ישי שריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישי שריד
לידה 1965 (בן 59 בערך)
אחוזת בית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית (מודרנית) ישראלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן
נושאי כתיבה יהדות, השואה
פרסים והוקרה
www.saridlaw.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישי שריד 2019

ישי שריד (נולד ב-1965) הוא סופר ועורך דין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד נולד בשנת 1965 בתל אביב לדורית ויוסי שריד. למד בבית הספר היסודי א.ד. גורדון בתל אביב. בשנים 19741977 התגורר עם משפחתו בקריית שמונה ולמד בבית הספר "מצודות". המשיך ללמוד בתיכון עירוני ה' בתל אביב.

שירת בצה"ל כקצין מודיעין ביחידה 8200 והגיע לדרגת רב-סרן במילואים.

קריירה - עורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1994 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 1999 קיבל תואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד.

שריד התמחה אצל עו"ד אביגדור פלדמן ובפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), שם עבד גם כתובע. עבד כפרקליט במשרד עורכי דין ד"ר י. וינרוט ושות'. בשנת 2002 הפך לעורך דין עצמאי, ועוסק בליטיגציה מסחרית, בדיני חברות, במשפט מנהלי ובתביעות ייצוגיות. משמש גם כבורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

במסגרת עבודתו כפרקליט ייצג שריד לקוחות בעיקר בתחום המשפט האזרחי. דוגמאות:

  • בין השנים 2006–2011 שימש כתובע חיצוני בשירות המשרד להגנת הסביבה, בהליכים פליליים נגד חברות ויחידים שזיהמו את הסביבה.
  • יצג את פרופ' שמואל קניאל בתובענה ייצוגית בעניין ריביות הבנקים, בסיומה שולם לציבור סך של 47 מיליון ש"ח.
  • יצג את משפחת החייל יהודה כץ, הנעדר מקרב סולטן יעקוב, בעתירה לבג"ץ לביטול ההכרזה עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ולאחר ביטול ההכרזה בתביעת נזיקין שהסתיימה בפיצוי כספי תקדימי למשפחה.
  • יצג משקיעים שהולכו שולל על ידי חברת טי.ג'י. איי בתביעה שהסתיימה בהשבת כספם.
  • יצג בהליכים בבית המשפט העליון בהם נקבעו הלכות תקדימיות, בין היתר בעניין מאבקי שליטה בחברות[1] ובעניין "פורום לא נאות".[2]
  • הגן על תושבות בשכונת הארגזים בתביעת פינוי שהוגשה נגדן, בהליך בו נקבעו עקרונות הזכאות לפיצוי כתנאי לפינוי.[3]
  • יצג את משפחת החייל אורון שאול, לאחר שהוכרז תחילה כנעדר לאחר קרב שג'אעייה במבצע צוק איתן, בהליכים משפטיים לצורך קבלת מידע על גורלו.
  • יצג ילדים ממוצא פיליפיני, שנולדו וגדלו בישראל, בהליכים למניעת גירושם, אשר בהם עוגנו זכויות השימוע והטיעון שלהם (עמ"נ 45385-11-19).

הנחייה בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 הנחה יחד עם אפרת שפירא-רוזנברג את הסדרה "נקודת מפנה" ב"כאן 11".

פעילות פוליטית ואזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 בשנת 2019 הוצב במקום ה-102 ברשימת מרצ. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 שהיו גם כן בשנת 2019 הוצב במקום ה-100 ברשימת המחנה הדמוקרטי.

בשנת 2022 נבחר כחבר בוועדת השמות הממשלתית.[4] בשנת 2023 פרש מחברותו בוועדה עקב התנגדות לקריאת שמות להתנחלויות ומדיניות ממשלת הימין.[5]

סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד כתב שבעה ספרים, שתורגמו לשפות שונות[6] וזכו בפרסים:

