יוסף ספיר

יוסף ספיר
	צילום מ-1969
	צילום מ-1969
לידה	27 בינואר 1902; יפו, האימפריה העות'מאנית
פטירה	26 בפברואר 1972 (בגיל 70); סידני, אוסטרליה
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סגולה, פתח תקווה
מפלגה	גח"ל
סיעה	הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
	24 בדצמבר 1952 – 29 בדצמבר 1952; (6 ימים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ יוסף בורג יוסף סרלין ←
	29 בדצמבר 1952 – 29 ביוני 1955; (שנתיים ו־26 שבועות)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, משה שרת
	→ יוסף סרלין זלמן ארן ←
	15 בדצמבר 1969 – 6 באוגוסט 1970; (33 שבועות ו־4 ימים)
תחת ראש הממשלה	גולדה מאיר
	→ זאב שרף פנחס ספיר ←
	5 ביוני 1967 – 15 בדצמבר 1969; (שנתיים ו־27 שבועות)
תחת ראשי הממשלה	לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר
	14 בפברואר 1949 – 26 בפברואר 1972; (23 שנים)
כנסות	1 - 7
	1 בנובמבר 1950 – 1952
	→ בנימין מינץ נחום חת ←
	1940–1951; (כ־11 שנים)
	→ שלמה שטמפפר מרדכי קראוסמן ←
	1947–1948
	→ אברהם קרן דוד ברמן ←

ערך זה עוסק בשר בממשלות ישראל. אם התכוונתם לרופא, ראו יוסף ספיר (רופא).

יוסף ספיר (27 בינואר 1902 – 26 בפברואר 1972) היה חבר הכנסת ושר בממשלות, מראשי מפלגת הציונים הכלליים, ממקימי המפלגה הליברלית וגח"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיר הוא יליד הארץ, נצר למשפחת פרדסנים, בנו של העסקן הציוני אליהו ספיר ונינו של הרב החוקר יעקב ספיר. לספיר היה פרדס בפתח תקווה, והוא חבר הוועד החקלאי בשנות ה-20 של המאה ה-20. בימי המאבק למען עבודה עברית, הביע עמדה תומכת בהשתדלות למען עבודה עברית, אך ספג ביקורת מצד הפועלים העברים בטענה שהוא עצמו מעסיק רק ערבים בפרדסיו וכי הנתונים שהוא מציג, כאילו רוב העובדים המועסקים בפרדסים הם יהודים, שגויים^[1]^[2]. בשנות ה-30 היה פעיל בהתאחדות האיכרים. בשנת 1936 נדרש לשלם קנס, לאחר שנמצא מחזיק אקדח ללא רישיון^[3].

בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 זכתה ההסתדרות ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1)^[4]. בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר נגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד. שני המתמודדים קיבלו 7 קולות כל אחד^[5], ולבסוף זכה ספיר בתפקיד^[6]. ספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד שנת 1951. ספיר היה שנים רבות מראשי המחנה האזרחי ומפלגת הציונים הכלליים בתקופת היישוב.

באפריל 1947 חתם עם ראשי מועצות אחרות על עצומה המגנה את פעולות האצ"ל ולח"י נגד הבריטים^[7]. בשנים 1947–1948 שימש כיו"ר מרכז השלטון המקומי.

בשנת 1949 נבחר לכנסת הראשונה וכיהן עד למותו בעת כהונתו בכנסת השביעית. בתחילה מטעם הציונים הכלליים ובהמשך מטעם המפלגה הליברלית הישראלית וגח"ל. היה חבר בועדות הכנסת השונות ויו"ר ועדת הפנים.

