יהוידע הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יְהוֹידע
איור משנת 1553
איור משנת 1553
מדינה ממלכת יהודה
מפלגה הכהנים בני צדוק
בן או בת זוג יהושבע עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת כהנים גדולים
תואר כהן גדול
צאצאים זכריה בן יהוידע
כהן גדול
→ אמריה כהן גדול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יְהוֹיָדָע היה דמות מקראית, כהן גדול ואמרכל בתקופת המלכים, שמוזכר בעיקר בעניין המלכתו של יואש מלך יהודה והריגתה של עתליה. הביא להמלכתו של יואש בן ה-7 על ממלכת יהודה, והדריך אותו עד לפטירתו של יהוידע. חי 130 שנה. בנו, זכריה, היה נביא ונהרג בבית המקדש בהוראת יואש המלך.
הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של יהוידע בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, יהוידע למד מהנביא אלישע, ומסר את התורה לבנו, זכריה.

יש שמזהים אותו עם יוחנן בן עזריה, מצאצאי צדוק, שמוזכר בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק ל"ה[1].

המרד נגד עתליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המלכת יואש

המרד נגד עתליה מתואר ביתר פירוט בספר מלכים ב', פרק י"א, ובספר דברי הימים-ב סוף פרק כ"ג, ופרק כ"ד.

לאחר מות בנה אחזיהו, הרגה עתליה את כל הזכרים שבצאצאיה שראויים לירושה ולמלוכה, כדי שתמלוך היא בלא מערער[2].

יהושבע (בדברי הימים: יהושבעת), אשתו של יהוידע הכהן, שהייתה אחות המלך אחזיהו, החביאה את יואש בן אחזיהו מפני עתליה ב"בית המיטות" - דהיינו העלייה שמעל קודש הקדשים[3].

בהגיע שנתו השביעית של יואש נקשר קשר נגד עתליה. בראש הקשר עמד יהוידע הכהן. אל יהוידע הצטרפו שרי המאות והרצים, ולפי ספר מלכים גם ראשי בתי האבות. יהוידע אסף אותם אל בית המקדש, ושם השביע אותם והראה להם את יואש.

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי (שליחים) וְלָרָצִים, וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה', וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית, וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה', וַיַּרְא אֹתָם אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ. וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח (לא תסיחו דעתכם). וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם - כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת - וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית-ה' אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת, וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ.
וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה'. וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת, עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב. וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ, וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!
וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם, וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית ה'. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת. וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ, וַתִּקְרָא: קֶשֶׁר, קָשֶׁר!
וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ (המסייע לה להימלט) הָמֵת בֶּחָרֶב. כִּי אָמַר הַכֹּהֵן: אַל תּוּמַת בֵּית ה'. וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם (נתנו לה מעבר ביניהם, כדי שהעם לא יפגעו בה) וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתּוּמַת שָׁם.

את עתליה המיתו במצוות יהוידע הכהן.

ניתוץ הבעל וצלמיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמלכתו של יואש נכח גם 'עם הארץ', שהיה שותף במעשה ההפיכה ובהשמדת הבעל, שבאו מיד לאחר המלכתו של יואש.

וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה'; וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם. וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת (פקידים) עַל בֵּית ה'. וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים. וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה, וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ.

בתקופת מלכותו של יואש[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואש הומלך בגיל שבע. בפועל, מי שניהל את ענייני הממלכה היה יהוידע. יהוידע היה רבו של יואש, והוא זה שהנחה אותו לעשות הישר בעיני ה':

וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.

חיזוק בדק הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 23 למלכותו של יואש, נודע ליואש שהכהנים לא הצליחו לתקן את כל הפגמים שנגרמו לבית המקדש. בית המקדש היה זקוק לחידוש ולתיקון, בעקבות מעשי המלכים האחרונים שלפני יואש, עתליהו ובניה, שלקחו את אוצרות בית המקדש וכליו לצורכי עבודה זרה. כתוצאה מכך, סדרי העבודה בבית ה' נשתבשו.

יואש קרא ליהוידע וציווה עליו לערוך מגבית לצורך חיזוק בדק הבית. אנשים רבים הפסיקו לתרום, מפני שהתרומות שימשו את המלכים הקודמים לעבודה זרה, ועל כן יואש ויהוידע הוצרכו לערוך מגבית.

וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין, בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה', וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה', וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמֲתֻכָּן עַל יְדֵ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה'.

