יעקב יהושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב יהושע
לידה 1 ביולי 1905
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1982 (בגיל 77)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מזרחן
תפקיד מנהל המחלקה המוסלמית והדרוזית במשרד הדתות
בת זוג מלכה רוזיליו
צאצאים אברהם ב. יהושע
פרסים והוקרה יקיר ירושלים (1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב יהושע (1 ביולי 190526 בדצמבר 1982) היה מזרחן, מנהל המחלקה המוסלמית והדרוזית במשרד הדתות, סופר וחוקר היישוב היהודי הוותיק בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשכונת ימין משה שבירושלים לרב חנניה גבריאל, ובגיל צעיר עקר עם משפחתו לשכונת אבן ישראל. הוא חווה את התקופה הקשה שהביאה עִמה מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1932 התארס למלכה רוזיליו,[1] בת למשפחה אמידה מהעיר מוגדור שבמרוקו, שעלתה לארץ ישראל באותה שנה עם אביה, שלאחר מות אמהּ עזב את עירו ואת שמונת ילדיו ולקח איתו לארץ ישראל את שתי בנותיו ובן זקוניו.[2] מאז קום המדינה עבד כעוזר מנהל המחלקה המוסלמית והדרוזית במשרד הדתות ולאחר מכן ניהל אותה במשך שנים. ערך את "ידיעון המחלקה המוסלמית".

יהושע חקר בעיקר את תולדות היישוב הספרדי הישן. את ספרו הראשון, "ילדות בירושלים הישנה", פרסם עת מלאו לו שישים שנה, ומאז ועד יום מותו (1982) המשיך לפרסם ספרים רבים בנושא. כמו כן פרסם מאמרים בביטאון עדת הספרדים "במערכה" וב"הד המזרח"[3]. כתב גם בשם העט "יהושע בן-חנניה"[4]. בכתיבתו תיאר את מנהגי הקהילות הספרדיות בירושלים ודרכי מנהגיהן וחייהן מסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. במהלך כתיבה זו קונן על הפיחות שחל במעמד היהדות הספרדית בירושלים בכל הקשור להווי הספרדי של שכונות בירושלים, סובלנות ואובדן הזהות הספרדית בקרב בני הדור הצעיר. בעבודתו התבסס בין היתר על זיכרונותיהם של יוסף ברזאני, מאיר חפץ ויצחק בן יעקב מזרחי, צורף הכסף הירושלמי הנודע[5].

כמו כן פרסם שלושה ספרים בערבית על תולדות העיתונות הערבית בארץ ישראל משנת 1908 ועד קום המדינה ב-1948, אשר מבוססים על עבודת הדוקטור הבלתי-גמורה שלו. בנוסף פרסם יחד עם פסח שנער לקט של כתבות מנוקדות ומותאמות ללומדים מהעיתונות הערבית[6].

בשנת תשל"ח (1978) הוענק לו התואר יקיר ירושלים.[7]

