יצחק כפכפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק כפכפי
לידה 4 באוקטובר 1911
קובנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במאי 1998 (בגיל 86)
מָעוֹז חַיִּים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הגימנסיה העברית "הרצליה" עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1926 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק (יצחקל'ה) כַּפְכָּפִי (שוקסטליסקי) (4 באוקטובר 191112 במאי 1998) היה ממייסדי תנועת הנוער המחנות העולים, וכן מתרגם ועורך ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק כפכפי נולד בקובנה שבליטא למשפחת שוקסטליסקי. המשפחה הייתה ציונית, והאב שמואל לימד עברית בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה ובחדר מתוקן, שיצחק נמנה עם תלמידיו.

בשנת 1925 עלתה המשפחה לארץ ישראל, וגרה בתל אביב. יצחק למד בגימנסיה הרצליה כשהוא פטור משכר לימוד בזכות העובדה שאחיו הבכור יוסף אחאי לימד במוסד זה.

בגימנסיה הרצליה כונה "יצחקל'ה", עקב קומתו הנמוכה והיותו צעיר בשנה משאר בני המחזור שלו. כינוי זה דבק בו לשארית חייו. שם המשפחה המעוברת "כפכפי" הומצא על ידי יוסף אחאי כתרגום מילולי של השם "שוקסטליסקי" (יוסף אחאי עצמו החליף לאחר מכן את שם משפחתו, על-שם הקבוצה השיתופית "אחווה" שהוא היה בין מייסדיה).

"החוג הזקן" והמחנות העולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי "החוג הזקן" (מימין לשמאל), עומדים: גרשון מרינבך, שבתי פינשריבר, ד"ר ברוך בן-יהודה, ימימה אבידר-טשרנוביץ, מאיר מוזס, אפרתיה מרגלית, כתריאל כ"ץ; יושבים: יונה בן-יעקב, יהודית פודולית, שמריה צמרת, ברוריה בן-יעקב, יצחק כפכפי, רבקה יפה, תל אביב המחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-20

בשנת 1926 חבר כפכפי למספר תלמידים נוספים בגימנסיה הרצליה אשר, בעידודו של המורה (ובשנים שלאחר מכן גם מנהל הגימנסיה) ד"ר ברוך בן-יהודה, פעלו לארגון עבודה והתיישבות באזורי ספר. קבוצה זו קיבלה מאוחר יותר את הכינוי "החוג הזקן", והפכה לגרעין המייסד של תנועת הנוער "המחנות העולים". כפכפי היה מראשי מעצבי האידאולוגיה של החוג ושל התנועה, אשר הדגישה דוגמה אישית והגשמה מעשית של האידיאלים החלוציים של הציונות הסוציאליסטית[1].

בהתאם לאידאולוגיה זו יצאו חברי החוג הזקן להגשמה בישובי ספר מיד עם סיום לימודיהם בגימנסיה בשנת 1928. הם חיו ועבדו בתנאים קשים, בין השאר בסלילת כבישים ובחפירת תעלות, במושבה חדרה, בכפר יחזקאל, ובמעין חרוד. בשנת 1937 היה כפכפי אחד ממייסדי קיבוץ מעוז חיים, עם עלייתו לקרקע כיישוב חומה ומגדל.

במשך תקופה זו היה כפכפי מבכירי המדריכים והמרכזים של תנועת "המחנות העולים". בקיבוץ מעוז חיים שימש בתפקידים של מזכיר הקיבוץ, מורה ומחנך בבית הספר התיכון. לאחר מכן היה פעיל בוועדות החינוך של מזכירות תנועת הקיבוץ המאוחד. בתפקידים אלו פעל למען שילובם המלא של חניכי עליית הנוער בקיבוצים עם בני הקיבוץ. במאמרו בבטאון מבפנים משנת 1953 כתב ”הקיבוץ המאוחד... חייב לעלות עכשיו על שלב גבוה יותר של קליטה... בתוך חברת הילדים האחת בבית הספר, לא יחול כל אי שוויון בין בני המשק ובין הבנים המצטרפים, והשוויון בכל: בתזונה ובלבוש, בשיכון וציוד, באורח חיים, בשעת העבודה והלימודים, בחופש ובהוצאות-כיס, ביחס של עובדי בית הספר וביחס המשק כולו, שוויון מתמיד, עד סוף י"ב כיתות, ועד החברות ועד בכלל”[2].

נפטר בשנת 1998, והובא למנוחות בקיבוצו מעוז חיים .

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצחק כפכפי היו חמש בנות וארבעה בנים מארבע נשים שונות. הוא אביה של ההיסטוריונית אייל כפכפי ודודו של המחזאי והבמאי ירון כפכפי.