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר מקובלת הסברה כי ייחוס הרג צאצאי בית דוד לעתליה נעשה כחלק ממהלך תועמלתי, ולא בהתבסס על עובדות.[4] ליוורני הראה שסיפור המרד בעתליה (מל"ב יא-יב) חולק דגם משותף עם סיפורי אוזורפציה מהמזרח הקדום, ותפקידו להצדיק את שלטונו של האוזורפטור, במקרה זה יהוידע/יואש, שנתפס כלא-לגיטימי. מקובל לקבוע כי הדגם הספרותי מעיד על כך שפרשת הכתרת יואש (מלכים ב' יא-יב) היא סיפור תעמולתי, המשמש ככתב הגנה ומטרתו להצדיק את נסיבות עלייתו של הקושר (אוזורפ) לכס המלכות, באמצעות הפיכת הקושר לקורבן של קשר.

כך למשל, אידרימי (אנ'), הנסיך הצעיר, נמלט מהטבח שבוצע על ידי האוזורפטור. מאוחר יותר הוא הוכר מחדש על ידי העם, ביצע הפיכה נגד האוזורפטור והחזיר את שושלתו לכס השלטון. לדברי ליוורני, עלייתו לשלטון של האוזורפטור השני, אידרימי, נתפסת כהשבת הסדר הנכון לקדמותו, מעשה המצדיק את האוזורפציה. דגם זה מופיע בפרשת מרד יהוידע והוא חושף את המגמה התעמולתית של הסיפור, שתכליתה להצדיק את שלטונו הבעייתי של יהוידע/יואש, תוך ניצול זרותה של האישה, עתליה, והעולם הפגאני המזוהה איתה. הדגם מוכיח שהשלטון שקדם למלך הנוכחי (יואש) הוא שלטון מושחת, ודמותו של המלך הנוכחי מוצגת כדמות של מושיע, המחזיר עטרה ליושנה.[5][6][7]

אידרימי יואש (מלכים ב' יא-יב) שלב
מרד פורץ בממלכת חלב (ממלכת מיתני כבשה את חלב): "[מרד?] נפשע אירע ונמלטנו..." (שורה 4) מרד כנגד שושלת בית דוד: "ותקם, ותאבד, את, כל זרע הממלכה" (1) המרד במלך
אידרימי, הצעיר מבין אחיו, נפרד ממשפחתו ומצא מקלט בארץ כנען: "שבע שנים ישבתי בקרב הח'בירו..." (שורות 6, 28).

שבע שנים מולך קושר בחלב.

שבע שנים הוחבא יואש במקדש: "מתחבא שש שנים" (3), "ובשנה השביעית שלח יהוידע..." (4)

עתליה (הקושרת) מולכת בירושלים שבע שנים.

הגיבור בורח במשך שבע שנים
לאחר שבע שנים מזוהה אידרימי כבן מלך על ידי פליטים ממולדתו: "הם נוכחו לדעת כי בן אדונם אני". לאחר שבע שנים יהוידע מראה את בן המלך בן השבע למשמר והם כורתים עמו ברית (4-11): "ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית ה', וירא אתם, את-בן-המלך". ההכרה מחדש בגיבור
תומכי אידרימי מספקים לו כוח צבאי כדי לחזור לכס המלכות. "ואז בניתי, אוניות, אספתי חיילים (ו) העליתים על אוניות..." (שורות 30-42).

בשנה השביעית תופס אידרימי את השלטון באמצעות פעולה ימית נגד העיר אללח' - "ומלכתי על אללח'" (שורות 44-80).

יהוידע מגייס את המשמר ומורד בעתליה (4-16).

בשנה השביעית ממליך יהוידע את יואש בן המלך אחזיה: "ויוצא את-בן-המלך, ויתן עליו את-הגזר ואת-העדות, וימלכו אתו, וימשחהו; יכו-כף-ויאמרו, יחי המלך" (12-13)

ההפיכה
ברית בין ברתנרא (מלך החוּרִים, מלך מִתַנִי) והמלך הצעיר בנוכחות העם: "...כרתו לי ברית חזקה..." (42-54). ברית בין המלך העם וה': "ויכרת יהוידע את-הברית, בין ה' ובין המלך ובין העם, להיות לעם, לה', ובין המלך ובין העם" (17) ברית
"(במושב) טוב הושבתי אותם..." (82-86) "וישמח כל-עם-הארץ" (20) שמחה בקרב העם
"ואת חוקי הפולחן אשר קבעו אלי אללח' והקורבנות והזבחים אשר עשו אבותינו להם - עשיתים כפי שעשו (האבות), ועתה הפקדתים בידי בני אדר-נררי..." (84-90) טיהור פולחן ורפורמה בבית המקדש: "ויבאו כל-עם הארץ בית-הבעל ויתצהו, את מזבחתו..." (יא 18), "ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן, ולכהנים, ויאמר אלהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית..." (יב 1-17) רפורמה פולחנית - השבת סדרי הפולחן לקדמותם

אורך ימיו ופטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהוידע חי 130 שנה. הכתוב מזכיר אותו לשבח ומעיד עליו:

וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים, וַיָּמֹת; בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּמוֹתוֹ. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר-דָּוִיד, עִם הַמְּלָכִים: כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ.

