יעקב נחום אפשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב נחום אפשטיין
יעקב נחום אפשטיין
יעקב נחום אפשטיין
לידה 20 בנובמבר 1878
ברסט, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בפברואר 1952 (בגיל 73)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט אברהם גולדברג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב נחום הלוי אפשטיין (כ"ד בחשוון תרל"ט, 20 בנובמבר 1878,[1] בריסק דליטא (ברסט), פלך גרודנו, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – ג' באדר תשי"ב, 29 בפברואר 1952, ירושלים) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד המכון למדעי היהדות בה ועורכו הראשון של כתב העת של המכון – "תרביץ". פילולוג וחוקר ספרות התנאים והאמוראים. נחשב ל"אבי המדע התלמודי המדויק".[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב נחום הלוי אפשטיין נולד בשנת 1878 בעיר בריסק דליטא (ברסט) שבפלך גרודנו של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. אביו, הרב חיים הלוי אפשטיין, היה דור חמישי לרב אריה לייב הלוי אפשטיין, ואמו חיה-שרה באגון הייתה בת רב העיירה הסמוכה קוטליני.

עד הגיעו לגיל עשר למד ב"חדר", ולאחר מכן למד אצל אביו. כשהיה בן 14 נפטר אביו, ולאחר מכן, במשך שנה וחצי, מתחילת קיץ תרנ"ד (1894) עד סוף קיץ תרנ"ה (1895), למד בישיבת מיר אצל הרב חיים לייב טיקטינסקי. בראש השנה תרנ"ה חזר בפעם היחידה בתקופה זו לבקר בביתו בבריסק.

בסוף קיץ תרנ"ה חזר לעירו ולמד ביחידות בבתי מדרש ללא הכוונה מסודרת של רב או מורה, עיקר לימודו התרכז בתורתם של הראשונים. באותה תקופה החל להתעמק על פי יומניו[3] במחקר אודות ייחוסם של ספרי ראשונים, במחקרו זה הוא מגלה טעויות רבות לגבי זיהויים ומוצאם של כותבי הספרים השונים. במהלך מחקריו האישיים עמד לו לרועץ החיסרון בספרי מחקר, על כן החליט בשנת תרס"א לנסוע לווילנה, ושם להעמיק ולהרחיב את עיסוקיו בתחום המחקר בספריית שטרשון, וכך כותב אפשטיין במכתב לדודו:

הנך יודע, עוד מזמן היותך פה, את תשוקתי העזה למחקר וביקורת ובימים האחרונים עוד התפתח כשרוני זה יותר ויותר ונמצאים איתי הערות נכבדות ומאמרים בנוגע לביקורת ותולדות הראשונים, ועל כל צעד ושעל יעמוד לי לשטן חסרון הספרים. על כן, באומרי במכתב ההוא, כי נוסע הנני לרגלי בית עקד הספרים העיקרי, של ר' מתתיהו שטרשון אשר שם (=בווילנה), הנה אמרתי לך את כל מטרת נסיעתי

תחילה ניסה להתקבל לישיבת הקיבוץ של הרב גרודזנסקי, אבל הוא לא התקבל לקיבוץ על אף שהביא עמו מכתב המלצה מר' חיים סולבייציק.[4]

בשנת תרס"ז למד בבית המדרש לרבנים בווינה, בשנים תרס"ח-תר"ע למד באוניברסיטת וינה, ועשה דוקטורט בפילולוגיה שמית, פילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת ברן (תרע"א-תרע"ג) בנושא מבוא לפירושי הגאונים לסדר טהרות.

משנת תרפ"ב היה שנתיים פרופסור שלא מן המניין בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין.

בעקבות פניה של יהודה לייב מאגנס בשנת 1925 במהלך סמינר שנתן אפשטיין בארצות הברית, הגיע ללמד כפרופסור לבלשנות שמית במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, ובשנת תר"ץ (1930) ייסד והחל לערוך את כתב העת "תרביץ" של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה.