מתרגם, עורך וכותב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60, כשמצב בריאותו המדרדר לא אפשר לו לעבוד בעבודת אדמה או בחינוך, פתח כפכפי בקריירה שנייה כמתרגם ועורך בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במסגרת זו תרגם וערך ספרי טבע ומדע רבים. כמו כן ליקט, ערך וכתב את "שנות המחנות העולים", המתעד את הקמתה ושנותיה הראשונות של תנועת "המחנות העולים".

כצפר חובב תרגם כפכפי לעברית את מגדיר השדה לצפורי אירופה והמזרח התיכון מאת היינצל (גר'), פיטר (אנ') ופרסלאו (אנ'), שהיה במשך עשרות שנים מגדיר הציפורים העיקרי ובאופן מעשי היחיד בשפה העברית בישראל. בנוסף לתרגום הוא התאים את המגדיר לתנאי הארץ, על-ידי הוספת נתוני תפוצתם של המינים בישראל, ואף המצאת מספר שמות חדשים בעברית למיני ציפורים מסוגים נפרדים שלא היו להם שמות עבריים, למשל טסית במקום "סנונית ערים", כוכית במקום "סנונית גדות", חופזי במקום "חופמי פזי", ועוד. מרבית השמות הללו התקבלו בשימוש מאז, אף שמיעוטם נדחו, למשל "שלדגון" לשלדג גמדי.

בשנות ה-90 היה העורך הלשוני של סדרת ספרי ארכאולוגיה בעריכת יגאל טפר ויוסף אבירם, בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף עם החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. בין השאר החל לערוך את ספרו של אברהם בירן על 25 שנות חפירה בתל דן. החופרת גילה קוק סיפרה כי ב-21 ביולי 1993, היום בו גילו היא ובירן בתל את כתובת תל דן, בירן עצר בדרכו מדן לירושלים באשדות-יעקב, כדי להראות את הכתובת לכפכפי[3].

כפכפי הביא לדפוס את כתבים, כותר קובץ יצירותיו של הסופר יוסף חיים ברנר, אשר ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תשל"ח 1977, כמהדורה מעודכנת של מהדורת יצירותיו בעריכת מנחם פוזננסקי בשנת תשט"ו 1955. בהקדמה פירט כפכפי את מתווה סדר עריכת היצירות ועל עדכוני "ההערות והביאורים ... בהתאם לנתונים שהועלו בינתיים במחקרים".[4]

עם זאת, מתקופה זו ידועים בעיקר תרגומיו מגרמנית ליצירותיו של יוהאן וולפגנג פון גתה. קטעים מתוך המחזה פאוסט, יצירת המופת הנודעת ביותר של גתה, החל לתרגם שנים רבות קודם לכן כתחביב. הוא השלים את התרגום לשני חלקי המחזה בזמנו הפרטי, משום שבהוצאת הקיבוץ המאוחד לא האמינו ביכולתו של אוטודידקט ללא רקע אקדמי בספרות לתרגם יצירה שירית כה מורכבת, ולבסוף התפרסם התרגום בהוצאת דביר. תרגומים נוספים של גתה יצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד, במסגרת המפעל לתרגום ספרות מופת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מִלון שרשים ביולוגי לשמות בינלאומיים של צמחים ובעלי-חיים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק כפכפי (ליקט, ערך והביא לדפוס), שנות המחנות העולים, 2 כרכים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1975–תשמ"ה. (התוכן: כרך א: עשור ראשון, תרפ"ה (1924)–תרצ"ד (1934): צמיחה, איחוד, גיבוש; כרך ב: עשור שני, תרצ"ה (1934)–תש"ה (1945): עיצוב, כיבושים, בניין יישובים, התגייסות לפלמ"ח, פילוג התנועה) (מהדורה מחודשת: תש"ס 2001). בשנת תשס"ג 2003 ראו אור שני כרכים נוספים, בעריכת יחזקאל אבנרי: הראשון בהוצאת הקיבוץ המאוחד בהשתתפות יד טבנקין, השני בהוצאת עמותת בוגרי המחנות העולים ומזכירות תנועת המחנות העולים.
  • יוסף חיים ברנר, כתבים, 4 כרכים; הביא לבית-הדפוס: מנחם דורמן; כרכים ג-ד (פובליציסטיקה, ביקורת) הביא לבית הדפוס יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ח–תשמ"ה.
  • על י"ח ברנר: עוד זכרונות; הביאו לבית הדפוס: יצחק כפכפי, אורי ברנר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, [הקד’ 1991].
  • אבנר הולצמן ויצחק כפכפי (עורכים), כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון), 10 כרכים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, בשיתוף עם בית שלום עליכם, 1996–2011.

