יהושע גורדון (הסוכנות היהודית)
יהושע גורדון (28 במאי 1889 – 16 באוקטובר 1941) היה פעיל ציוני בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל. בתקופת המרד הערבי הגדול היה מנהל מחלקת הביטחון במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא יזם את הקמתה ופעל לארגונה ולמיסודה של משטרת היישובים העבריים, ותואר כאבי מפעל הנוטרות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורדון נולד בקובנה שבליטא, בנו של אליעזר גורדון, סוחר ואיש תנועת המוסר. הוא למד לימודים תורניים, ולאחר מכן סיים את הגימנסיה בסנקט פטרבורג.
גורדון הצטרף, כנער, למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית. בעקבות מהפכת 1905 נאסר לשלושה חודשים. אחרי שחרורו עזב את רוסיה ולמד משפטים בגרמניה, באוניברסיטאות ברלין, מינכן והיידלברג. כמו כן השתלם בספרות, אמנות, מוזיקה ותיאטרון. שיחק בהתנדבות בתיאטרון של מכס ריינהרדט.
באותה תקופה הצטרף לתנועה הציונית. היה יושב-ראש איגוד הסטודנטים היהודיים יוצאי מזרח אירופה בגרמניה. בשנת 1911 היה נשיא הקונגרס של הסטודנטים היהודים בציריך.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא לארצות הברית, למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, והוסמך במדעי הרוח. בארצות הברית הרחיב את פעילותו הציונית. היה חבר "פועלי ציון", חבר הוועד הפועל של "אגודת פועלים עברית לאומית" ("אידישער נאציונאל ארבייטער פארבאנד"). בשנת 1917 התמנה לנשיאו. כמו כן היה חבר ועדת הארגון של הקונגרס היהודי האמריקאי. באותה שנה היה מנהל המשרד הניו-יורקי לארגון הגדוד העברי. השתתף ביסוד מגן דוד אדום בניו יורק והיה יושב הראש שלו.
גורדון השתתף ביסודם של השבועון "העברי" והירחון "התורן". כן השתתף בעריכת העיתון הספרותי היידי "ליטעראטור און לעבן". ארגן וערך הצגות תיאטרון ביידיש.
בשנת 1919 הגיע גורדון לארץ ישראל כחייל בגדוד 39 של קלעי המלך ושירת בו בדרגת סרג'נט. אחרי פירוק הגדודים נשאר בארץ ישראל ועבד בהנהלה הציונית כמנהל לשכת העלייה ביפו ותל אביב, ובהמשך, בשנים 1923–1926, כסגן מנהל מחלקת העלייה.
גורדון ניהל את מערך העובדים של חברת החשמל בהקמת תחנת הכוח בנהריים. לאחר מכן שב לעבוד בסוכנות היהודית, תחילה כאיש הקשר בינה ובין שלטונות הצבא והמשטרה בחיפה.
בשנת 1931 התמנה גורדון לעוזר ראשי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בשנותיו האחרונות כיהן כמנהל מחלקת הביטחון (במסגרת המחלקה המדינית). הוא פעל רבות לארגון משטרת היישובים העבריים בתקופת המרד הערבי הגדול, ואחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בגיוס לצבא הבריטי.
גורדון נפטר באוקטובר 1941 בעת ששהה בתל אביב לרגל עבודתו, והובא לקבורה בירושלים.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי מותו של גורדון הקימה הסוכנות היהודית ועדה להנצחת שמו.[1] הוועדה יצרה פרס שנתי על שמו לאמני התיאטרון העברי,[2] שהוענק ביום השנה לפטירתו, החל משנת 1944. בין זוכי הפרסים היו תיאטרון "הבימה",[3] חנה רובינא, מאיר מרגלית, משה הלוי ושמעון פינקל.
הוועדה פעלה גם להקמת מפעל הבראה לנוטרים ולמגויסים על שמו של יהושע גורדון.[4] ב-1953 נקרא על שמו בית ההבראה לשוטרים בראש הנקרה.[5]
גביע נודד לזכרו של יהושע גורדון הוענק לקבוצות המנצחות בימי הספורט השנתיים של הנוטרים.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יהושע גורדון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 900
- יהושע גורדון בלקסיקון תולדות ההגנה
- משה שרת, דברים לזכר יהושע גורדון, אוקטובר 1941, באתר העמותה למורשת משה שרת
- יהושע גורדון, הַבֹּקֶר, 17 באוקטובר 1941
- יהושע גורדון ז"ל, הארץ, 17 באוקטובר 1941
- לוח הזכרון – יהושע גורדון ז"ל, העולם, 17 באוקטובר 1941
- י. גוריון, לוחם וחולם אמיץ, העולם, 26 באוקטובר 1944
אילון גלעד, העסקן הציוני הנשכח שהעניק לנו את הקִמְעוֹנָאוּת, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2017 (שני אנשים בשם יהושע גורדון מתוארים במאמר, בטעות, כאדם אחד)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אזכרה ליהושע גורדון, העולם, 15 באוקטובר 1942
- ^ פרס יהושע גורדון לאמני התיאטרון, הארץ, 24 באוקטובר 1943
- ^ פרס יהושע גורדון ז"ל לתש"ד ל"הבימה", העולם, 19 באוקטובר 1944
- ^ מפעל הבראה לנוטרים ע"ש יהושע גורדון, הַבֹּקֶר, 8 באוקטובר 1942
לזכרו של יהושע גורדון, דבר, 22 בפברואר 1943 - ^ בית הבראה לשוטרים ע"ש יהושע גורדון, דבר, 2 ביוני 1953
- ^ יום הספורט הארצי השנתי לנוטרים, דבר, 5 בנובמבר 1944