יהודה דומיניץ
יהודה לייב דוֹמיניץ (20 באפריל 1926 - 30 במאי 2009) היה פעיל ציוני ואיש ציבור שעסק רבות בנושאי העלייה לארץ ישראל. היה מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה של הסוכנות היהודית, וכן חבר הנהלה בארגונים ועמותות שונות. יקיר ירושלים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומיניץ נולד ב-1926 בקארלסבאד שבצ'כיה, בנם של אברהם וסימה, יוצאי פולין, בעלי מסעדה ששימשה גם מקום כינוס קבוע להסתדרות הציונית המקומית. משפחתו היא מצאצאי הרב יהודה לייבוש דומיניץ מגרודז'יסק. למד בבתי ספר יסודיים בקרלסבאד ופראג. בקיץ 1938 סופחה העיר, בעקבות הסכמי מינכן, לגרמניה הנאצית, והמשפחה נמלטה לפראג. במרץ 1939 נכנס הצבא הגרמני לפראג, וצ'כיה הפכה מדינת חסות גרמנית. באוקטובר 1939 אישרו הבריטים עליית קבוצה של נערים מתחת לגיל 15 על סמך דרישה של קרובים בארץ ישראל. במסגרת תוכנית זאת, שנקראה "פדיון שבויים", עלה יהודה לארץ ישראל כנער בודד, בעוד משפחתו – הוריו ושני אחיו – נשארה בפראג ונידונה, ככל שאר היהודים לגירוש לטרזינשטאט ומשם לאושוויץ.
לאחר קליטה ראשונה אצל קרובים בירושלים ובחיפה, הצטרף יהודה, באביב 1940, למחזור הראשון של ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. משם עבר כעבור שלש שנים לישיבת מרכז הרב בירושלים.[1] במקביל היה פעיל בבני עקיבא. הצטרף להגנה, והתנדב לסייע בקליטת ילדי טהראן.
בסוף מלחמת העולם השנייה השתתף בסמינריון לשליחים של ההסתדרות הציונית, כהכנה ליציאה לשליחות אל שארית הפליטה באירופה, כאשר התנאים יאפשרו זאת. בשנת הלימודים 1945 שימש מורה-מדריך במוסד "עלייה" של עליית הנוער. בשנת 1946 נישא לתמר לבית גולדשלג. בסוף אותה שנה יצא עם רעייתו לשליחות, לניהול בית עליית הנוער "גבעת הילד" בפירנצה. שם החלה מעורבותו בעלייה ב', בעלייה ד', ובגיוס נוער ל"הגנה" (גח"ל). הבית הוקם למען נוער שארית הפליטה, אך הופנו אליו גם ילידי איטליה וקבוצות נוער מלוב.
לאחר שובו לארץ ב-1949 החל בעבודתו במחלקה לעלייה של הסוכנות היהודית. מאז ועד 1986 עסק עיסוק מלא בנושאי עלייה וקליטה, ועלה במשך השנים מתפקיד עוזר למזכיר המחלקה לתפקיד מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה. במסגרת תפקידיו היה מעורב בכל מבצעי העלייה הגלויים והעלומים, ובכללם העלייה מצפון אפריקה, מסוריה-לבנון, מאיראן ומאתיופיה, ובמעבר רבבות עולי מזרח אירופה דרך מערב אירופה לארץ. היה איש הקשר של המחלקה עם "המוסד" בענייני העלייה מארצות שלא הייתה בהן פעילות גלויה. הוא היה שותף פעיל במבצעי עלייה וקליטה שונים, כולל "מבצע משה" לעליית יהודי אתיופיה דרך סודאן השכנה. ב-3 בינואר 1985 פורסם ראיון עם דומיניץ בכתב העת "נקודה", שכלל פרטים על מבצע משה.[2] הראיון לא עבר ביקורת של הצנזורה הצבאית לפני פרסומו.[3] לאחר שהפרסום קיבל תהודה בעיתונות, ערכה לשכת העיתונות הממשלתית תדרוך בו אושר קיום המבצע. יומיים לאחר התדרוך הודיעה ממשלת סודאן על הפסקת המבצע, מה שהותיר אלפי יהודים במחנות פליטים בסודאן. הדעות חלוקות בשאלת תפקידו של הראיון בהפסקת המבצע.[4][3][5][6] דומיניץ סיים את תפקידו בסוכנות בסוף שנת 1985.[7]
עם פרישתו מעבודתו בסוכנות היהודית פתח בירושלים נציגות של המגבית- הפדרציה של ניו יורק (UJA), לייזום ולפיקוח על פרויקטים של שיקום שכונות ושל "קרן העזבונות" של קהילת ניו יורק. במסגרת זאת פעל להפניית משאבים לפרויקטים של קליטת עלייה ושל פיתוח ירושלים, הנגב והגליל.
