ירון גולן

ירון גולן

לידה	26 באפריל 1949
פטירה	23 בינואר 2007 (בגיל 57)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה" האוניברסיטה העברית בירושלים

ירון גולן (26 באפריל 1949 – 23 בינואר 2007) היה מבקר ספרות ומו"ל ישראלי.

חייו

גולן נולד בתל אביב למשפחה שנמנית עם המשפחות הוותיקות בתל אביב מבני העלייה השנייה. שני סביו, בן-ציון ברקאי ופנחס גולדברג, היו עורכי דין ידועים בתל אביב. סבתו מצד אביו, אסתר גולדברג לבית וילקנסקי, הייתה אחותם של פרופ' יצחק וולקני-אלעזרי ושל סופר העלייה השנייה מאיר וילקנסקי. אביו אליעזר גולן, בוגר הטכניון, היה בעל חברת "תרמויל" לחימום והסקה, אמו, פרופ׳ רבקה ברקאי-גולן, הייתה מדענית בתחום המיקרוביולוגיה. אחיו הוא אספן העתיקות עודד גולן.

גולן למד בגימנסיה הרצליה בדומה לסבו פנחס גולדברג, שהיה מבוגרי מחזור ו׳ של הגימנסיה, ובדומה להוריו שהיו גם הם מבוגרי הגימנסיה. הוא שירת בצה"ל בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.

לאחר שחרורו מהצבא למד לתואר ראשון בחוג לספרות עברית והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית וסיים בה תואר שני בספרות. הוא היה תלמידו המועדף והבולט של פרופסור גרשון שקד. בהנחייתו הגיש עבודת גמר בהיקף של 770 עמודים על סיפוריו של נסים אלוני. על העבודה קיבל ציון 100 ואת התואר סיים בהצטיינות יתרה. עבודת גמר זו יצאה ב-2010 כספר מסחרי בשני כרכים בשם "תוגה ומחאה".

בשנת 1982 פרסמו גולן ושקד במשותף את "חיים על קו הקץ" (בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"), אנתולוגיה לספרות הישראלית המודרנית של בני דור הפלמ"ח (סופרי דור תש"ח). גולן ביצע למעשה את עבודת איסוף הסיפורים וכתב את ההקדמות לסיפורים, בעוד ששקד כתב את המבוא הכללי לאנתולוגיה.

באותה שנה התחיל גולן בכתיבת עבודת דוקטורט אודות יצירתו של יגאל מוסינזון, אך לא סיים את כתיבתה. הוא עזב את האקדמיה והמשיך כמבקר ספרות בעיתונים דוגמת "דבר", "על המשמר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", והיה בעל טור ב"רחוב ראשי", "הארץ" (במדורו "ספרים הרבה") וטור עוקצני במקומון הירושלמי "כל העיר". הוא כתב בהזמנה ספרים על תאגידים הסתדרותיים ככור וטלרד. חלק ממאמרי הביקורת הספרותית שכתב באותה תקופה יצאו ב-2012 באנתולוגיה בעריכת אלמנתו בתיה גולן ובתוספת הקדמות מאת בתיה גולן והמשורר מנחם בן. בסגנון כתיבתו כמבקר, חל שינוי הדרגתי מסגנון אקדמי-מחקרי לכתיבה קלילה יותר העוסקת בתופעות תרבותיות, ספרותיות ואנושיות. הוא מרד במוסכמות ונהג לנפץ מיתוסים ופרות קדושות. במדוריו, נתן ביטוי להתפלמסויות ספרותיות שהתקיימו באותה עת בקהילה הספרותית בישראל. בהיותו אספן ספרים ומאמין בצורך להוציא לאור כל ספר, החליט להקים הוצאת ספרים.

הוצאת הספרים

ב-1986 ייסד גולן את הוצאת הספרים: "הוצאת ירון גולן". המוטו של ההוצאה היה מתן במה לריבוי הקולות של התקופה, ועל פי גישה זו היה מחלוצי התפיסה הפוסט-מודרניסטית ("כל דבר אותנטי ראוי להתפרסם ורק הקורא הוא הצנזורה"). ההוצאה התקיימה ללא צוות שכיר, אלא בהנהלת גולן עצמו ובני משפחתו (אמו, אביו ואשתו בתיה בעיקר). ההוצאה הוציאה כ-1200 כותרים. גולן לא דרש תשלום מסופרים בהם האמין, ודרש סכומים נמוכים יחסית מסופרים שהגיעו אליו, ואף זאת רק בשנים האחרונות. גולן לא ראה בהוצאה כפעילות עסקית למטרות רווח, אלא שליחות תרבותית-חברתית.

