יהדות קפריסין
יהדות קפריסין היא קהילה יהודית עתיקת יומין המתקיימת לסירוגין באי קפריסין שבים התיכון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נראה כי יהודים הגיעו אל האי כבר בתקופה הפרסית, אולם ישנן רק מעט מאוד עדויות על כך.[1] יהודים ישבו באי בתקופה ההלניסטית, תחת שלטון בית תלמי, ישנן עדויות לישיבת יהודים באי במאה ה-2 לפנה"ס, ואף נמצאו מטבעות שבהם השתמשו בתקופת שלטון החשמונאים בארץ ישראל, דבר המעיד על קשר כלשהו, כלכלי בכל אופן, בין קפריסין לארץ ישראל.
בתקופה הרומית התהדקו הקשרים בין ארץ־ישראל לקפריסין,[1] לאחר שהמלך הורדוס קיבל מהקיסר אוגוסטוס זיכיון להפעלת מכרות הנחושת שבאי.[2] הורדוס טיפח את הקשרים עם האצולה היהודית באי וקשר קשרי נישואים עם אחת ממשפחותיה,[1] כאשר השיא את אלכסנדרה, בת אחיו פצאל, לטימאיוס, מנכבדי היהודים שבקפריסין.[3] במאה ה-1 לספירה, ישבו יהודים בכל רחבי האי, כפי שמעידים על כך פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו והברית החדשה.[4][5] נראה שליהודי קפריסין הייתה השפעה על האוכלוסייה הפגאנית שבקפריסין, כפי שעולה מהקדשות נוכריות רבות שנמצאו במקומות שונים באי, שהופנו ל"אל עליון" (ביוונית: תיאוס היפסיסטוס), שהיה התואר המקובל לאלוהי ישראל, והיה נפוץ כנראה בקרב היהודים באי והתקבל גם אצל לא-יהודים.[6] יהודי קפריסין לקחו חלק במרד התפוצות בשנים 115–117. המרד דוכא, כל הקהילה היהודית הושמדה ונאסר על יהודים להתגורר בקפריסין. הכעס על היהודים באותה עת היה חריף כל כך עד שאם בטעות נקלע יהודי מספינה טרופה לאי, היו נוהגים להוציאו להורג. איסור ישיבת היהודים באי היה תקף במשך מאה שנים בקירוב ולקראת סוף המאה ה-2 או תחילת המאה ה-3 חזרו היהודים לאי.
היהודים בניקוסיה בפרט, ובקפריסין בכלל, נהנו משגשוג כלכלי שנמשך שנים רבות. במאה ה-14 הם הוכרחו לשאת את אות הקלון.
בשנת 1571 כבשו הטורקים את קפריסין מידי ונציה ומיד החלו ליישב את האי ב"אנשים שאפשר לסמוך עליהם". הטורקים ניסו ליישב באי יהודים והחליטו להביא לשם-כך מאות משפחות יהודיות עשירות מארצות האזור כמו יוון. הרעיון לא צלח והיהודים שהוגלו לשם על-כורחם מצפת ומיוון שבו עד מהרה על עקבותיהם. באותן שנים אף נכתבו כמה צווים המורים לגירוש 1000 משפחות יהודים מארץ ישראל לקפריסין אך הצווים לא יצאו לבסוף לפועל.
באמצע המאה ה-19, לא התירו ליהודים להתגורר באי[7], אולם בשנת 1878, בעת העברת האי לידי בריטניה, היו באי כ-350 יהודים, רובם ספרדים[8]. בעקבות מעבר השלטון לידי הבריטים החלה תנועה של התיישבות יהודית באי[9] וגם כישלונות ראשונים[10] לא מנעו את המשך ההתיישבות.
הרצל, בין הצעותיו ליישוב יהודים, הציע ליישב יהודים בקפריסין, אך מכיוון שהתושבים התנגדו, לא הסכימו הבריטים ששלטו באי ליישב בו יהודים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלטו פליטים יהודים רבים מגרמניה לקפריסין. בין השנים 1946–1948 שלחו שלטונות בריטניה את כל המעפילים היהודים שניסו להיכנס לארץ ישראל לקפריסין ובמחנות המעצר היו בעת פירוקם כ-52,000 יהודים, שהיו הראשונים שעלו לארץ ישראל.
הקהילה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הקמת מדינת ישראל הפך האי קפריסין למוקד תיירות ונופש לישראלים רבים.
הקהילה היהודית מונה קרוב ל-6000 נפשות. במקום פועלים בית כנסת, מקווה טהרה, מרכז יהודי ובית קברות. בחודש ספטמבר 2005 מונה שליח חב"ד הרב אריה זאב רסקין (אנ') לרב הראשי לקפריסין[11].
נכון ל-2021 פועלים באי 5 בתי חב"ד: ניקוסיה, פאפוס, לרנקה, לימסול ואיה נאפה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי בן-ארצי, אי קרוב-רחוק: התיישבות יהודית חקלאית בקפריסין 1939-1883, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2015.
- מנחם ברונפמן, תולדות היהודים בקפריסין : מימי קדם ועד ימינו אלה, קפריסין : המכון לחקר יהודי קפריסין שעל יד הקהילה היהודית בקפריסין, 2018.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אשכנזי, אוגנדה שלא הכרתם: המחקר שחושף את ההתיישבות הציונית בקפריסין, באתר וואלה!, 11 ביוני 2016
- אתר הקהילה היהודית - חב"ד בקפריסין
- אתר הרבנות הראשית בקפריסין
- אתר מערכת הכשרות בקפריסין
- מתנחלים באי האהבה. על העברת יהודים מצפת לקפריסין ב-1571. מאת אורי קציר - מתוך אתר "באופן אישי"
- The Forgotten Jews of Cyprus, By Yadin Roman
- שלומי רייסקין, ביבליוגרפיה - יהודי קפריסין באתר דעת
- בצלאל רות, לתולדות היהודים בקפריסין, פורסם בספונות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 9 (כתבה: לאה רוט-גרסון), עמ' 96.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר טז, 128.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יח, 131.
- ^ הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק י"ג, פסוקים 4–6.
- ^ יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 9 (כתבה: לאה רוט-גרסון), עמ' 97.
- ^ יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 9 (כתבה: לאה רוט-גרסון), עמ' 98.
- ^ ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, עמ' 72.
- ^ הגדה משפחתית קפריסאית, עת מול 212
- ^ חדשות שונות, המגיד, 2 באוקטובר 1895
- ^ עוד הפעם קפריסין, הצפירה, 27 באוקטובר 1897
- ^ שליח חב"ד הוכתר לרב קהילת יהודי קפריסין אתר col אלול תשס"ה
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • נגורנו קרבאך | |
| אזורים היסטוריים | אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים | |