יהודה ניני
יהודה ניני (ט"ו באלול תר"צ, 8 בספטמבר 1930 – 24 במאי 2020, א' בסיוון תש"פ) היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. חתן פרס בן-גוריון לשנת תשס"ח.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד וגדל בטירת שלום, מושב סמוך לנס ציונה למשפחה דתית שמוצאה מהכפר כ'או בתימן[1], ניני התייתם מאביו שהיה רב בגיל 3. בעודו ילד הופיע בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר במושב ואמר: "למען התורה והחינוך היינו מסכנים את חיינו והולכים בין שבילי הפרדסים כדי להגיע לבית הספר בנס ציונה"[2].
בשנות נעוריו ובגרותו המוקדמת שירת בהגנה, והוכשר כסייר וחבלן בפלוגה המיוחדת (המגויסת) של ההגנה והפלמ"ח. שירת ביחידה המבצעית של שירות הידיעות של ההגנה (הפלוגה המיוחדת שנקראה אף המגויסת) ולאחר מכן של ה-ש.ב (המחלקה הערבית). במהלך מלחמת העצמאות שימש כמפקד כיתה ולחם בדרך לירושלים, בעמק הירדן ובנגב. עם תום המלחמה הצטרף ליחידה המבצעית של שירות הביטחון הכללי, והתמנה כרכז ה-ש"ב בקרב הבדווים בנגב. השתתף בפגישות של ועדת שביתת הנשק ירדן–ישראל, סייע בהעלאת יהודי תימן בעליית "על כנפי נשרים" ועליית הנשארים בתימן בין השנים 1986–1995.
בשנת 1954 החל את לימודיו בסמינר הקיבוצים. בהמשך השלים לימודי תואר ראשון ותואר שני בתרבות האסלאם וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב עבודה לתואר שלישי במסלול ישיר בהנחיית הפרופ' שלמה סימונסון וחיים שקד. החל מראשית שנות ה-70 ועד פרישתו לגמלאות ב-1998 בדרגת פרופסור מן המניין, היה חבר סגל בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנים אלה ערך ופרסם את מרבית מחקריו בנושאי תרבותם וערכיהם הרוחניים של יהודי תימן ומצריים.
בשנים 1958–1960 יצאו רעייתו נורית והוא לשרת בשגרירות ישראל בארצות הברית, ובשנים 1962–1964 שימש כמזכירו וראש לשכתו של שר החינוך זלמן ארן. במהלך שנות עבודתו האקדמית הרבה לפרסם מאמרים מעוררי מחלוקת בנושאי חברה ומדינה. כן כתב בנושאי יהדות וסוציאליזם. ידוע כחסיד גדול של יוסף חיים ברנר אך גם כבעל השקפת עולם רדיקאלית (מרכסיסטית). היה S.A.M בסנט אנטוני קולג' באוקספורד, ועמית אורח ב-LSE וב-SOAS בלונדון.
היה נשוי לנורית לבית יואל, בתם של ד"ר ארנסט יואל ואדית אופנהיימר, ואב לבן ובת. נפטר במאי 2020.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלמסוודה: פנקס בית הדין הרבני של קהילת יהודי צנעא במאה הי"ח, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2001
- ההיית או חלמתי חלום: תימני כנרת - פרשת התיישבותם ועקירתם תרע"ב-תר"צ, הוצאת עם עובד, 1996
- יהודי תימן, הוצאת משרד הביטחון, 1988[3]
- תימן וציון: הרקע המדיני, החברתי והרוחני לעליות הראשונות מתימן 1800–1914, הוצאת יד בן צבי, 1982
- ממזרח ומים: יהודי מצרים - חיי יום יום והשתקפותם בספרות השו"ת תרמ"ב-תרע"ד, הוצאת אוניברסיטת תל אביב
- מלחמת העט והמספריים - שירתו של דון סנטו דה קריון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה ניני, עולי תימן בארץ ישראל בשנים תרמ"ב - תרע"ד (1882 - 1914), קתדרה 5, אוקטובר 1977
- בעניין מאמרו על שמואל יבנאלי בספרו של זאב צחור (עורך), העלייה השנייה: מחקרים, מקורות, אישים, כרך ג, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ח-1997:
- מיכל אורון, ההיסטוריה של העלייה השנייה – על אמות מידה מוסריות ואקדמיות, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 189-177
- זאב צחור, ביקורת אקדמית וחשבון אישי, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 190
- יהודה ניני, תשובה קצרה לפרופ' מיכל אורון, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 191
- זאב צחור, עריכה, אחריות, לקחים, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 189-187
- יהודה ניני, מכתב, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 190
- אינס אליאס, ספרו של פרופ' יהודה ניני המנוח על גירוש התימנים מכנרת נותר רלוונטי עד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2020
יהודה ניני (1930-2020), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה גברא, שמות המשפחה של היהודים בתימן. ערך ניני
- ^ אבן פינה לבית הספר בטירת שלום, דבר, 2 בפברואר 1939
- ^ אינס אליאס, ספרו של פרופ' יהודה ניני המנוח על גירוש התימנים מכנרת נותר רלוונטי עד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2020