יהודה דומיניץ היה בעל תואר ראשון (יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה ודמוגרפיה של העם היהודי) ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. פרסם ספר מחקר על מדיניות המוסדות הציוניים בנושאים של עלייה והגירה, מאמרים-חוברות על עליית היהודים מארצות ערב, על בעיות ה"נשירה" של יהודי ברית המועצות, ועשרות מאמרים בנושאים אקטואליים של עלייה וקליטה.
בנוסף לפעילותו בסוכנות היהודית, דומיניץ היה פעיל בארגונים רבים. הוא היה ממייסדי העמותה לדמוגרפיה של העם היהודי, נשיא עמית של הארגון העולמי של עובדי שירותים קהילתיים יהודיים, חבר בחבר הנאמנים של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה (מכון לב) בירושלים וחבר הוועד המנהל של מכון לנדר בירושלים, יו"ר "אמנה" (אגודה להפצת תרבות ישראל בלשונות העולים), חבר הנהלת "עמך" והנהלת מט"י (מרכז טיפוח יזמות) ירושלים, חבר המכון לציונות דתית – מוסד הרב קוק, ירושלים. הוא גם היה פעיל במספר גופים עסקיים, והיה חבר מועצת המנהלים של חברת עמיגור וחבר דירקטוריון בבנק טפחות.
נפטר בשבת, 30 במאי 2009, ז' בסיון תשס"ט, ונקבר למחרת בהר המנוחות בגבעת שאול.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עלייה והגירה בשנות מצוקה ובימי תקומה: מדיניות המוסדות הציוניים בשאלות עלייה והגירה (1935–1961), ירושלים: הספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, תש"ס 2000.
- זכרונות של ילד ונער; עורכת: אפרת זמר, [ירושלים : חמו"ל, תש"ע].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צביה גרנות, "מר עליה" הולך הביתה, מעריב, 18 באוקטובר 1985
- אורלי הררי, יקיר ירושלים יהודה דומיניץ הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 31 במאי 2009
- אורי דרומי, האבא של העלייה, באתר הארץ, 28 ביוני 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו: ישיבות ומוסדות תורה, באתר ארכיון המדינה, עמ' 10
- ^ נדב העצני, לאון הדר, יהודה דומיניץ: ״רוב יהודי אתיופיה - בארץ", חדשות, 3 בינואר 1985
- ^ 1 2 "לשכת הפרסום הממשלתית אשמה במחדל", חדשות, 7 בינואר 1985
- ^ שירה שאטו, הנרטיבים השונים של מסע עליית יהודי אתיופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, 13 בינואר 2011, עמ' 34-38
- ^ צביה גרנות, "מר עליה" הולך הביתה, מעריב, 18 באוקטובר 1985
- ^ יוסי ביילין, העלייה האתיופית: 30 שנה למבצע משה, באתר ישראל היום, 2 בינואר 2015
אורי דרומי, האבא של העלייה, באתר הארץ, 28 ביוני 2009 - ^ אולי ירשו לו להיכנס, מעריב, 29 בדצמבר 1985
