יצא ידי חובה
הניב החז"לי יצא ידי חובה מבטא מצב שבו האדם קיים את חובתו ההלכתית, לפחות ברמה מינימלית או רק בדיעבד כלומר רק לאחר מעשה ולא לכתחילה. להבדיל מאדם שלא יצא ידי חובתו כי לא קיים אותה במלואה, בין אם משום שקיים אותה באופן חלקי,[1] ובין אם מכיוון שקיים אותה באופן שגוי ופסול.[2]
שימושו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניב זה משמש, בין השאר, בכלל הידוע שטבע רבי יוסי: ”כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ', עמוד ב'). במקרה זה, הניב בא לבטא מצב בו ברכה שנאמרה באופן שונה מהאופן בו תוקנה על ידי החכמים, אין לה כל ערך הלכתי כדי לפטור את המברך מברכת מצווה, ברכת הנהנין, או ברכה מסוג אחר.
לפעמים עשוי הביטוי "לא יצא ידי חובתו" לבטא מצב בו האדם קיים מצווה כל שהיא, אך לא קיים את חובתו ההלכתית במלואה. כך למשל קובע רבי שניאור זלמן מלאדי, בספרו שולחן ערוך הרב,[3] כי מי שלומד תורה מבלי להוציא את המילים מפיו, לא יצא ידי חובת מצוות תלמוד תורה שעליה נאמר ”לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” (יהושע, א', ח'), ולמרות שהוא עצמו קובע שבאופן שלא יכול הלומד להוציא מפיו את מילות הלימוד, הוא פטור מכך והוא מקיים גם אז מצוות תלמוד תורה, כמו בשעת עיון בהלכה, באופן שהאדם יכול להוציא את המילים מפיו ואינו עושה כך – הוא לא קיים את חובתו ההלכתית במלואה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך יצא ידי חובה, ב"מילון השפה העברית"
.jpg){kind=small}