סבו היה הרב גבריאל שבתי, ובנו הוא הסופר א.ב. יהושע.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ילדות בירושלים הישנה
  • ילדות בירושלים הישנה: פרקי הווי מימים עברו, 6 כרכים, ירושלים: ר' מס, 1965–1979:
    • [א]: ילדות בירושלים הישנה (תשכ"ה 1965);[8]
    • [ב]: הבית והרחוב בירושלים הישנה (תשכ"ו 1966);
    • ג: חכמים בירושלים הישנה, עיסוקם ופרנסתם (תשכ"ח 1968);[9]
    • ד: שכונות בירושלים הישנה: פרקי הווי מימים עברו (תשל"א 1971);[10]
    • ה: שכונות בירושלים הישנה מספרות: פרקי הווי מימים עברו (תשל"ח 1978);
    • ו: טאלביה – קוממיות: ספורה של אחת השכונות החדשות בירושלים 1924–1978 (תשל"ט 1979).[11]
  • يعقوب يهوشع (تاليف), تاريخ الصحافة العربية فى فلسطين فى العهد العثمانى: (١٩٠٨–١٩١٨), اورشليم - القدس: مطبعة المعارف, ١٩٧٤. (ערבית: "העיתונות הערבית בפלשתינה בתקופת השלטון העות’מאני (1908–1918)", ירושלים: דפוס אלמעארף, תשל"ה)
  • ספורו של הבית הספרדי ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים, ירושלים: ר' מס, 1976.
  • ירושלים תמול שלשום: פרקי הווי, 3 כרכים, ירושלים: ר' מס, 1977–1981.[12]
  • בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים, 2 כרכים, ירושלים: ועד עדת הספרדים ('מורשת'), תשל"ט 1979–תשמ"ב 1982.[13]
  • تاريخ الصحافة العربية الفلسطينية: فى بداية عهد الانتداب البريطانى على فلسطين، ١٩١٩–١٩٢٩, حيفا: شركة الابحاث العلمية-العملية، جامعة حيفا, ١٩٨١. (ערבית: "תולדות העיתונות הערבית בפלשתינה בראשית תקופת המנדט הבריטי 1919–1929", חיפה 1981)
  • تاريخ الصحافة العربية الفلسطينية: فى نهاية عهد الانتداب البريطاني على فلسطين، ١٩٣٠–١٩٤٨, شفاعمرو: دار المشرق, ١٩٨٣. (ערבית: "תולדות העיתונות הערבית בפלשטינה בסוף תקופת המנדט הבריטי על פלשתינה, 1930–1948", שפרעם 1983)

לאחר מותו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב יהושע בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכה רוזיליו – יעקב יהושע (בן-חנניה): מאורשים, דואר היום, 10 ביולי 1932.
  2. ^ אברהם ב' יהושע, 'הקדמה', בתוך: יעקב יהושע, ירושלים הישנה בעין ובלב: מבחר כתבים, ירושלים: כתר, 1988, עמ' 9.
  3. ^ י. יהושע, תוניס ויהודיה תחת שלטון וישי וגרמניה, הד-המזרח, 23 ביולי 1943
    יעקב יהושע, תייר ערבי על קברו של שמואל הנביא, הד-המזרח, 15 באוקטובר 1942
  4. ^ יהושע בן-חנניה, ואני בתוך הגולה הספרדית, במערכה, 25 בדצמבר 1964
    יהושע בן-חנניה, ר' אהרן מני ז"ל והבעיה הערבית, במערכה, 13 באוגוסט 1961
  5. ^ יעקב יהושע, בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים, חלק ב', ירושלים תשמ"ב, עמ' 81-112.
  6. ^ לקט מתוך העתונות הערבית, הד-המזרח, 20 בנובמבר 1942
  7. ^ 12 אזרחים יקבלו תואר יקיר ירושלים, דבר, 29 בינואר 1978.
  8. ^ משה גולדשטיין, עולם שנחרב: זכרונות-ילדות מירושלים העתיקה, מעריב, 21 בינואר 1966.
  9. ^ נעמי בנצור, חכמי ירושלים – כפי שיעקב יהושע רואה אותם, מעריב, 19 ביולי 1968; ארי אבנר, זכרונות ועזבונות, דבר, 13 בספטמבר 1968.
  10. ^ דני רובינשטיין, פרק פולקלור ירושלמי, דבר, 31 באוגוסט 1971.
  11. ^ צבי אילן, ספר חדש | ארץ-ישראל של אז: ילדות בירושלים הישנה, דבר, טור אחרון, 14 באוקטובר 1979.
  12. ^ על חלק ב: אבי טנא, דפדוף ראשון | זכרונות תוססים מירושלים, דבר, טור 2, 25 באוקטובר 1979.
  13. ^ על חלק א: ספרים חדשים | מאבקם של ספרדים, מעריב, טורים 1–2, 31 במאי 1979; אבי טנא, דפדוף ראשון | ה"פלייטו" הגדול, דבר, טורים 1–2, 6 בספטמבר 1979.