יוסף שפוצ'ניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף שפוצ'ניק
לידה 1882
קישינב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוקטובר 1937 (בגיל 55 בערך)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יוסף שפוצ'ניקיידיש: שׁאפּאָטשניק, ולעיתים: שׁאפּאָהטשניק; באנגלית: Joseph Shapotshnick; תרמ"ב, 1882, קישינבתרצ"ז 1937, לונדון) היה רב ופעיל חברתי בלונדון בראשית המאה ה-20. הוא התפרסם בשל היותו מעורב במספר שערוריות בענייני הלכה, שהביאו לגינוי נרחב שלו בממסד הרבני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקישינב. אביו רבי יהודה לייב שפוצ'ניק היה מנהיג קהילה חסידית בקישינב, ולאחר מותו בשנת 1896, עקרו שפוצ'ניק הצעיר ואמו לאודסה, שם למד באוניברסיטה המקומית ואצל הדיין הרב אברהם יואל אבלסון. נסמך לרבנות על ידי הרב יחיאל איכל טויבש מסדיגורה והמהרש"ם מברז'ן.

בשנת 1913 עבר שפוצ'ניק לאיסט אנד של לונדון, ובה גר עד פטירתו. הוא היה מעורב במחלוקות רבות, בתוך ומחוץ לקהילה היהודית-אנגלית. בשנת תרפ"ו הזכירו הרב הלל פוסק בהקדמתו לספרו דברי הלל: "הרה"ג פאר הדור מהרי"ש יצ"ו ביקש ממני שלא לכתוב עליו שום תואר כבוד וכבר אמרו חז"ל כי רצונו של האדם זהו כבודו".[1] התנגד נחרצות לראי"ה קוק, ובשנת תרפ"ז פרסם עליו מכתב שטנה בכתב העת 'בית ועד לחכמים', ובו כתב בין היתר: "ספרי קוק מלאים ריקות והבלי הבלים ואפיקורסות, ויש גם כן חלק משפינוזא מספריו".[2]

שערוריית היתר העגונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 פעל הרב שפוצ'ניק לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט, ובמהלך השנים הוא הציע סדרה של פתרונות. למרות שלא ברור כמה נשים השתמשו בפתרונותיו, העלו מספר רבנים חשש שההקלות שלו אינן תקפות מבחינה הלכתית, ועלולה להיווצר בעקבות כך בעיית ממזרים, כאשר נשים שנישאו לפי הוראותיו תלדנה ילדים. הרב שמואל יצחק הילמן, ראש בית הדין בלונדון, פנה ב-1927 לשורת רבנים בולטים ובהם החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזנסקי בבקשה שימנעו מהרב שפוצ'ניק להנפיק היתרי עגונה. בפולמוס שהתפתח התברר ששפוצ'ניק הוסיף בשגגה או בזדון את שמותיהם של רבנים שונים להיתרים אותם הנפיק, ללא הסכמתם. רבנים אלו התנערו בפומבי מחתימותיהם במכתבים לעיתונות היידית בלונדון. ובסוף שנת 1928 פורסמה חוברת של אגודת הרבנים בפולין ובה חתימות של 600 רבנים המגנים את שפוצ'ניק ופעילותו. גם ועידת הרבנים הגדולה שהתאספה בווילנה באביב של אותה שנה גינתה בחריפות את הפעולה[3].

שערוריית הבשר הלא-כשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1937 התפוצצה שערורייה נוספת: במשך שנים ביקר הרב שפוצ'ניק את הממסד היהודי-לונדוני הרשמי על התעלמות ממצבם הכלכלי של עניי העיר, בעיקר של המהגרים ממזרח אירופה. הוא הקים עבור המהגרים מוסדות חינוך, והפעיל מערכת כשרות אלטרנטיבית לזו הרשמית. באביב 1937 התברר כי 8 מתוך 11 האיטליזים שתחת פיקוחו מכרו בשר שקנו מסיטונאים שאינם יהודיים והציגוהו ככשר. אחד הקצבים הורשע בעוון הטעיית הציבור ונקנס. הרב שפוצ'ניק היה אמור להיחקר בבית המשפט על מעורבותו בפרשה, אולם הוא נפטר בפתאומיות במהלך המשפט ומעולם לא נחקר.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפוצ'ניק נפטר בפתאומיות ב-21 באוקטובר 1937 בלונדון. הלווייתו התעכבה בשל המוניטין השנוי במחלוקת שיצא לו בשל מעורבותו בפרשיות העגונות והבשר, שגרם לסירוב של חלק מהחברות קדישא בעיר לסרב לטפל בקבורתו. בנו היחיד, לוי שפוצ'ניק, ניהל מגעים עם מספר קהילות בעיר ובסופו של דבר הסכימה קהילת "עדת ישראל" שהוקמה באותה שנה לקבור אותו בבית הקברות ברובע אנפילד.

הלוויה התקיימה ב-25 באוקטובר 1937, ארבעה ימים לאחר פטירתו, ולמרות הגשם השוטף באו כ-5,000 איש להשתתף בה. רובם אנשים פשוטים שהכירוהו מהאיסט אנד וראו בו לוחם למען צדק חברתי ומנהיג דתי.

פעילות ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפוצ'ניק היה מחבר פורה של ספרים, חוברות, עיתונים וכתבי עת רבים בהוצאה עצמית. בשנת 1908 הוא חיבר מסה בת 80 עמודים על המשמעויות הקבליות של שם האל, תחת הכותרת "קדושת השם". ספרו המפורסם ביותר הוא "ש"ס הגדול שבגדולים" שנדפסה ממנו רק מסכת ברכות, בכרך אחד בפורמט ענק, גובה הכרך היה 60 סנטימטרים, והוא נחשב לפרסום הרבני הגדול ביותר פיזית שפורסם אי פעם.

הוא פרסם את עצמו כבעל מופת, ועורר סנסציה כאשר ב-1928 שלח לג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, תערובת צמחית כתרופה. הוא נהג לתרום שני שלישים מהכנסותיו לצדקה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסף תורני בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי הלל חלק א', תרפ"ו, עמ' ג
  2. ^ בית ועד לחכמים כרך ז', עמ' א
  3. ^ "דעס ווארט", גיליון 184, ז' באייר ה'תרפ"ח