ישיבת עץ חיים (בלגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישיבת עץ חיים היא ישיבה שפעלה בעבר בעיירה היידה (Heide) שבבלגיה, וכיום בווילרייק (Wilrijk). הישיבה משתייכת לקהילת מחזיקי הדת באנטוורפן, והיא הישיבה הגדולה היחידה של הקהילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הוקמה בסוף שנות ה-20 בעיירת הנופש היידה שמצפון לאנטוורפן. מייסדיה היו שתי משפחות יהודיות, מייזל ובוראק, שהיגרו מארגנטינה לאנטוורפן. התלמידים הגיעו מבלגיה וממדינות מערב אירופה – צרפת, אנגליה, גרמניה והולנד.

ראש הישיבה היה הרב שרגא פייבל שפירא, חניך התלמוד תורה בקלם. הוא צירף לצוות הרבנים את הרב מרדכי פוגרמנסקי כר"מ ואת הרב יוסף ביגון כמשגיח. הישיבה שילבה לימוד בשיטה הליטאית, באווירה חסידית ובסגנון מערב אירופאי.

מיקומה של הישיבה בעיירת נופש משך אליה מבקרים רבים, בעיקר מבלגיה והולנד, וכן רבנים וראשי ישיבות מליטא. הישיבה שכנה במספר מבנים שכורים. בשנת 1937 הונחה אבן הפינה לבניין הישיבה, אך בשל נסיבות התקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הבנייה לא יצאה אל הפועל.

בשנת 1937, רבים מהתלמידים בני השכבה הבוגרת החלו ללמוד סיתות יהלומים במפעל ליד הישיבה. הרעיון היה שאחרי מספר שנות לימוד תורני יוכשרו הבחורים הוותיקים בתחום היהלומים, ולאחר מכן ישלבו לימודים ועבודה.

בשנות קיומה של הישיבה בהיידה למדו בה כשלוש מאות תלמידים. חלק מבוגרי הישיבה נסעו ללמוד בישיבות ליטא, בעיקר בישיבות טלז ומיר. תלמידי הישיבה שנסעו למיר והיו בנים ליוצאי פולין שבו להיידה בטרם שהו שנתיים במיר הפולנית, מחשש שיחויבו בשירות צבאי.

בשנת 1940, לאחר כיבוש בלגיה על ידי הנאצים, עברה הישיבה לאנטוורפן. הרב שפירא סירב לנטוש את בני ישיבתו, וטען כי זכות הישיבה תגן עליהם.[1] בתחילת 1942 נרקמה עסקה חשאית להברחת ראש הישיבה ותלמידיה לצרפת, אולם כשהתוכנית הייתה אמורה לצאת אל הפועל התברר כי היא הייתה תרמית ומאחוריה עמדו סוכנים כפולים שעבדו עבור הגסטאפו. ראש הישיבה ועשרות תלמידיו נלקחו למחנה ההשמדה מיידאנק, שם נספו.

לאחר המלחמה נפתחה הישיבה מחדש תחת אותו שם בכפר קפלן, ואחר כך עברה למקומה העכשווי בווילרייק שליד אנטוורפן. בראש הישיבה עמדו בין היתר הרב יצחק דוב קופלמן, הרב יהודה טרגר (בנו של אברהם טרגר וחתנו של הרב שלמה זלמן אוירבך) וכיום, ראש הישיבה הוא הרב חיים אריה שפיץ (בנו של רבי משה אב"ד ביסטריצה וחתנו של הרב חיד"א וייס). הרב אליעזר פרייפלד, שכיהן בעבר כראש הישיבה, מכהן כיום כר"מ הראשי. בעבר שימש בה כר"מ הרב יצחק טוביה וייס ואחד מראשי הישיבה היה הרב יהושע אטיק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיכרון עץ חיים, "לציון שבעים ושמונה שנות הרבצת תורה", תשס"ו
  • בין כותלי הישיבה, תשע"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות – חורבן יהדות אירופה, רות ליכטנשטיין, הוצאה חרדית, עמ' 290.