  • חקירתו של סרן ארז (טרף קל) (הוצאת ידיעות אחרונות, 2000). סיפור חקירתו של קצין מצטיין שנחשד באונס חיילת. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 2000 בשם "טרף קל", ובמהדורה מחודשת בשנת 2021 בשם "חקירתו של סרן ארז". הספר תורגם לצרפתית.
  • לימסול (הוצאת עם עובד, 2009). סיפורו של חוקר שב"כ שמקבל משימה מיוחדת שקשורה במשורר מעזה ופעילת שלום מתל אביב. הספר תורגם לתשע שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, טורקית, איטלקית, ספרדית, קטלנית ודנית), זכה ב"פרס הגדול לספרות בלשית" (אנ') בצרפת ובפרס הבינלאומי על שם מריסה ג'ורג'טי, שניתן בטריאסטה שבאיטליה. כמו כן היה מועמד ברשימה הסופית של פרס IMPAC(אנ') המוענק באירלנד.
  • גן נעמי (הוצאת עם עובד, 2013). סיפור שנה בחייה של הגננת נעמי, אשר נאבקת כנגד פינויה מהגן שהיא מנהלת ומביתה. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה של פרס ספיר ותורגם לגרמנית.
  • השלישי (הוצאת עם עובד, 2015). הספר מספר את קורות ימיה האחרונים של מלכות יהודה עתידית, לאחר שמנהיג כריזמטי עולה על כס המלוכה ומתמנה לכהן גדול, בית המקדש השלישי מוקם ועבודת הקורבנות מתחדשת. הספר זכה בפרס ברנשטיין לספרות ותורגם לצרפתית, לאיטלקית ולערבית.
  • מפלצת הזיכרון (הוצאת עם עובד, 2017). היסטוריון צעיר מדווח ליו"ר יד ושם על האופן בו השתלט זיכרון השואה על חייו, במחקריו ובעיסוקו בהדרכת סיורים במחנות ההשמדה בפולין. הספר תורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, פולנית, הונגרית, ספרדית וקטלנית. הספר נכלל ברשימת 100 הספרים הראויים לציון של הניו יורק טיימס לשנת 2020.[7] הצגת יחיד המבוססת על הספר, בעיבוד ומשחק של השחקן בן יוסיפוביץ', זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל תיאטרונטו לשנת 2021 והוצגה בתיאטרון "הבימה".
  • מנצחת (הוצאת עם עובד, 2020). סיפורה של אביגיל, פסיכולוגית שהתמחתה בטיפול בהלומי קרב ובהכשרת לוחמים לשדה הקרב. היא מקיימת מערכות יחסים מורכבות עם מטופליה בעבר ובהווה, וגם עם הרמטכ"ל רוזוליו, אשר לו היא מייעצת לקראת המערכה הקרבה. בנה שאולי מתגייס לצנחנים, ומערכת הנאמנויות שלה מסתבכת. הספר תורגם לאנגלית, גרמנית, ספרדית וקטלנית.
  • מגלה החולשות, עם עובד, 2023.[8] עוסק בזיו שמשתחרר מיחידת מודיעין מובחרת ומתחיל לעבוד בחברת היי־טק שפיתחה כלי פריצה לטלפונים חכמים. הוא מצטיין בעבודתו אבל משווע לאהבה ולחברות. הספר זיכה את שריד בפרס היצירה לסופרים עבריים ובפרס ברנר לשנת 2023.[9]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-30 באוקטובר 2023 זכה שריד גם בפרס ברנר לספרות לשנת 2023 על ספרו "מגלה החולשות". סכום הפרס הוא 50 אלף שקל.[12] חברי הוועדה נימקו את הבחירה בספר בכך שהוא "מעמת את הקורא עם תמה אוניברסלית שהמופעים שלה מתגלים במצב האנושי בכל פעם בדרך אחרת... ישי שריד בנה דמות מורכבת ומציג אותה ללא כחל וסרק, ללא התחסדות וללא הפניית אשמה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לד"ר רחלי שיאון-שריד, בתם של יעל דיין ודב שיאון, מנהלת מחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים וולפסון. לזוג שלושה ילדים.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב קלימקר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי שוורץ
 
רחל שוורץ
 
דבורה דיין
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה ויצמן
בעלה: עזר ויצמן
(נשיא המדינה)
 
רות דיין
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה גפן
בעלה: ישראל גפן
(נכדו של הרב שם טוב גפן)
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אודי דיין
(פסל)
 
 
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
אב: יגאל תלמי
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו״ר הנהלת יד ושם)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סב: יעקב שריד
אב: יוסי שריד
 
 
קרוליין לנגפורד
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
מוקי בצר
(אלוף-משנה)
 
נורית גפן בצר
(מאיירת)
 
נורית גפן
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
אווה חדד
(שחקנית)
 
ענת בן ארי
 
צפריר בן ארי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שריד
(רופאה)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
שאול בצר
(במאי, תסריטאי וסופר)
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר ותסריטאי)
 
 
 
גון בן ארי
(סופר, תסריטאי ובמאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר לימסול

על הספר גן נעמי

על הספר השלישי

על הספר מפלצת הזיכרון

על הספר מנצחת

על הספר מגלה החולשות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ ואחרים נ' אולטרה שייפ מדיקל ואחרים, ניתן ב־5 באפריל 2012
  2. ^ רע"א 10250/08 יוסף קציב ואחרים נ' ZAO RAIFFEISENBANK, ניתן ב־18 במרץ 2010
  3. ^ ע"א (תל אביב-יפו) 17401-01-17 רשות מקרקעי ישראל נ' סימה (רויטל) לוי, ניתן ב-1 בפברואר 2018
  4. ^ מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית ותיקון החלטת ממשלה | מספר החלטה 1018, באתר GOV.IL
  5. ^ אתר למנויים בלבד אור קשתי, שני חברים בוועדת השמות הממשלתית התפטרו בעקבות התנגדותם למתן שמות למאחזים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2023
  6. ^ ישי שריד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  7. ^ יובל פלוטקין, שני הישראלים שנכנסו לרשימת מאה הספרים של "הניו יורק טיימס", באתר ynet, 21 בנובמבר 2020
  8. ^ אתר למנויים בלבד עמרי הרצוג, ישי שריד מתאר את המחיר המוסרי של מעקב טכנולוגי, באתר הארץ, 11 בינואר 2023
  9. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, פרס ברנר לשנת 2023 ניתן לשריד על ספרו "מגלה החולשות", שכבר זכה השנה בפרס היצירה לסופרים עבריים, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2023
  10. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, זוכי פרס ברנשטיין: הסופר ישי שריד והמחזאית מירי פריי כהן, באתר הארץ, 2 ביוני 2016
  11. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, זוכי פרס היצירה לסופרים עבריים הוכרזו אחרי חודשים של עיכובים, באתר הארץ, 7 במאי 2023
  12. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, ישי שריד זכה בפרס ברנר לשנת 2023, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2023