יחסי דנמרק–יוון
| יחסי דנמרק–יוון | |
|---|---|
|
|
| |
| דנמרק | יוון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 43,094 | 131,957 |
| אוכלוסייה | |
| 5,932,546 | 10,312,173 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 395,404 | 219,066 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 66,650 | 21,243 |
| משטר | |
| מונרכיה | דמוקרטיה |
יחסי דנמרק–יוון הם היחסים בין דנמרק לבין יוון. שתי המדינות הם חברות מלאות של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, נאט"ו והאיחוד האירופי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר הראשון בין הדנים ובין היוונים היה במהלך המאה ה-4 לפנה"ס, כאשר סוחר יווני פיתאס הלך לדנמרק. בשנת 1863, לאחר הדחת אותון, מלך יוון, הוכתר בנו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק - וילהלם, כגאורגיוס הראשון, מלך היוונים. השושלת הדנית שלטה בממלכת יוון לסירוגין, עד לביטול המונרכיה בשנת 1974. בשנת 1992 נפתח המכון הדני באתונה.
רשימה של הסכמים בילטרליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיוס, והסדר בוררות שיפוטית, אתונה, 13 באפריל 1933
- הדרך להגשת מסמכים משפטיים, אתונה, 18 ביוני 1936
- ניצול של נתיבי תחבורה אוויריים רגילים, אתונה, 14 בנובמבר 1947
- הסכם הסחר, קופנהגן, 25 בפברואר 1949
- חילופי מסמכים על פטנטים, אתונה, 2 ביוני 1952
- ביטול הדרישה לוויזה, אתונה, 1 באפריל 1953
- פטור הדדי ממס הכנסה ליבוא ספנות או תעופה, אתונה, 4 במרץ 1961
- שיתוף פעולה תרבותי, אתונה, 17 בספטמבר 1976
- הובלה בינלאומית עם פרוטוקול מצורף, קופנהגן, 2 בפברואר 1979
- הימנעות מכפל מס הכנסה, קופנהגן, 18 במאי 1989
ביקורים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק השתתפה באולימפיאדת אתונה (2004) ובביקור רשמי יוון במאי 2006.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנמרק מחזיקה ביוון שגרירות באתונה ו-8 קונסוליות בחאניה, קורפו, הרקליון, קוס, פטראס, רודוס, סלוניקי ווולוס. מאידך, יוון מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן וקונסוליה כללית באורהוס[1].
