יהודה בן-עזר
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הסבר בדף השיחה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הסבר בדף השיחה. | |
 | |
| לידה |
1858 האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1948 (בגיל 90 בערך) י"ח באייר ה'תש"ח פתח תקווה, ישראל  |
| מקום קבורה | בית הקברות סגולה |
| מקום מגורים | פתח תקווה |
| ידוע בשל | ממייסדי המושבה פתח תקווה ומראשוני השומרים בעיר |
| עיסוק |
שומר סופר |
יהודה בן-עזר (נולד: יהודה ראב; 1858 – 27 במאי 1948) היה ממייסדי המושבה פתח תקווה ומראשוני השומרים בעיר, ובנם של אסתר ואלעזר ראב שהיה גם הוא ממייסדי פתח תקווה בתרל"ט (1878)[1][2].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה ראב נולד בכפר סנט-אישטוואן, במערבה של הונגריה, בשנת תרי"ח (1858), לאביו ר' אלעזר ראב. עלה לארץ ישראל יחד עם אביו ואחיו, משה שמואל ראב. יחדיו הם היו משמונה המשפחות שהקימו את פתח תקווה. הוא נישא להדס (הודעס), אלמנת ר' אהרון הרשלר - ראשון החללים לחללי מערכות ישראל[3], אך התגרש ממנה, ובשנת 1878, שנת הקמת פתח תקווה, נשא לאשה את לאה[4]. ראב חפר בידיו את הבאר הראשונה, כשכיר של מתיישבי פתח תקווה. היה השומר העברי הראשון של המושבה פתח תקווה יחד עם דאוד אבו יוסוף שמר על השדות מפני הבדואים[5]. הנשק של השומר העברי היה מראהו החיצוני ונחת זרועו, ובזה התבלט ראב. כאשר השומר היה מופיע על סוסתו, היה מטיל פחד על המתקרבים לשדות. סביב ראב נקשרו סיפורים שונים על כוחו ונחת זרועו וגם היה לו אקדח שנתן לו ידיד מהונגריה. אחד הסיפורים הקשורים בו הוא על נסיעתו ללוד בחברת חברו, אשר נשא צרור כסף גדול. כאשר פגשו בהם שישה ערבים מזוינים, הוא הורה לו לברוח למושבה. הוא העסיק את השודדים עד שכדור עבר ליד כנף בגדו ולאחר שפגע באחד השודדים הוא מצא מחסה אצל ידידים בדואים.
בהגיע קבוצת הביאליסטוקים למושבה, הדריך אותם ראב בעבודת הקרקע[4].
ראב היה זה שביצע את החריש הראשון באדמת פתח תקווה. תחילה ניסו לחרוש במחרשה מקומית עם בהמות מהסביבה. אולם האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה, החליט להזמין מחרשות מארץ מוצאו, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". ואכן, לאחר הגשם הראשון, אלעזר ראב ובנו יהודה יצאו לעבודה בשדות וחרשו את "התלם הראשון". תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה באמרם: "אל יהוד אשטר מן אלמן" - כלומר, היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים.
לאחר שש שנים כאריס הוא קנה חלקה של 50 דונם[4] ובשנת 1894 נטע עליה כרם[6]. יהודה ראב היה מין היחידים שהתיישבו בהתחלה בפתח תקווה ואשר בשיבה לפתח תקווה היה שם ולא ביהוד
ביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתו, אסתר ראב, שגדלה בבית זה, מתארת אותו ביומנה משנת תר"ע (1910), בהיותה כבת חמש עשרה:
- "ביתנו היה בית מיוחד. היה בו איזה כובד, יותר נכון – רצינות, והרצינות באה מאבי. הבית החדש שנבנה על עשרות דונמים שקיבלנו מה'קומסיון' היה ארמון במושגים של אז. היה זה כליל הבנייה: תריסים ירוקים, חדרים גדולים, מרפסות גדולות וגבוהות, מכוסות ופתוחות.
- ...הבית עמד במרחק מהרחוב והחלקה שלפני הבית הייתה זרועה. הבית עמד בגובה שני מטרים מעל פני האדמה ומדרגות מובילות ממנו אל החצר, הבית היה בנוי אבן כורכר מבאב אל אהווה... היו בבית ארבעה חדרים – מרפסת ענקית לפני המטבח ומרפסת ליד הסלון, אף היא גדולה, מרובעת, ובה גג של 'סוכה' תמידית. אל מרפסת זו היו עולים במדרגות למעין במה קטנה שהייתה מוקפת 'מסטבה' (אצטבה).
- ...המרתף השתרע מתחת לכל הבית והיה אפל וקריר. לאורך הקיר, הייתה אצטבה עליה היו מונחות חביות יין מסומנות בגיר אדום ואצטבה מיוחדת לכדי חלב וכדי חרס. לאורך הקיר עמדו ג'רות גדולות מלאות דבש אזוב ודבש תפוזים. ליד הכניסה עמדה גיגית נחושת שהכילה את כל כביסת המשפחה... הירידה למרתף הייתה עשויה אדמת חמרה"[7].
בספר 'התלם הראשון', מספר ראב כי נקלע לחובות גדולים ונאלץ למכור את ביתו הגדול ברחוב רוטשילד. ב-3 באפריל 1910 כתבה אסתר ביומנה: "היום נמכר ביתנו ליהודי אחד עשיר, שבא הנה לקנות אחוזות אחדות".
אחרית ימיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראב נפטר בפתח תקווה בי"ח באייר ה'תש"ח (27 במאי 1948), ונקבר בבית הקברות סגולה.
בנו הבכור (שנולד לאשתו הראשונה לאחר הגירושין) הוא הרב מנחם שלמה ראב, שהיה ראש ישיבת מאה שערים.
בתו של ראב היא המשוררת אסתר ראב, נכדו הוא הסופר אהוד בן עזר וניניו הם הזמרת והתקליטנית אליוט והמוזיקאי והמלחין רזי בן-עזר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'בן־עזר (רַבּ), יהודה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 93. (הספר בקטלוג ULI)
- יהודה ראב, התלם הראשון (אוטוביוגרפיה), מוסד ביאליק, הספרייה הציונית, ההסתדרות הציונית, תשמ"ח
- משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב כרך שני, הפרק "שומרי פתח תקווה", הוצאת דביר, תל אביב, 1939
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
- זקני פתח תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּמלבֶּס, עד 1878 - פרק כ"ה
- טוביה סלומון, ייסוד פתח תקווה, 1878 - 1880 - פרק כ"ו
- יהודה ראב, בדווי יהודי בפתח־תקוה, לערך 1885 - פרק ל"א
- יעקב שאנן-פרידמן (עורך): משפחת ראב (בן עזר) בישראל 1979-1848, הוצאת המשפחה, 1979
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אם השמירה - הראשונים
- דוד תדהר (עורך), "יהודה ראב (בן-עזר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 119
- ארכיון אוסף משפחת בן עזר (ראב), בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהודה ראב, התלם הראשון, הוצאת הספריה הציונית, 1956
- ^ ייסוד פתח תקווה, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ אהרן הרשלר
עודד ישראלי, ר' אהרן הרשלר – ירו עליו ומת, באתר סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1850–1950, 19 באפריל 2009 - ^ 1 2 3 משה סמילנסקי, יהודה ראב, הארץ, 25 בינואר 1929
- ^ מקור: משה סמילנסקי עמ' 95
- ^ רשימת הנטיעות, המליץ, 8 במאי 1894
- ^ מקור: אתר "מרכז פסג'ה פתח תקווה"