הניח בן ושמו זכריה. הכתוב בדברי הימים מספר על כפיות הטובה של יהואש לאחר מות יהוידע. כאשר זכריה בן יהוידע התנבא כנגד מעשיו הרעים של יהואש, ציווה הלה והוציאוהו להורג[8].

הערכת חז"ל ליהוידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרשים מובעת הערכה רבה של חז"ל ליהוידע. ההערכה מובעת כבר בכתובים עצמם - הכתוב[9] מעיד שיהוידע נקבר בקברי המלכים "כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ".

המדרש מבטא את גדולתו של יהוידע בדורו[10]:

"אמר רבי ברכיה: כתיב (דברי הימים א', י"ב, כ"ח) וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן, וכי יהוידע היה נגיד לאהרן?! - אלא, אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע - יהוידע היה גדול ממנו בשעתו".

מדרש נוסף[11] מתייחס לזמן הולדתו של יהוידע, שהיה סמוך לבניין בית המקדש הראשון, וקושר לכך את מעשיו בחיזוק בית המקדש:

"בן שבע שנים יהואש במלכו... וארבעים שנה מלך בירושלים. בשנת עשרים ושלוש ליואש בדק את הבית - הרי קנ"ה (נוסחאות אחרות: קכ"ה, 125, מסוף ימי שלמה) שנים משבנאוֹ שלמה עד שבדקוֹ יואש. ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן, ויזקן יהוידע וישבע ימים... כי עשה טובה בישראל - משנולדה קלקלה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן".

מדרש יהוידע - כסף שנותר מאשם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה במסכת שקלים מביאה מדרש הלכה בשם יהוידע הכהן:

זה המדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא, אָשֹׁם אָשַׁם לַה'" (ויקרא ה,יט). זה הכלל: כל שהוא בא משם חטא ומשם אשמה - יילקח בו עולות, הבשר לשם, והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובין קיימין, אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר (מלכים ב יב,יז): "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".

שקלים, ו ו.

בפסוק "אשם הוא אשם אשם לה'" לכאורה יש סתירה: "אשם הוא" - משמע כמו כל אשם, שנאכל לכהנים. לעומת זאת, "אשם לה'" משמע שכולו לה'. לכן - דרש יהוידע - הוראת הפסוק היא כך: מה שנותר מכסף שהופרש לקנות בו בהמה לקרבן חטאת או אשם - יש לקנות בו בהמות לקרבן עולה (עולת נדבה). הבשר יישרף כולו על המזבח, לקיים את ההוראה "אשם לה'", והעור של הבהמה יתחלק לכהנים - לקיים הוראת "אשם הוא" ככל אשם שיש בו חלק לכהן.

וזה ביאור הפסוק שנאמר ביהוידע "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ" - כסף שנותר מקרבן חטאת ואשם יינתן לכהנים, הם יקנו בו עולת נדבה, הבשר לשם והעורות לכהנים. "לא יובא בית ה'" - הכסף הזה לא ישמש לצורכי בדק הבית, אלא לעולות.

זרע יהוידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשר לזיהוי כהן כבא מזרע יהוידע הכהן, כתב רב האי גאון אל כהני ג'רבה: ”כל כהן תמים בדרכיו, מצוין באורחותיו ומיושר במעשיו, משכים ומעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושומר עצמו מכל דבר רע ומכל טומאה הרי זה […] מבני יהוידע הכהן, וראוי שתשרה עליו רוח הקדש (אגרת רבינו האי גאון, גנזי קדם כרך ד דף נד).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהוידע הכהן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצודת דוד מלכים ב', י"א, ד'; ובחיבורו "שנות עולם" שמודפס בסוף ספר מלכים.
  2. ^ מצודת דוד מלכים ב', י"א, א'.
  3. ^ רש"י שם ב.
  4. ^ המלכה עתליה: סיפורה המרתק של המלכה הנשכחת אשר שלטה בממלכת יהודה (שחר ענבר), באתר רשת עושים היסטוריה
  5. ^ .M, Liverani. L'histoire de Joas, VT, 24,1974,43
  6. ^ אהובה אשמן, "ועתליה מלכת על הארץ" (מל"ב יא 3) על הגבירות במקרא, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, 2004
  7. ^ על כתובת אדרימי ראו: נ, נאמן וא, קמפינסקי. עיון מחודש בכתובת אידרימי מאללח', בתוך חפירת ומחקרים, בעריכת י. אהרוני, ת"א, 1970, 211-220; וכן Edward L. Greenstein, David Marcus, The Akkadian Inscription of Idrimi, Journal of the Ancient Near Eastern Society 8, 1976, עמ' 59–96
  8. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוקים י"זכ"ב.
  9. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוק ט"ז.
  10. ^ קהלת רבה (וילנא) פרשה א
  11. ^ סדר עולם רבה סוף פרק יח; ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רלג; ועוד.