יעקב לרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב לרנר

יעקב דב-בר לֶרנֶר (תרל"ט, 1879, ברז'אןב' בתמוז תרע"ח, 12 ביוני 1918, יקטרינוסלב) היה משורר ומתרגם עברי ומחנך יהודי פולני-רוסי יליד גליציה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך "יש דמעה עוד אחת"
מאת יעקב לרנר

יֵשׁ דִּמְעָה עוֹד אַחַת בִּמְקוֹרִי
שֶׁדָּלַל מִדְּמָעוֹת זֶה כַּמָּה,
וּשְׁאָגָה עוֹד אַחַת תּוֹסֶסֶת
בְּדִמְמַת לִבָּתִי הַנְּשַׁמָּה.

מִשִׁמְמוֹת עוֹלָמִי הִצַּלְתִּין
עֵת נַפְשִׁי לַיֵּאוּשׁ הִפְקַרְתִּי
וְשֵׁעֲרֵי לְבָבִי הָרָעֵב
בְּמַכְאוֹב וּקְלָלָה סָגַרְתִּי.

אָז אֶפְרֹשׁ אֶל חַדְרִי הַנִּשְׁכָּח
וָאֵשֵׁב עֲרִירִי עִם צִלִּי.
אָמַרְתִּי: פֹּה אִמַּק חֲרֵרִים –
לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם בִּשְׁבִילִי.

שלושה בתים ראשונים מהשיר (1912); מתוך פרויקט בן-יהודה

יעקב לרנר נולד בעיירה בז'ז'ני שבגליציה, אוסטרו-הונגרית, בשנת 1879, במשפחה אמידה.[1] ילדותו עברה עליו בכפר ליד קוסטופול, על גבול ווהלין. בשנת 1901 עבר להתגורר בעיר ורשה שבפולין הרוסית, שם הכיר את הסופרים זלמן שניאור, יעקב פיכמן ויעקב שטיינברג. הוא עסק בהוראה והחל לתרגם מספרות העולם. לאחר חמש שנות מגורים בוורשה חזר לקוסטופול, שם עברה עליו ילדותו, והחל להורות ב"חדר מתוקן". בגיל 27, פרסם לראשונה את שיריו "מנגינות התוהו" ו"מעלף עלטה וצנה" בכתב העת הספרותי "המעורר" בעריכת יוסף חיים ברנר, שעודד אותו לכתוב.[2]

לרנר נישא בשנת 1907, המשיך לעסוק בהוראה, ועבר ממקום אחד למשנהו בחיפוש אחר פרנסה; בין המקומות ששהה בהם: ורשה, קוסטופול, גרודנו, ברדיצ'ב, ולבסוף יקטרינוסלב.

בגרודנו, (1909) המשיך את לימודיו בתחום החינוך, חיבר שם את הפואמות הגדולות "ביערי פוליסיה" ו"הטחנה". חזר לוורשה בשנת 1911 ולימד בבית הספר התיכון של מגנוס קרינסקי, יחיאל היילפרין ועוד.[3] ובשנת 1916 עבר ליקטרינוסלב שברוסיה, שם השלים את הפואמה המוערכת ביותר שלו, "פיח פיח", שאף נדפסה בכרך הראשון של "התקופה" בשנת 1918, שנת מותו.

בנוסף, עסק לרנר רבות בתרגום יצירות מהספרות הרוסית ופרסם שירים רבים בכתבי העת "השלח" ו"כנסת".

לרנר כתב כחמישים שירים שהתאפיינו בקדרות ודיכאון. הוא אמנם נחשב לאחד מהמשוררים מ"דור ביאליק", אך חסר היה את האור והעצמה שבשיריו.[4]

בקיץ 1918 נדבק לרנר ביקטרינוסלב במגפת השפעת הספרדית, שקטלה אז רבים, ונפטר בגיל 39.

שיריו כונסו רק לאחר מותו.

בנו, אריה לרנר, היה מתרגם ועורך בעצמו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אפשטיין. 'יעקב לרנר: ציון', בספרו: סופרים: דברי מסה ובקורת, הוצאת עוגן, תרצ"ה-1934.
  • א' שטיינמן, "יעקב לרנר" (במלאת עשר שנים לפטירתו), כתובים, 1928.
  • אריה לרנר, "לתולדות חייו", בתוך: יעקב לרנר, שירים, גבעתיים – רמת-גן: 1974, עמ' 5–19.
  • צבי לוז, "מבוא", בתוך: יעקב לרנר, שירים, גבעתיים – רמת-גן: 1974, עמ' 21–45.
  • דן מירון, בודדים במועדם: לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים, תל אביב: 1987, עמ' 215–224, 269–270.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב לרנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן בן-אור, תולדות הספרות העברית החדשה, כרך ג, תל אביב: יזרעאל, 1966, עמ' 135.
  2. ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1967
  3. ^ בשל מצבו הכלכלי הדחוק, נאלץ לשכור דירה בבניין בפינת הרחובות נאלווקי ומוּראנוב עוד בטרם הסתיימה בניינתו (י. הפטמאן, על קבר משורר, הצפירה, טור 1, 11 ביולי 1918).
  4. ^ אבנר הולצמן, "יעקב לרנר", לקסיקון הספרות העברית החדשה
  5. ^ כך על פי צבי לוז, במבוא ליעקב לרנר, שירים, גבעתיים – רמת-גן 1974, עמ' 42.