יעל שמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל שמש
יעל שמש
יעל שמש
לידה 21 במאי 1962 (בת 61)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט אוריאל סימון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן (1 בנובמבר 1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעל שמש (נולדה ב-21 במאי 1962) היא מרצה בדרגת פרופסור חבר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. היא דתייה, פמיניסטית, טבעונית ופעילה למען בעלי חיים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל שמש נולדה בבאר שבע לאביה רוברט שמש, מהנדס, יליד מצרים, ולאמה שרה אסטלה שמש לבית באבאני, עקרת בית, ילידת מקסיקו. בגיל 5 הייתה לצמחונית, בעקבות זעזוע שתקף אותה למראה מוכר במרכול שהרג דג במכת פטיש, ובגיל 31 עברה לטבעונות מלאה, לאחר שנחשפה למידע על ניצול בעלי החיים בתעשיות הביצים והחלב.[1]

את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל.

בשנת 1984 החלה ללמוד תנ"ך וספרות עברית לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. היא המשיכה בלימודי תואר שני בתנ"ך וכתבה עבודה לתואר שלישי במסלול הישיר לדוקטורט. העבודה נכתבה בהדרכת פרופ' אוריאל סימון, ועסקה בניתוח ספרותי של סיפורי אלישע הנביא. בשנת 1997 קיבלה תואר דוקטור.

בשנות לימודיה עבדה בספרייה המרכזית של האוניברסיטה ובמכון לתולדות חקר המקרא היהודי בראשותו של אוריאל סימון. בשנת 1994 החלה ללמד במכללת אשקלון, ובשנת 1995 הצטרפה לסגל ההוראה של המחלקה לתנ"ך. בשנת 2007 קיבלה דרגת מרצה בכירה. בשנת 2013 נבחרה לתואר "מרצה מצטיין" באוניברסיטת בר-אילן.[2] בשנת 2016 הועלתה לדרגת פרופסור חבר. בשנים 2023-2018 כיהנה בתפקיד ראש המרכז לחקר האישה ביהדות באוניברסיטת בר-אילן.

שמש נשואה ליריב גלבוע, אף הוא טבעוני ופעיל למען בעלי חיים. בשנת 2011 החלה באימוני ריצה, השתתפה בריצת מרתון ואולטרה מרתון, ומתארת את חוויותיה בבלוג "טבעונית למרחקים ארוכים", שבאמצעותו היא מקדמת את האידאולוגיה הטבעונית.

תרומתה המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל שמש עוסקת בשני כיווני מחקר עיקריים.

הכיוון הראשון הוא הפואטיקה של הסיפור המקראי. היא משלבת גישה של קריאה צמודה וחקר הסוגים, ומבררת כיצד תורמים האמצעים הספרותיים המשמשים בסיפור מסוים (כגון סגנון, מבנה, עיצוב הזמן והמרחב, עיצוב הדמויות וכיוצא באלה) להבהרת המסר של הסיפור. גישה זו ננקטה בעבודת הדוקטור שלה. על פי ניתוחה, אלישע אינו מתואר כנביא שליח, אלא כאיש אלוהים קדוש, בעל כוחות על טבעיים, המוצגים בסיפורים באמצעות הנסים שהוא מחולל על דעת עצמו. סיפורי אלישע הם הדוגמה הקדומה ביותר[דרוש מקור] בתולדות ספרות עם ישראל לסוג הספרותי של סיפורי קדושים, והיא עומדת עליהם ועל דמותו הייחודית של אלישע. גישה מחקרית זו משתקפת גם במאמריה השונים העוסקים בסיפורים במקרא.

הכיוון השני הוא פרשנות אידאולוגית למקרא. היא מתמקדת בפרשנות פמיניסטית למקרא ובאתיקה כלפי בעלי חיים. שמש מלמדת שנים רבות קורס בפרשנות פמיניסטית למקרא, ומרצה על נושא זה בבמות שונות. במאמריה בתחום זה היא נוקטת בדרך החקר הפמיניסטי המגשר – גישה מחקרית המבקשת למצוא, או ליצור מחדש, גשר בין המקרא ובין האידאולוגיה הפמיניסטית.[3]

בתחום האתיקה כלפי בעלי חיים פרסמה שמש כמה מאמרים על צער בעלי חיים ביהדות. בשנת 2003 יזמה וארגנה (עם חנה כשר ונעם זהר) כנס באוניברסיטת בר-אילן בנושא: "אתיקה, יהדות ובעלי חיים".[4]

היא מרבה לפרסם מאמרים בתחום זה גם בבמות לא אקדמיות, מתראיינת בערוצי התקשורת ומגיבה לפרסומים על התאכזרות לבעלי חיים.

שמש נוקטת בפרסומיה גישה בין תחומית ונעזרת בספרות מקצועית מתחומי הפילוסופיה, המשפטים, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה. גישה זו בולטת במאמרה על ההתאבדות במקרא, הבוחן את ההיבטים הפסיכולוגיים של ההתאבדות (ראו סעיף "מאמרים נבחרים", א), ובספרה על האבלות במקרא, הנתמך במחקרים מתחומי הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה.

מאפיין בולט נוסף של מחקרה הוא שילוב תחומי העניין האישיים במחקר אקדמי. כך למשל העיסוק האקדמי בשאלת צער בעלי חיים נובע מהיותה טבעונית ופעילה למען בעלי חיים. הרעיון לספרה על האבלות במקרא צמח בעקבות פטירת אביה.[5]

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר המקרא וספרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות אידאולוגית (פמיניסטית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ז, מנחות ידידות והוקרה למנחם כהן (בר-אילן, תשס"ה), עמ' 309–333.
  • “A Gender Perspective on the Daughters of Zelophehad: Bible, Talmudic Midrash, and Modern Feminist Midrash”, Biblical Interpretation 15 (2007), pp. 80–109
  • "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו) : האומנם מצויה שנאת נשים במקרא?" שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יט (תשס"ט), עמ' 77–101.
  • "אינה ראויה להגנה: אשת פוטיפר, חקר הסיפור המקראי והחקר הפמיניסטי", בית מקרא נה (תש"ע), עמ' 46–76

פרשנות אידאולוגית (צער בעלי חיים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “The Vegetarian Ideology in Talmudic Literature and Traditional Biblical Exegesis”, Review of Rabbinic Judaism 9 (2006), pp. 141–166.
  • "חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ח (תשס"ח), עמ' 677–699.

מאמרים בבמות לא אקדמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הרשימה הראשונה בבלוג שלה, "טבעונית למרחקים ארוכים".
  2. ^ ראו מרצים מצטיינים תשע"ג.
  3. ^ ראו מאמרה, "כיוונים בחקר הפמיניסטי היהודי למקרא", מדעי היהדות, 50 (תשע"ה), עמ' 115–154.
  4. ^ ראו כתבה באתר אנימלס.
  5. ^ על פי ההקדמה לספר.