יוליה מלינובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליה מלינובסקי
Юлия Малиновская
יוליה מלינובסקי
יוליה מלינובסקי
לידה 5 בספטמבר 1975 (בת 48)
כ"ט באלול ה'תשל"ה
וורושילובגרד, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1998
השכלה האוניברסיטה הלאומית האוקראינית המזרחית על שם וולדימיר דאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ישראל ביתנו עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הכנסת
1 ביוני 201617 בנובמבר 2018
(שנתיים ו־24 שבועות)
30 באפריל 2019 – מכהנת
(4 שנים ו־47 שבועות)
כנסות ה־20, ה-2125
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוליה מלינובסקי קוניןרוסית: Юлия Малиновская; נולדה ב-5 בספטמבר 1975)[1] היא פוליטיקאית המכהנת כחברת הכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו; לשעבר חברת מועצת העיר חולון. בכנסת העשרים וארבע הייתה יו"ר ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלינובסקי נולדה בעיר וורושילובגרד באוקראינה הסובייטית שבברית המועצות דאז (כיום לוהנסק שבאוקראינה), לאם יהודייה, סופיה, ולאב נוצרי ממוצא רוסי, יווני וארמני, ולדימיר. אחותה הצעירה עלתה לישראל במסגרת חוק השבות ובמסגרת תוכנית נעל"ה, ובעקבותיה עלתה מלינובסקי בשנת 1998, ולאחר מכן כל שאר המשפחה.

מלינובסקי היא עורכת דין בעלת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה הממלכתית של אוקראינה, ובמשך תקופה מסוימת אף שירתה במשטרת אוקראינה כקצינת כוח אדם.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהנה כחברת מועצת העיר חולון מטעם סיעת ישראל ביתנו החל משנת 2004[2] וכיושבת ראש התנועה בעיר עד כניסתה לכנסת, בנוסף לפעילותה הפוליטית, הייתה מלינובסקי גזברית איגוד ערים לכבאות חולון-בת ים-אזור.[3]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת הבחירות לכנסת ה-18 דורגה מלינובסקי במקום ה-18 ברשימת ישראל ביתנו ולא נכנסה לכנסת. במערכת הבחירות לכנסת ה-19 דורגה מלינובסקי במקום ה-37 ברשימה המשותפת של הליכוד - ישראל ביתנו ולא נכנסה לכנסת.[4]

במערכת הבחירות לכנסת ה-20 דורגה מלינובסקי במקום ה-9 ברשימת ישראל ביתנו ולא נכנסה לכנסת בהיבחרה,[5] אך הייתה לחברת הכנסת ב־1 ביוני 2016, לאחר שאביגדור ליברמן התמנה לשר הביטחון והפסיק את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי הקטן". עם השבעתה כחברת הכנסת, הייתה הכנסת העשרים לכנסת עם מספר הנשים הגבוה ביותר: 33 חברות כנסת[6]; סיימה את כהונתה בכנסת לאחר התפטרותו של אביגדור ליברמן מתפקיד שר הביטחון וחזרתו לכהן כחבר הכנסת.

מלינובסקי העבירה יחד עם ח"כ אורן חזן את חוק המאבטחים - לראשונה יוסדרו התנאים הפיזיים של המאבטחים והשומרים בחקיקה. למאבטחים רבים מדי ברחבי ישראל אין תנאים עבודה מינימליים, והם חשופים לפגעי מזג האוויר. חוק זה נועד להסדיר את התנאים הבסיסיים המגיעים לכל עובד.[7]

בבחירות לכנסת העשרים ואחת שובצה במקום החמישי ברשימת ישראל ביתנו ונבחרה לכנסת. בבחירות לכנסת ה-22 וה-23 שובצה מלינובסקי שוב במקום החמישי ברשימת ישראל ביתנו ונבחרה לכנסת. בכנסת העשרים ושלוש הייתה חברה בוועדת הפנים, בוועדה להתמודדות עם נגיף הקורונה, ובוועדה לזכויות הילד.

בכנסת ה-24 כיהנה מלינובסקי כיו"ר ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים. במהלך כהונתה יצאה מלינובסקי רבות נגד הרבנות הראשית לישראל ונגד חברי הכנסת החרדים, ותמכה ברפורמה במערך הכשרות שהציגו שר האוצר ליברמן והשר לשירותי דת מתן כהנא.[8]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלינובסקי נשואה, ואם לשניים. מתגוררת בחולון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליה מלינובסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]