יורם מרציאנו

יורם מרציאנו
	יורם מרציאנו, 2008
לידה	31 באוקטובר 1964 (בן 59); רמלה, ישראל
מדינה	ישראל
מפלגה	מפלגת העבודה
סיעה	העבודה-מימד
	17 באפריל 2006 – 24 בפברואר 2009; (שנתיים ו־44 שבועות)
	9 בדצמבר 2012 – 5 בפברואר 2013; (8 שבועות ו־3 ימים)
כנסות	17, 18

יורם מרציאנו (נולד ברמלה ב-31 באוקטובר 1964) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, והיה חבר מועצת העיר לוד. כיום הוא מכהן כיושב ראש קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרציאנו נולד למשפחה דתית. אביו דוד שימש כחבר מועצת העיר לוד, מזכיר מועצת הפועלים, יקיר ההסתדרות ואף זכה באות יקיר העיר לוד.^[1] שימש כעוזרו של שמעון פרס במשך שנים במשרד האוצר, במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה.^[2] היה יועצה של דליה איציק בזמן שהייתה שרת התעשייה והמסחר ומנהל משרד ראש הממשלה בקריית הממשלה ברמלה.

בשנים 2002–2006 כיהן כחבר מועצת עיריית לוד, ושימש גם כסגן ראש העיר במשך תקופה מסוימת.

מרציאנו התפטר מחברותו במועצת עיריית לוד לאחר שנבחר להיות מועמד מפלגת העבודה מטעם השכונות לכנסת השבע עשרה.

בשנת 2006 נבחר לכנסת ה-17 מטעם העבודה-מימד. כחבר הכנסת עסק מרציאנו בנושאים חברתיים בעיקרם, בין הנושאים בהם עסק היו הקמת שדולה בכנסת למען נפגעי חברת "חפציבה" שקרסה, פיתוח ושיקום ערי פיתוח ובמיוחד הערים רמלה-לוד, מניעת שביתות והבאה לסיומן (שביתת חברת הדואר).

במרץ 2007 התעמת עם מאבטחים בתום בילוי בפאב בהרצליה.^[3] באופן חריג, התלונן מרציאנו על עצמו בעניין תקרית זו בוועדת האתיקה של הכנסת וזו הרשיעה אותו בהתנהגות שאינה הולמת.^[4] ביולי 2007, בעקבות תקרית עם שוטרי תנועה, פורסם כי מרציאנו צבר 70 הרשעות בעבירות תנועה.^[5]

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-17 ברשימת העבודה לכנסת, אך לא נבחר. בדצמבר 2012, כחודש וחצי לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה, התפטר עמיר פרץ מהכנסת ומרציאנו נתמנה לחבר הכנסת תחתיו.^[6] בנאום ההשבעה שלו לכנסת ה-18 הודיע כי הוא עוזב את מפלגת העבודה, ותומך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה.^[7]

באוקטובר 2013 התמודד מרציאנו לראשות עיריית לוד מטעם רשימת "לוד אחת" אך הפסיד ליאיר רביבו, במהלך מערכת הבחירות הבטיח למנות סגן ראש עיר ערבי, דבר שעורר סערה בקרב המגזר היהודי בלוד. רשימתו זכתה במנדט אחד והוא נבחר בשנית למועצת העיר. ב-4 במרץ 2014 הודיע מרציאנו במהלך ישיבת המועצה על כוונתו להתפטר ממועצת העיר,^[8] אך בפועל המשיך לכהן והיה חבר באופוזיציה העירונית.

מרציאנו הוא קרוב משפחה של סעדיה מרציאנו^[9] שהיה מראשי הפנתרים השחורים וחבר בכנסת התשיעית. ב-2014 התחתן מרציאנו עם אריאלה מלכה.

ב-9 בספטמבר 2015 מונה מרציאנו ליו"ר קבוצת הכדורגל מועדון ספורט אשדוד.

ב-2016 הצטרף לפאנל הפטריוטים בימי חמישי, המוגש מדי יום בערוץ 20.

בתחילת 2023, לקראת הבחירות המקומיות הודיע על חזרתו לפוליטיקה המקומית ועל התמודדות לראשות העיר.^[10] בבחירות, קיבל מרציאנו 33.76% מהקולות, והפסיד בשנית לראש העיר המכהן רביבו. רשימתו "לוד אחת" זכתה גם בבחירות אלו במנדט אחד.^[11]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגורר בלוד, גרוש, ואב לשני ילדים.

חוקים שיזם והתקבלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון לפקודת התעבורה, לפיו נכים שעל רכבם תו המעיד על כך שהם מרותקים לכיסאות גלגלים יהיו רשאים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית.
תיקון לחוק הביטוח הלאומי המאפשר לקשישים מעל גיל 90 להיבדק אצל רופא מומחה שאינו רופא של המוסד לביטוח לאומי לשם קביעת זכאות לגמלת סיעוד.
תיקון לחוק הדיור הציבורי, המקל בתנאי הזכאות לרכישת דירה בדיור הציבורי על ידי דייריה (יחד עם רן כהן)
תיקון לחוק הדרכים (שילוט) הקובע כי ההוראות שבו האוסרות על הצבת שלטי פרסומת בדרכים בין-עירוניות לא יחולו על נתיבי איילון, ובהם תהיה הרשות המקומית רשאית להתיר זאת. הוא הציע חוק זה לאחר שהצביע בעד חוק האוסר הצבת שלטי פרסום בסמוך לכבישים ראשיים.^[^{דרוש מקור]}
תיקון לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) האוסר על חבר בוועדה קרואה להתמודד על תפקיד ראש הרשות או חבר במועצת העיר בבחירות הראשונות שלאחר תום כהונת הוועדה הקרואה.