ספיר שימש מספר פעמים בתפקידי שר בממשלות ישראל:

בממשלת ישראל הרביעית, בראשות דוד בן-גוריון, כיהן ימים אחדים כשר הבריאות, ומ-29 בדצמבר 1952 עד יוני 1955 כשר התחבורה בממשלות בן-גוריון ומשה שרת (ממשלת ישראל החמישית).
בממשלת האחדות הלאומית, שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים, בראשותו של לוי אשכול (ממשלת ישראל השלוש עשרה), כיהן כשר בלי תיק, ולאחר פטירת אשכול המשיך לכהן בתפקיד גם תחת גולדה מאיר עד הבחירות לכנסת השביעית. לאחר הבחירות לכנסת השביעית, כיהן כשר התעשייה והמסחר בממשלתה של גולדה מאיר (ממשלת ישראל הארבע עשרה), עד פרישת גח"ל מהממשלה ב-6 באוגוסט 1970.

ספיר נפטר בעת ששהה בשליחות באוסטרליה. חבר המשלחת ראובן ברקת ליווה את ארונו בחזרה לארץ.

ספיר נקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה ב-1 במרץ 1972.

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 מונה לחבר כבוד במסדר האימפריה הבריטית^[8].
היישוב כרמי יוסף נקרא על שמו
שכונת רמות ספיר בחיפה נקראת על שמו
המכון לחקר החברה והכלכלה, לקידום משנתו הכלכלית הליברלית נקרא על שמו. אוריאל לין עמד בראשו. בשנת 2015 פורסם על ידי המכון הספר "מערכת המיסים של מדינת ישראל", שנכתב על ידי יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכה של מפלגה ליברלית בישראל, תל אביב: מחלקת ההסברה המרכזית של הסתדרות הציונים הכלליים, תשי"ז-1957.
מבחר מאמרים ונאומים, תל אביב: המכון לחקר החברה והכלכלה בישראל ע"ש יוסף ספיר, תשל"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יוסף ספיר בוויקישיתוף

יוסף ספיר, באתר הכנסת
יוסף ספיר, באתר כנסת פתוחה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ המלחמה על הקטיף בפתח תקווה, דבר, 16 בדצמבר 1927
^ ד. בדר, טעה בחשבון, דבר, 4 בדצמבר 1927
^ בבתי המשפט - דינו של י. ספיר, דבר, 9 ביולי 1936
^ תוצאות הבחירות לעירית פתח תקווה, דבר, 5 ביולי 1940
^ דעות שקולות בבחירות ראש עיריית פתח תקווה מ. גרבובסקי וי. ספיר קיבלו 7 קולות כל אחד, דבר, 25 ביולי 1940
^ דבר היום, דבר, 18 באוגוסט 1940
^ קול התנועה והיישוב, דבר, 27 באפריל 1947
^ אותות הצטיינות, דבר, 1 בינואר 1946

יוסף ספיר - תבניות ניווט

ראשי עיריית פתח תקווה

שלמה שטמפפר	יוסף ספיר	מרדכי קראוסמן	פנחס רשיש	ישראל פיינברג	דב תבורי	גיורא לב	יצחק אוחיון	אורי אהד	איציק ברוורמן	רמי גרינברג
1937–1940	1940–1951	1951	1951–1966	1966–1978	1978–1989	1989–1998	1998–2013	2013	2013–2018	2018 ואילך

[1] המלחמה על הקטיף בפתח תקווה, דבר, 16 בדצמבר 1927

[2] ד. בדר, טעה בחשבון, דבר, 4 בדצמבר 1927

[3] בבתי המשפט - דינו של י. ספיר, דבר, 9 ביולי 1936

[4] תוצאות הבחירות לעירית פתח תקווה, דבר, 5 ביולי 1940

[5] דעות שקולות בבחירות ראש עיריית פתח תקווה מ. גרבובסקי וי. ספיר קיבלו 7 קולות כל אחד, דבר, 25 ביולי 1940

[6] דבר היום, דבר, 18 באוגוסט 1940

[7] קול התנועה והיישוב, דבר, 27 באפריל 1947

[8] אותות הצטיינות, דבר, 1 בינואר 1946

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]