומוכנים לשלבם בחברה ולכבד את זכויותיהם, אם כי השינוי אינו סימטרי והמיעוט הערבי מבצע את מרב השינויים[2]
שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילת ערביי ישראל היא קהילה רב לשונית המתנהלת בשלוש או בארבע שפות במקביל - ערבית ספרותית, ערבית פלסטינית, עברית ישראלית ואנגלית. שפת אמם של רוב ערביי ישראל היא ערבית פלסטינית או ניב סורי דרומי אחר (יש גם מיעוט גדול הדובר ערבית בדואית), אך השפעת השפה העברית על שפה זו גדולה מאוד. השפה המדוברת בפי ערביי ישראל משופעת במילים שמקורן בעברית ישראלית, והשפעת העברית חודרת גם למבנים התחביריים של הערבית המקומית ובמידה מסוימת אפילו לסגנון הכתיבה של ערביי ישראל כשהם כותבים בערבית ספרותית. רוב ערביי ישראל מתחנכים במוסדות לימוד ישראליים שבהם נלמדת השפה העברית מגיל צעיר, כולל יצירות עבריות קלאסיות כמו קטעים מהתנ"ך ומהשירה העברית. יש גם לימוד אינטנסיבי של השפה האנגלית. אין בישראל אוניברסיטאות או מכללות המלמדות בערבית, כך שלימודים גבוהים מחייבים שליטה בעברית ובאנגלית, והידע המקצועי נרכש בשתי השפות האלה. המשכילים הערבים הישראלים, אם כן, מעדיפים לעיתים קרובות לכתוב מאמרים מקצועיים בעברית או באנגלית ולא בערבית.