גולן תמך במשוררים, ובין ספרי שירה שלא נודעו בציבור קודם כמו ספרי אורה עתריה הוציא לאור גם משוררים ידועים ומפורסמים כידידו הטוב דוד אבידן ("עלילות דני מחונני" ו"ראש לשועלים"), דרור אלימלך, מנחם בן ("אין שירה בלתי מובנת"), דפנה שחורי, משה בן הראש, מתי שמואלוף ואחרים. כן הוציא לאור את הגיליון האחרון של כתב העת "עכשיו" בעריכתו של גבריאל מוקד וחוברות השירה "הנה" בעריכת נתן זך. הוא הוציא לאור ספרים רבים (כ-200, לפי אלי אשד) של זכרונות ניצולי השואה, בהם ראה ערך מיוחד. הוא הוציא לאור ספר שירה וספר פרוזה בכל שבוע ורומן היסטורי אחת לשלושה חודשים, כ-120 ספרים בשנה. בין סופרי הפרוזה שהוציא היו אהרן אמיר, צבי הרמן, אריה קרישק, משה גרנות, אילן עמית ואחרים. היה המו"ל של ההיסטוריון הצבאי השנוי במחלוקת אורי מילשטיין והוציא רומנים היסטוריים וספרי מדע פופולרי. ירון גולן הוציא תרגומים רבים של ספרות קלאסית ומודרנית ומבחינתו, אמר, לא הייתה לו כל בעיה להוציא לאור אף את "מיין קאמפף" של אדולף היטלר, אשר יצא לבסוף בתרגום חלקי בהוצאת "אקדמון".^{[דרוש מקור]}

גולן חילק שורה של "פרסים" (תעודות בלבד, לא פרס כספי) בין סופרי הוצאתו, למשל פרס עליזה ברקאי לספרי ילדים, פרס היינה לתרגום, פרס גרשום שופמן לסיפורים קצרים ופרס רחל לשירה.

ידידו, המשורר ישראל בר-כוכב, תיאר אותו: "הוא היה אשף בעניין הסופרים העברים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20; לא היה דבר שלא ידע עליהם. הוא היה אדם מבריק, אקסצנטרי, לא תמיד מובן. הוא עזר לאנשים והוציא ספרים על חשבונו כשלא יכלו לשלם לו. העניין הכלכלי פחות העסיק אותו, אלא יותר העניין הספרותי והחברתי".

על אף שהיה דמות מקובלת בקרב קבוצת אינטלקטואלים, היו אנשי ספרות בישראל, ובמיוחד בממסד המו"לות, שמתחו על גולן ביקורת על כך שלא עשה הבחנה בין ספרים "חשובים" ו"בלתי חשובים", "ראויים" ו"בלתי ראויים". אף על פי שהוציא כמות גדולה של ספרים חשובים לכל הדעות, הוציא גם ספרים בעלי איכות ירודה וכאלה שעורכי הוצאת ספרים ממסדית לא היו מוציאים לאור. בראשית דרכה של ההוצאה, הייתה פחות הקפדה בתהליכי הפקת הספר, והדבר נבע גם מהעדר מימון מצד המחברים. גולן הצהיר אז שהתוכן חשוב מן הצורה, אך בשנים האחרונות של ההוצאה השתפרה האיכות האסתטית והחומרית של הספרים.

גולן נודע במנהגו להופיע בפורומים שונים ולהטיח ביקורת קשה, בלשון חדה ונחרצת, בפני אנשי הממסד הספרותי. הוא כפר בתפיסה המקובלת שהוצאה לאור היא עסק כלכלי וראה במי שהפיק רווח מהוצאת ספרים שרלטן אנטי-תרבותי.

לקריאה נוספת

• ירון גולן וגרשון שקד, חיים על קו הקץ: אנתולוגיה לסיפורת ישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982
• ירון גולן, תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים, הוצאת ירון גולן, 2010
• ירון גולן, ספרים הרבה - פרידות ופרידות סופיות, עורכת: בתיה גולן, הוצאת ירון גולן, 2012

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, כולם היו ילדיו: על ירון גולן, בבלוג של אשד, 9 ביוני 2007
• שירי לב-ארי, מת העורך והמו"ל ירון גולן, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
• מרב יודילוביץ', הלך לעולמו העורך הספרותי והמו"ל ירון גולן, באתר ynet, 23 בינואר 2007
• מנחם בן, נפטר ירון גולן, באתר nrg‏, 24 בינואר 2007
• לאה טרן, לזכר ירון גולן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 בינואר 2007
• מנחם בן, געגועי לירון גולן. עם הופעת רשימותיו הנפלאות, באתר nrg מעריב, ‏17 באוגוסט 2012
• אבשלום קווה, ירון גולן - פרקליט המקרים האבודים, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2012
• ירון גולן (1949-2007), דף שער בספרייה הלאומית