יחסי החוץ של ליכטנשטיין
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ליכטנשטיין |
יחסי החוץ של ליכטנשטיין נשלטים על ידי איחוד המכס שלה עם שווייץ (ועד מלחמת העולם הראשונה עם האימפריה האוסטרו-הונגרית). איחוד זה גם הוביל לחברותה באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA) בשנת 1991, ובניגוד לשווייץ (שם האזרחים דחו חברות במשאל עם), ליכטנשטיין היא חלק מהאזור הכלכלי האירופי.
יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליכטנשטיין התקבלה לאו"ם בשנת 1990, והיא חברה גם בארגונים השונים שלו מלבד אונסק"ו.
ליכטנשטיין תבעה פעמיים בבית הדין הבינלאומי לצדק, בפרשת נוטבוהם (אנ') נגד גואטמלה בשנות ה-50 ובתביעה של רכוש אמנותי של בית ליכטנשטיין נגד גרמניה בשנת 2005, ובשני המקרים הפסידה בתביעתה.
לליכטנשטיין יש שגרירים באוסטריה, בבלגיה, בגרמניה, בוותיקן, בשווייץ ובארצות הברית, יחד עם מספר שליחים לארגונים בינלאומיים. על פי הסכם משנת 1919 בין ליכטנשטיין ושווייץ, שגרירי שווייץ מוסמכים לייצג את ליכטנשטיין במדינות ובמצבים דיפלומטיים, אלא אם כן ליכטנשטיין תבחר לשלוח שגריר משלה.
מלבד הוותיקן, ליכטנשטיין היא המדינה היחידה בעולם שאין בתחומה אף שגרירות. עם זאת, ישנם כמה קונסוליות כבוד בנסיכות, ורובם ממוקמים בעיר הבירה ואדוץ. עם זאת, חלקם נמצאים בערים שאן, שלנברג וטריזן.
מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יחסי ישראל–ליכטנשטיין
יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות נכונו לראשונה בסוף אפריל 1992, כאשר רפאל גביר, שגריר ישראל בשווייץ הגיש לנסיך ליכטנשטיין את כתב האמנתו. ליכטנשטיין הצטרפה להסכם הסחר החופשי האירופי באפריל 1992 כך שהיה לה צורך לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם כמה מדינות מערביות. ליכטנשטיין החליטה לכלול את ישראל בין מדינות אלו.[1][2]
לישראל אין כלל נציגות בליכטנשטיין, ולכן שגרירות ישראל בברן שבשווייץ אמונה על טיפול בענייני ליכטנשטיין.[3] לליכנטשטיין אין נציגות דיפלומטית בישראל.
צ'כיה וסלובקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה האשימה צ'כוסלובקיה את פרנץ יוזף השני, נסיך ליכטנשטיין כי הרוויח מהסכמים שחתם עם הנאצים בתקופת הכיבוש של צ'כוסלובקיה, ורכש נדל"ן ברחבי המדינה. בשנת 1948 הוקם בצ'כוסלובקיה משטר קומוניסטי, ובעקבות כך החרימו פקידי הממשל את נכסיו של נסיך ליכטנשטיין.
בתגובה ניתקה ליכטנשטיין את יחסיה עם פראג, ובעקבות כך ניתקה אף צ'כוסלובקיה את יחסיה עם ליכטנשטיין ואסרה על תושבי הנסיכות להיכנס לשטחה.
ב-13 ביולי 2009, שרי החוץ של צ'כיה וליכטנשטיין, חתמו על הסכם לכינון יחסים[4][5], כשלושה חודשים לאחר מכן חידשה גם סלובקיה את קשריה עם ליכטנשטיין, אך בסלובקיה מיהרו להבהיר כי ההסכם אינו מעיד על הכרה בתביעות הנדל"ניות של ליכטנשטיין[6].
קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1993 כוננו יחסים בין ליכטנשטיין לקוריאה הדרומית.
חברות בארגונים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליכטנשטיין חברה באו"ם, במועצת אירופה, הבנק האירופי, אפט"א, סבא"א, אינטרפול, הוועד האולימפי הבינלאומי, ועוד שלל ארגונים בינלאומיים.
ליכטנשטיין מעולם לא הייתה חברה בחבר הלאומים, משום שבקשתה להצטרף לארגון נדחתה בשנת 1920 בשל גודלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Israel Forges Ties with Liechtenstein, ג'יי טי איי - סוכנות החדשות היהודית, 4 במאי 1992
- ^ שנתון המסמכים הרשמיים 2005, עמ' 187
- ^ נציגויות ישראל בעולם - ליכטנשטיין, באתר משרד החוץ
- ^ הודעת משרד החוץ הצ'כי
- ^ mina
- ^ AP, אחרי 64 שנים: סלובקיה וליכטנשטיין כוננו יחסים, באתר ynet, 21 בדצמבר 2009