בתחומי מדע וטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכריה נצר, כימיה כללית, כרכים א' וב', בעריכת יצחק כפכפי, הוצאת הקיבוץ המאוחד (תשל"ה ותשמ"א, בהתאמה).
  • מיכאל קוסטא, חתך הזהב, חותם שלמה ומגן-דוד: נושא בין-תחומי; ערך: יצחק כפכפי, תל אביב: ספריית פועלים, תשנ"א 1990.
  • לב פישלזון, על פי יהושע מרגולין, זואולוגיה, 3 כרכים; ערך והביא לדפוס: יצחק כפכפי, מהדורה מחודשת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט–תשמ"ג. (התוכן: כרך א: חסרי חוליות, תש"ם; כרך ב: דגים: דו-חיים, זוחלים, תשל"ט; כרך ג: עופות, יונקים, תשמ"ג) (מהדורה מתוקנת: תשמ"ד 1984).
  • אהרן קמפינסקי, מגידו: עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי. תרגמה: דבי הרשמן, עורך הספר: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1993.
  • יוסף נוי, קרקע, מים ודשן; עריכה: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994.
  • שמעון דר, תולדות החרמון: אתרים של היטורים, עורך הספר: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1994.
  • יוסף אלגביש, שקמונה: לחוף הכרמל. עורך הספר: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1994.
  • רות עמירן/אורנית אילן/מיכאל סבן, זאב הרצוג, ערד. עורך הספר: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, רשות העתיקות, 1997.
  • ויליאם ג' דיוור, גזר: צומת דרכים בארץ ישראל הקדומה; תרגמה אביבה טאפט; עורך הספר: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1998.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוהאן וולפגנג פון גתה, פאוסט: טרגדיה; תרגום: יצחק כפכפי, תל אביב: דביר, תשל"ה.
  • יוהאן וולפגנג גיתה, וילהלם מייסטר: שנות החניכות; תרגם: יצחק כפכפי; אחרית דבר: ר"ק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המפעל לתרגום ספרי מופת, 1979.
  • יוהאן וולפגנג גיתה, איפיגניה בטאוריס: מחזה; תרגום: יצחק כפכפי, ירושלים – תל אביב: דביר, תשמ"א 1981.
  • רולף הוכהות, אהבה בגרמניה; מגרמנית: יצחק כפכפי, ירושלים: שוקן, תשמ"ה 1985.
  • יוהאן וולפגנג גיתה, מחיי: פיוט ומציאות; תרגם: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המפעל לתרגום ספרות מופת, 1992.
  • יוהאן וולפגנג גיתה, רינקה שועל: בשנים עשר שיר; תרגום מגרמנית: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המפעל לתרגום ספרות מופת, 1996.
  • כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון):
    • כרך ט: סיפורי יידיש; בעריכת אבנר הולצמן; תרגמו: מ"ז ולפובסקי, יצחק כפכפי, 2009;
    • כרך י: מאמרים ביידיש, מאמרים בגרמנית, הגיגים מן היומן; בעריכת אבנר הולצמן; תרגמו: יצחק כפכפי, שלמה הרברג, מ"ז ולפובסקי, יוסף אבן, 2011.

בתחומי מדע וטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונראד לורנץ, הרע לכאורה: על התוקפנות בטבע; תרגם: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"א 1970.
  • אברהם פאהן, אנטומיה של הצמח; תרגם וערך: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976.
  • הציפורים: מגדיר שדה שלם לציפורי אירופה והמזרח התיכון; ציורים: הרמן היינצל; הסברים: ריצ’רד פיטר; מפות: י’ון פרסלאו; הנוסח העברי המותאם לתנאי ארץ ישראל: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה. (מהדורה ב מעודכנת: תשמ"א 1981)
  • דירק פרנק, התנהגות החי: מבוא לאתולוגיה; האיורים מאת מוניקה היגל; תרגם: יצחק כפכפי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה בכר (1989) "המחנות העולים - תנועת הנוער הלומד", מתוך: תנועות הנוער 1960-1920, (עורך: מרדכי נאור), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 49 - 61. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  2. ^ רפפורט, י. (1953). Youth Aliyah and its Place in Israeli Education/לבירור דרכה של" עלית הנוער" ומקומה בחינוך בישראל. Megamot/מגמות, (1), 50-77.
  3. ^ סיפור גילוי כתובת “בית דוד”, אתר המכון לארכאולוגיה ומקרא על שם נלסון גליק
  4. ^ ההוצאה, למהדורת 1977, יוסף חיים ברנר, כתבים, כרך ראשון, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1977, עמ' י-יא.