יעקב דורי

יעקב דורי

לידה	8 באוקטובר 1899 ד' בחשוון ה'תר"ס אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	29 בינואר 1973 (בגיל 73) כ"ו בשבט ה'תשל"ג חיפה, ישראל
תאריך עלייה	1905
מדינה
השכלה	בית הספר הריאלי העברי בחיפה אוניברסיטת גנט
צאצאים	ירחמיאל דורי, צבי דורי, איתנה פדן
השתייכות	הגדודים העבריים ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1917–1921, 1929 – 9 בנובמבר 1949
דרגה	רב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי של ההגנה ראש המטה הכללי ה־1 1 ביוני 1948 – 9 בנובמבר 1949 (שנה ו־23 שבועות) סגן ראש המטה הכללי צבי איילון תחת שר הביטחון דוד בן-גוריון יגאל ידין ←
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה, מאורעות תר"פ, המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה   מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
נשיא הטכניון, סגן ראש העיר חיפה
הנצחה
מחנה דורי, רחובות במספר ערים

יעקב דוֹרִי (דוֹסְטְרוֹבְסקי) (8 באוקטובר 1899, ד' בחשוון ה'תר"ס – 29 בינואר 1973, כ"ו בשבט ה'תשל"ג) היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בשנים 1948–1949. כיהן כרמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1939–1945 ו-1947–1948, עד להקמת צה"ל עם קום המדינה. נשיא הטכניון בשנים 1951–1965 וסגן ראש העיר חיפה.

חייו

דיוקן של דורי מימיו כראש המטה הכללי

נולד בשם יעקב דוֹסְטְרוֹבְסקי לאברהם צבי ומרים (לבית לוינסון) באודסה שבאימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). בעקבות הפרעות ביהודי אודסה בשנת 1905 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. מצד אביו היה אחיינם של הרופא אריה דוסטרובסקי ופעיל הציבור אליעזר דורי (דוסטרובסקי). אחיו היה האדריכל שלמה דורי.

בשנת 1918, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, התגייס לגדוד העברי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ושירת בו עד פירוקו ב-1921 בגלל השתתפותו במאורעות תרפ"א בתל אביב.

לאחר פירוק הגדוד חזר למשפחתו בחיפה, ובעידודה של אמו החל ללמוד הנדסה אזרחית באוניברסיטת גנט שבבלגיה עד 1925. את לימודיו סיים בהצטיינות. לאחר שובו לארץ, עבד במחלקה הטכנית של ההסתדרות הציונית, ומיד אחר כך התקבל לתפקיד "אחראי תוכניות בינוי היישובים של ההסתדרות הציונית", בתפקיד זה התמקד ביישובי עמק יזרעאל. אך פוטר במאי 1927 בשל המשבר הכלכלי הגדול ששרר אז בארץ. לאחר מכן החליט דורי להתגייס להגנה והיה סגנו של יעקב פת בחיפה. כינויו המחתרתי היה 'דן' (וגם 'אגוז').

אחרי מאורעות 1929, ייחסה ההגנה בחיפה חשיבות לנשר עקב מיקומה במבואות העיר, ובתוך כפרים ערביים (בלאד א-שייח', חוואסה ויאג'ור). דורי נשלח ביחד עם מרדכי נמצא-בי לנשר כדי לארגן את ההגנה במקום. תושבי העיירה המבודדת התרשמו מחריצותו, התלהבותו וידיעותיו. דורי לימד את אנשי השורה במקום על ארגון ההגנה, מהותו ויסודותיו, ועל טיפול בחומרי נפץ. בהרצאותיו הדגיש את חשיבות האימונים והמשמעת והרחיב על הקשיים בהשגת כלי נשק ותחמושת. פעילותו במקום זכתה להערכה רבה..

בשנים 1931–1939 היה מפקד ההגנה בחיפה. ב-15 באוגוסט 1938 הותקפה משאית נוטרים בדרכה לבסיס הנוטרים ביערות הכרמל. עשרה נוסעים, שמונה נוטרים חמושים ושתי נשים, נהרגו. זו לא הייתה ההתקפה הראשונה באזור זה, והועלתה דרישה לפנות את יערות הכרמל, אולם דורי התעקש לא רק שלא לנטוש אלא אף לחזק את המקום, ואכן ב-1939 עלה למקום קיבוץ בית אורן.

בשנת 1939 התמנה לתפקיד ראש המטה הכללי של ההגנה, תפקיד שבו החזיק עד 1945. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנת תוכנית מצדה על הכרמל לריכוז היישוב העברי בהרי הכרמל והתבצרותו שם, למקרה של פריצת הצבא הגרמני לארץ ישראל. בשנים 1946–1947 עמד בראש משלחת ההגנה בארצות הברית, שעסקה ברכישת נשק לקראת מלחמה.

