יצהר (חברה)
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1934–2012 (כ־78 שנים)  |
| ענפי תעשייה | תעשיית המזון מוצרי צריכה |
| מוצרים עיקריים | שמנים, סבון, אבקות כביסה |
  | |
יצהר הייתה חברה לייצור שמן וסבון שהפעילה בית חרושת בנחלת יצחק ולאחר מכן באשדוד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החרושת יצהר בנחלת יצחק נפתח בשנת 1934 על ידי משה סלצבובסקי, האחים לויטין, מאיר ברגר והאחים טורבוביץ. הציוד הובא מצ'כוסלובקיה. בתחילת דרכו ייצר המפעל שמן בטנים תחת המותג "לשד"[1]. בשנת 1935 העסיק כ-70 עובדים[2]. באותה עת שלטה בשוק השמנים בישראל חברת "שמן" אשר הסכימה למכור את תוצרתה רק לחנויות שפעלו איתה באופן בלעדי, דבר שהקשה על חדירת יצהר לענף[3][4][5]. בשנת 1937, בעקבות הקשיים הכלכליים, הוכנס ישראל ליכטנשטיין כשותף במפעל. לאחר מספר שנים פרשו המייסדים וליכטנשטיין ושמעון סגינדר רכשו את חלקם במפעל. חלק מהמייסדים הקימו בשנת 1947 את מפעל טית בית בפתח תקווה[1]. באותה תקופה, היו יצהר ושמן תעשיות שני היצרנים הגדולים של שמן בארץ ישראל[6].
בשנת 1952 כללו מוצרי החברה[7]:
- שמנים נוזליים: שמן בוטנים, שמן זית, שמן חמניות, שמן כותנה, שמן סויה, שמן קוקוס - תחת שם המותג "קוקוסול" ושמן שומשמין
- שמנים מוקשים
- סבונים: סבון כביסה "בית" וסבון מטבח
- אבקת כביסה "גל"
- טיפות נס לניקוי
- משחת שיניים יצהר ומי פה "אורול"
בשנת 1960 הוקמה חברת קרן לשיווק משותף של התוצרת של "טית בית", "יצהר", ו"עץ הזית"[8] ובהמשך צורפה גם "אוליבקס"[9] וחברות אלו הקימו יחד עם "שמן" קרטל, בחסות הממשלה, לחלוקת השוק בין היצרנים[10].
בתחילת שנות ה-70 תמכה החברה בקבוצת כדורגל הנשים מיל"ן ששינתה את שמה ל"מיל"ן יצהר". במסגרת החוזה תמכה החברה בפעילות הקבוצה ואף סייעה בהעסקת השחקניות[11][12].
בעקבות שרפה במפעל בנחלת יצחק, בשנת 1977, הוקם מתקן זיקוק חדש באזור התעשייה עד הלום באשדוד[13] ומפעל חדש בבאר טוביה[14][1].
בדו"ח מבקר המדינה משנת 1986 נקבע שהיעילות של מפעל יצהר הייתה נמוכה ב-46% מזו של טית בית, המפעל היעיל ביותר בענף ייצור השמן בישראל[15].
במהלך השנים נרכש מפעל יצהר באשדוד מכונס נכסים, על ידי הבעלים של טית בית והחברות אוחדו[16]. בשנת 2012 הגיעה חברת טית בית (יצהר) לכינוס נכסים ונמכרה[17][18].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפי שאולי, יצרנית השמן יצהר תימכר ועובדיה יפוטרו, באתר ynet, 24 באפריל 2012
הנציב העליון ווקופ מבקר בבית חרושת יצהר, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 זה נהדר זה יצהר, מעריב, 16 בפברואר 1987
- ^ חוסר בפועלים עברים, דבר, 13 בספטמבר 1935
- ^ בין יצהר לשמן, דבר, 3 ביוני 1936
- ^ מסיבה בבית החרושת לשמנים יצהר, דואר היום, 8 ביוני 1936
- ^ התנצלות שמן לאור העובדות, דבר, 28 ביולי 1936
- ^ בתעשיית השמנים הארצישראלית, על המשמר, 21 באפריל 1948
- ^ תעודת הכשר, חרות, 3 באפריל 1952
- ^ משרד המסחר מתנגד לקרטל יצרני השמנים, דבר, 12 בספטמבר 1960
- ^ ארבעה מפעלי שמן מבקשים להקים קרטל, דבר, 3 באוקטובר 1962
- ^ עמוס כרמלי, שמן אחרי המיתון, דבר, 27 במרץ 1968
- ^ כדורגלניות מיל"ן חתמו חוזה מקצועני עם "יצהר", דבר, 16 ביולי 1971
- ^ קבוצת הכדורגל המקצוענית הראשונה בארץ, מעריב, 18 ביולי 1971
- ^ יצהר מקימה מתקן זיקוק סמוך לאשדוד, דבר, 30 בדצמבר 1977
- ^ כור מקימה המפעל החדש של יצהר, דבר, 16 בפברואר 1978
- ^ שרגא מקל, יותר יבוא חופשי של שמן ויוסר הפיקוח על מחיריו, מעריב, 23 בנובמבר 1986
- ^ זהבה דברת, משפחת ברגר רכשה ממשפ' טרובוביץ %50 ממניות טית-בית - והגיעה ל-%100, באתר גלובס, 26 ביולי 1998
- ^ אלה לוי וינריב, המחוזי אישר את מכירת יצרנית השמן טית בית ב-49 מיליון שקל, באתר גלובס, 13 ביוני 2012
- ^ מארק שון, שמן יצהר תימכר תמורת 49 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 13 ביוני 2012