יצחק גרציאני

**יצחק גרציאני**
	אין תמונה חופשית
לידה	4 באוגוסט 1924; רוסה, ממלכת בולגריה
פטירה	7 ביולי 2003 (בגיל 78); ישראל
מוקד פעילות	בולגריה

שלט רחוב הנושא את שמו של גרציאני בכפר סבא

יצחק (זיקוֹ) גְרַציָאני (4 באוגוסט 1924 – 7 ביולי 2003) היה מנצח, מעבד מוזיקלי וניצול שואה ישראלי יליד בולגריה. גרציאני היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה ומנצחה של תזמורת צה"ל וכן של מקהלת צדיקוב. על פועלו זכה באות יקיר תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בן יוסף גרציאני נולד ב-1924 ברוסה שבבולגריה למשפחה בת חמש נפשות. לאחר סיום לימודיו בבית ספר תיכון, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהה במחנות עבודה, עד כניסת הצבא האדום לבולגריה בספטמבר 1944. מיד עם שחרורו עבר לסופיה, נשא לאישה את דורה, ולמד באקדמיה למוזיקה שם. בסוף 1948, לאחר סיום לימודיו באקדמיה, עלה לישראל עם אשתו, בתו הבכורה והוריו.

עם הגעתו התחיל לנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל. מאחר שבאותם ימים היה מחסור בעיבודים לשירי לכת ישראליים, התזמורת השמיעה שירי לכת אנגלים ואמריקאים. גרציאני נרתם למשימה וכתב שפע של עיבודים לשירי לכת ישראלים, אשר מושמעים עד היום על ידי תזמורות בישראל. כבר בעת לימודיו בבית ספר תיכון הלחין גרציאני שיר לכת שהתפרסם לימים כ"מארש יהודה" ונכלל באלבום "תזמורת צה"ל - מנגינות לכת" בהוצאת הד ארצי ורשות השידור. שיר לכת זה מנוגן על ידי תזמורת צה"ל בטקסים ובמצעדים ונים. עם תום שירותו בצה"ל, בשנת 1952, המשיך כמעבד וכמלחין בתזמורת צה"ל כאיש מילואים.

משנת 1952 ניהל וניצח על מקהלת צדיקוב, והיה מעורב בהפקת מופעים במסגרת תיאטרון גיורא גודיק, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה, האופרה הישראלית, רביעיית מועדון התיאטרון, הגשש החיוור, שלישיית גשר הירקון, שוקולד מנטה מסטיק, וכן בכינוסי המכביה וכינוסי הפועל.

כמו כן, היה מנצח בתוכנית הרדיו "תיבת נח". הוא ניצח על תזמורת הבידור של קול ישראל, בפסטיבלי הזמר והפזמון, פסטיבלי הזמר המזרחי ובפסטיבל שירי הילדים.

בשנים 1970–1973 היה חבר במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, שיעצה לשר החינוך יגאל אלון.

בשנת 1962 מונה למנצח תזמורת צה"ל, תפקיד שמילא עד יומו האחרון, וממנה פרש בדרגת אלוף-משנה. במסגרת התזמורת הופיע בעצרות ממלכתיות רבות, וערך עם התזמורת מסע הופעות בכל רחבי העולם. ב-1969, עם עלייתה לארץ מרוסיה של הזמרת נחמה ליפשיץ, ערך איתה סיבוב הופעות.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 היה אחראי לעיבוד של השיר הזוכה "איילת החן", ללחן של נתן שחר ולמילים של עודד בצר, השיר בוצע בפסטיבל פעם אחת על ידי אריק איינשטיין ופעם אחת על ידי יפה ירקוני.

רגע מרגש במיוחד עבורו היה ניצוח על ההמנון המצרי, בעת קבלת פני אנואר סאדאת ב-1977. לימים אמר שהחלום שלו הוא לנצח על ההמנון של מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. הוא אף ניצח בטקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן.

בסך הכול כתב גרציאני כאלף עיבודים ליצירות ישראליות. הוא כתב גם מוזיקה מקורית לסרטים, בין היתר "עץ או פלסטיין", "דליה והמלחים", "הבו בנות לאילת" ו"מוישה ונטילטור".

הוא שיתף פעולה עם המלחין ליאונרד ברנשטיין בניצוח על מקהלת הילדים צדיקוב בביצוע הבכורה העולמי של הסימפוניה "קדיש" עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בדצמבר 1963 עליה הוזמן לנצח גם ב 1976 במסגרת אירוע יובל ה-200 לארצות הברית.

בשנת תשנ"ו-1996 הוענק לו התואר יקיר תל אביב. באירוע מחווה שנערך לכבודו, זמן קצר לפני מותו, כינה אותו שאול מופז "שרביטו של צה"ל". גרציאני נפטר לאחר מחלה ארוכה בביתו ברמת אביב בגיל 79, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.^[1] הותיר אחריו אשה, דורה, שתי בנות, נכדים ונינים. בתו, כוכבה גל-גרציאני, היא מנצחת מקהלות.

בעיר סופיה, בירת בולגריה נקרא רחוב גדול על שמו. נקרא על שמו רחוב בעיר כפר סבא, ובשנת 2016 נקרא על שמו רחוב בשכונה פסגות אפק, בראש העין. בשנת 2021 נקרא על שמו רחוב בתל אביב.

בשנת 2017 קבעה עיריית תל אביב לוחית זיכרון על הבית בו התגורר, ברחוב אבן גבירול 173 בתל אביב.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

מעיבודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הקולות. חלק א', תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – מפעלי תרבות וחנוך (ספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב), 1994
מארש יהודה - בעת לימודיו בבית הספר התיכון הלחין את המארש. המנגינה יצאה לאור בשם "מארש יהודה" באלבום "תזמורת צה"ל - מנגינות לכת", בהוצאת הד ארצי ורשות השידור, בשנת 1975, בעיבודו.
ציון לשבח