יהוצדק הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יְהוֹצָדָק הוא דמות מקראית שהיה כהן גדול. יהוצדק היה בנו של שריה הכהן ואביו של ישוע הכהן הגדול, אשר היה הראשון במעמד זה בימי בית המקדש השני.

יהוצדק היה בין גולי יהודה, אשר הוגלו על ידי נבוכדנצר.[1] מהמקרא עולה שיהוצדק נולד בארץ ישראל והוגלה לבבל עוד טרם נולד בנו ישוע. ככל הנראה, יהוצדק היה ממונה על הכהנים בגלות. בנו ישוע מופיע ברשימת היחס בין המנהיגים השבים לציון. יהוצדק מופיע ברשימת היחס של הכוהנים בימי המלכים, אצל יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים.[2]

רד"ק בפירושו לספר חגי, פרק א', פסוק א' מזהה את שריה אביו של עזרא עם זריה אבי יהוצדק, ולפכיך סובר כי יהוצדק היה אחיו של עזרא: ”יהוצדק זה גלה עם הגולה כמו שאמר בדברי הימים ויהוצדק הלך בהגלות ה' את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר והיה אחי עזרא ושניהם היו בני שריה ויהושע בנו עלה עם זרובבל ועזרא לא עלה עד מלאת לחרבת ירושלם שבעים שנה אחר שבנו הבית:”

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק מ"א
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים: ספר עשירי, אברהם שליט תרגם, ירושלים, מאגנס, 2002, עמ' 357.
ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.