ב-1948 זכה אפשטיין בפרס ביאליק לחכמת ישראל על המגנום אופוס שלו, "מבוא לנוסח המשנה", שכתיבתו החלה עוד בברלין בשנת תרע"ה.[5]

בהגיעו לגיל שבעים יצא לכבודו ספר היובל תחת הכותרת: "ספר היובל לכבוד יעקב נחום הלוי אפשטיין: למלאת לו שבעים שנה".[6]

פעילות לזכרו ולהנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידו המובהק, הרב פרופסור עזרא ציון מלמד, ערך והוציא לאור את כל כתבי היד של פרופסור אפשטיין שנותרו לאחר פטירתו.[7]

כמו כן, אשתו ציפורה, אשר האריכה ימים עוד כ-26 שנה, דאגה לשמר את זכרו של בעלה ולהמשיך את עבודתו. לצורך כך היא הקדישה ממון רב שיועד למתן פרס על שמו לתלמיד מצטיין בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, פרס זה מוענק בכל שנה בג' באדר, יום השנה לפטירתו של אפשטיין. בנוסף, ציפורה טרחה ועמלה בתרגום מדעי ומדויק של כל המאמרים של אפשטיין שנכתבו בלועזית לעברית ודאגה לכך שיעברו ביקורת של חוקרי תלמוד.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת קריית היובל בירושלים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לציפורה דה בֵּר, מורה ליוונית ורומית שעלתה לבדה מהולנד, נכדתו של הרב הראשי לאמסטרדם יוסף צבי דינר (אחותה בֶּרתה (ברכה) הייתה אשתו של המחנך וחוקר היהדות פרופ' בנימין דה-פריס), והתגורר בשכונת תלפיות בירושלים (שבה התיידד עם שכנו ש"י עגנון).

בנו הבכור, חיים מנחם (אשר דאג ביחד עם אמו ציפורה אפשטיין להביא לידי הוצאת כתבי אביו לאור), גר משנות החמישים בקיבוץ סעד שבנגב ושימש בו בתפקידים שונים בהם הקמת קיבוץ כפר עציון המחודש וראש צורים.[8] בנו הוא הרב יעקב אפשטיין. מחבר השו"ת חבל נחלתו.

בתו שרה הייתה רופאה כללית, והייתה נשואה לרב חיים דרוקמן.

בתו יסכה לנדאו התגוררה אף היא בקיבוץ סעד.

נקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.[9]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 יצא סרטו של הבמאי יוסף סידר - "הערת שוליים", ובו מוזכר אפשטיין, בשם י.נ. פיינשטיין, כמורהו הדגול של "פרופ' אליעזר שקולניק" (שלמה בר אבא). מוזכר גם ספרו "מבוא לנוסח המשנה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך על פי הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו; על פי הלוח היוליאני שהיה מקובל ברוסיה בתקופת לידתו: 8 בנובמבר
  2. ^ מבוא לנוסח המשנה (שני כרכים)(הקישור אינו פעיל, 23.12.2021), באתר הוצאת מאגנס.
  3. ^ עבודת גמר של נכדתו, מיכל אפשטיין
  4. ^ דוד קמנצקי, רבינו חיים עוזר, עמ' 161-162 מיכל אפשטיין עמוד 15 ובנספחים עמוד 79
  5. ^ מ. ברוד וי. נ. אפשטיין חתני פרס ביאליק, דבר, 12 בינואר 1949.
  6. ^ התפרסם גם בתרביץ ל, ובמכלול כתביו
  7. ^ אודות עריכת והוצאת כלל כתבי פרופסור אפשטיין בידי פרופסור מלמד, "חירות", 5 באוקטובר 1964
  8. ^ דברים לזכרו ולדמותו מופיעים בכרך חבל נחלתו שערך בנו יעקב אפשטיין.
  9. ^ הקבר של יעקב נחום אפשטיין בבית הקברות סהנדריה, באתר BillionGraves