ביוני 1947 מונה בפעם השנייה לתפקיד רמטכ"ל ההגנה לאחר שהרמטכ"ל הקודם, יצחק שדה, הודח על ידי בן-גוריון, וכאשר הוקם צה"ל מונה לרמטכ"ל הראשון. בתוקף תפקידו כרמטכ"ל הקים דורי בתי דין מיוחדים שישפטו עברייני תנועה צבאיים. על אף כישוריו בפיקוד ובארגון, נעדר מתפקידו במשך כמה חודשים באמצע 1948 עקב מחלת אולקוס. הפיקוד על הלחימה בשיא קרבות מלחמת העצמאות עבר לידי ראש אגף המבצעים, יגאל ידין.

ב-9 בנובמבר 1949, בשל נסיבות רפואיות, סיים דורי את כהונתו כרמטכ"ל ופרש מהשירות הצבאי.

עם שחרורו מצה"ל התמנה לראש המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה. ב-1952 התמנה לנשיא הטכניון בחיפה, וכיהן בתפקיד עד 1965. בימיו החלה בניית קריית הטכניון בשכונת נווה שאנן שבחיפה, והחל מעבר רוב הפקולטות אליה ממבנה הטכניון בשכונת הדר הכרמל.

דורי היה חבר במספר ועדות ציבוריות. בינואר 1955 היה חבר בוועדת אולשן-דורי, שחקרה את העסק הביש. הוועדה פעלה במשך עשרה ימים, אך לא הכריעה בשאלה מי נתן את ההוראה לבצע את הפיגועים במצרים, שר הביטחון פנחס לבון או ראש אמ"ן בנימין גיבלי. בעקבות דו"ח הוועדה התפטר לבון, ובן-גוריון חזר לתפקיד שר הביטחון. בשנת 1963 עמד בראש ועדת דורי, בה היו שותפים גם חבר הכנסת ברוך אזניה ועורך דין אברהם וינשל, לקביעת מבנה התאחדות הספורט בישראל.

בשנת 1965, כאשר הוקמה רפ"י, היה דורי בין המצטרפים למפלגה, ושובץ לאות כבוד במקום ה-119 (והאחרון) ברשימתה לכנסת השישית. במקביל התמודד מטעם המפלגה כמועמד לראשות עיריית חיפה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו יחד עם הבחירות לכנסת (ב-2 בנובמבר). רשימתו זכתה ב-2 מושבים במועצת העיר, אך לראשות העיר בחרו חברי המועצה שוב באבא חושי. דורי הצטרף לקואליציה של חושי, ומונה לסגן ראש העיר.

ב-1959 עוטר באות לגיון הכבוד בדרגת אביר על ידי גי מולה מממשלת צרפת.

דורי נפטר ב-29 בינואר 1973 ונקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.

על שמו קרויים מחנה דורי בתל השומר וציר תחבורה ראשי בחיפה (דרך דורי). בשנת 2011 יצאה לאור הביוגרפיה של דורי שכתב הסופר מרדכי נאור.

משפחתו

דורי היה נשוי מ-1929 לבַּדַּנַה לבית פינטוב, מורה במקצועה וחברה בהגנה, והיה אב לשלושה. בנו ירחמיאל דורי כיהן כקצין הנדסה ראשי במלחמת ההתשה, וכמהנדס העיר תל אביב-יפו. בנו צבי דורי היה פרופסור לכימיה בטכניון וממייסדי מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל (בעבר: "טכנודע") ומנהלו. בתו פרופ' איתנה פדן היא ביוכימאית בהכשרתה ופרופסור אמריטה לביוכימיה של חלבוני ממברנה, במחלקה לכימיה ביולוגית במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. נכדתו, רות אשרי-פדן, היא פרופסור במחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור, הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי, הוצאת משרד הביטחון, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב דורי בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "יעקב דורי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1120
• מת יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון, דבר, 30 בינואר 1973, המשך
• משה כרמל, רמטכ"ל מלחמת השחרור, דבר, 1 בפברואר 1981
• סקירה ביוגרפית על הרמטכ"ל ה-1 יעקב דורי מאתר צה"ל מחבר-רב-סרן גיא אביעד
• שני אלמוג, השתקפויות של החברה בישראל בפקודות המנהיג הצבאי: ניתוח מקרה הרמטכ"ל, אתר אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל, 20 במרץ 2022
• יעקב דורי (1899-1973), דף שער בספרייה הלאומית