יואב ירום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואב ירום
לידה 1973 (בן 51 בערך)
חיפה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1992–2019 (כ־27 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יואב ירום (נולד בשנת 1973) הוא קצין בצה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה, אשר כיהן כסגן מפקד עוצבת געש. קודם לכן שימש מפקד חטיבת אלכסנדרוני, מפקד חטיבת שומרון, סגן מפקד חטיבת גולני ומפקד גדס"ר גולני.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירום נולד וגדל בחיפה. בשנת 1992 התגייס לצה"ל ושובץ בסיירת גולני[1]. לאחר קורס קציני חי"ר, חזר לסיירת והיה אמור להתמנות למפקד צוות. במסגרת חניכת הצוות שהיה אמור להיות בפיקודו, השתתף בדצמבר 1993 בפעילות מבצעית בדרום לבנון, בסמוך למוצב כרכום ברצועת הביטחון, במהלכה נפגע ממוקש ואיבד את רגלו. לאחר תקופת שיקום ביקש לחזור ולשרת בסיירת, וקיבל הבטחה לחזרתו ממפקד החטיבה, משה קפלינסקי, וכי התנאי לכך הוא הצטיינותו בבוחן בר-אור הכולל בין השאר ריצה ל-2,000 מטר. לאחר שעמד במשימה חזר לסיירת ומונה לקצין אמצעי לחימה של היחידה. לאחר מכן מונה למפקד צוות ביחידה[2].

בהמשך שירת כסגן מפקד הפלוגה המסייעת ולאחר מכן כמפקד הפלוגה בגדוד 51, והוביל אותה בלחימה בדרום לבנון[3]. בין היתר פיקד על לוחמי הפלוגה במבצע שבר ענן בדרום לבנון, במהלכו הופתע הכוח שהתמקם בקלעת דובאי משלושה מחבלי חזבאללה[4]. בקרב שהתפתח נהרג חייל מהפלוגה וחייל נוסף מכוח החילוץ. הכוח בפיקודו הרג את שלושת המחבלים וחילץ את הנפגעים, ביניהם מפקד הגדוד, אילן אטיאס, לשטח ישראל[5]. בהמשך יצא להשתלמות בצבא ארצות הברית. בשובו מונה למפקד פלנ"ט גולני, והובילה בין היתר במבצע חומת מגן. במסגרת מבצע שערכה הפלוגה בפיקודו בכפר טובאס, נפצע מירי במהלך חילוץ מפקד צוות פצוע[6]. לאחר הבראתו הוא שב לפיקוד על הפלנ"ט. לאחר מכן מונה לסגן מפקד יחידת אגוז.

בשנת 2005 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד גדס"ר גולני, והוביל אותו במלחמת לבנון השנייה[7], בין היתר בקרב בינת ג'בייל[8]. את תפקידו סיים בשנת 2007. בהמשך מונה לסגן מפקד חטיבת גולני בין השנים 20082009, כולל במהלך מבצע עופרת יצוקה. לאחר מכן שימש כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי. ב-17 במאי 2012 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת שומרון, והוביל אותו בין היתר במהלך החיפושים אחר שלושת הנערים הישראלים החטופים ביוני 2014 ובמבצע לחיסול תשתיות החמאס ביהודה ושומרון. בתפקידו כיהן עד שנת 2014. בשנת 2014 מונה למפקד חטיבת אלכסנדרוני[9]. ב-17 ביולי 2016, מפקד פיקוד הצפון, אביב כוכבי, מינה צוות מומחים בראשותו של ירום, לתחקור ולבחינת נסיבות האירוע בו נהרגו שני חיילי צה"ל, מפיצוץ רימון במוצב בחרמון[10]. ב-20 באוגוסט 2017 סיים את תפקידו כמח"ט ומונה לסגן מפקד עוצבת געש ולאחר סיום תפקידו השתחרר מצה"ל. בשירות המילואים משרת כראש מטה חטיבת גולני, ולחם במסגרתה במלחמת חרבות ברזל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גל פרל פינקל, אתו ללבנון: ספר חדש על מלחמה שבחרנו (ואסור) לשכוח, באתר זמן ישראל, 17 בדצמבר 2019.
  2. ^ חיים הר-זהב, "לבנון המלחמה האבודה", הוצאה עצמית, תל אביב, 2019, עמוד 224.
  3. ^ עמוס הראל, "בפלוגה שלנו אין הומור שחור", הארץ, 15.12.1998
  4. ^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999
  5. ^ משה (צ'יקו) תמיר, "מלחמה ללא אות", הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 229-232.
  6. ^ המ"פ שנפצע אתמול בכפר טובאס איבד רגל בלבנון, באתר הארץ, 14 ביוני 2002.
  7. ^ עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, 2008. לבנון, עמודים 104-110.
  8. ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 189.
  9. ^ אריאלה רינגל הופמן, מח"ט בערימת שחת, ידיעות אחרונות המוסף לשבת,‏ 11.04.2014.
  10. ^ יוחאי עופר ויאיר קראוס, הותר לפרסום: שני חיילים נהרגו מפיצוץ רימון בגולן, באתר nrg‏, 17 ביולי 2016.