יהדות ארמניה
.jpg) | |
| יהודי מארמניה. צילום של דמיטרי ארמקוב, תחילת המאה ה-20 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 300–500[1] | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 ארמניה | |
| שפות | |
| עברית, ארמנית | |
| דת | |
| יהדות |
יהדות ארמניה היא אחת מהקהילות היהודיות באזור הקווקז השוכנת באזור ארמניה של היום. ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס, וההערכות הן כי הגעתם התרחשה בגלות בבל או אף לפני עם חורבן בית ראשון, כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הכרוניקה של מובסס חורנאצי,[2] "תולדות הארמנים", הוענקה למלך ארמניה במתנה יהודי מגולי נבוכדנצאר בשם שמבת (או שבת, שבט או שמת), שהיה מצאצאי בית דוד. היהודי מצא חן בעיני המלך והוא העניק לו כיבודים וקרקעות. בשנת 189 לפנה"ס עלה ארטאשס הראשון לשלטון בארמניה והכתיר את עצמו למלך ארמניה הגדולה, והיה הראשון לשושלת שנקראה של שמו, שושלת ארטאשס (אנ'). על פי הכרוניקה, העניק ארטאשס כבוד רב ליהודי שאמבאי, שהיה מצאצאיו של שמבט, והסב את שמו לבאגראט, אולם יורשיו של ארטאשס הענישו את בניו של שאמבאי-באגראט כאשר סירבו לעבוד את אלילי הממלכה כשיהודים אחרים הסכימו שלא למול את ילדיהם, להשתתף בציד, להילחם בשבת ודברים נוספים המנוגדים לאמונתם היהודית.
הכרוניקה על פי חוראנצי מספרת עוד כי בימי טיגראנס הגדול[3] נמשך הלחץ על היהודים שהמשיכו כפי הנראה לשמור על חלק מן המצוות. טיגראנס עמד על כך שצאצאי שאמבאי-באגראט יקריבו קורבנות לאלי הארמנים ומשלא עשו זאת נענשו בחומרה (אחד מבני המשפחה סולק מתפקידיו בצבא ואחר נענש בעונשי גוף). בתקופת שלטונו איים טיגראנס על ממלכת החשמונאים, ובתקופת שלטונה של שלומציון המלכה (76–67 לפנה"ס) צר טיגראנס על עכו. פלישת הלגיונות הרומיים לתחומי ממלכת ארמניה קטעה את מסעו של טיגראנס לארץ ישראל והוא שב לארמניה. עם שובו הביא עמו טיגראנס שבויים יהודיים רבים. אם כך, בהתבסס על תיאוריו של חורנאצי, היו כפי הנראה שני גלי מהגרים של יהודים לארמניה: הראשון בעקבות חורבן בית ראשון והשני בתקופת מסעות טיגראנס לארץ ישראל.
במאה ה-4 הובסה ארמניה על ידי הצבא הפרסי ורוב היהודים בה נלקחו בשבי או הוגלו ויושבו באיראן. קבוצות יהודיות קטנות ומבודדות נותרו בארמניה עד למאות ה-13 וה-14. הזוֹקים (Zok), הנחשבים כצאצאי היהודים ה"טיגראנים", הם תת-קבוצה אתנית ארמנית עתיקה שדיברו בשפה שונה מהארמנית ההודו-אירופית. הם נוצרים בדתם ומזהים עצמם אתנית כארמנים, בעוד שהארמנים האחרים מזהים אותם כצאצאי היהודים שהוגלו על ידי טיגראנס. הזוקים מתגוררים בעיקר באזור נחיצ'יבאן ובירתם נקראה אקולי (Akuli) או אגוליק (Agulik) או אגוליס. קבוצות נוספות התגוררו יושבות באזור קאפאן (Կապան) במחוז סיוניק של נגורנו קרבאך ובמחוזות ואיוץ דזור, סוואן, מחוז גות' וצפון ארמניה. אף על פי שהמסקנה כי הזוקים הם היהודים ה"טיגראנים" נבעה מניתוח לשון דיבורם אין עדויות היסטוריוגרפיות המאששות את המסקנה. הזוקים נזכרים בעיקר כמי שביססו את התרבות הארמנית בטביליסי. אראם חאצ'טוריאן נחשב לאחד מצאצאי הזוקים.
בשנת 1103 כבשו הסלג'וקים את העיר קפאן והחריבו את הרובע היהודי ששכן מחוץ לה.[4]
בסוף שנות ה-90 נתגלה בית קברות יהודי מימי הביניים בכפר ארגיס (אנ') שבדרום ארמניה, התאריך הקדום ביותר שהיה על מצבה הוא משנת 1266, והתאריך המאוחר ביותר הוא 1346. כלומר, מדובר בקהילה יהודית שהתגוררה בארגיס כשמונים שנה. ההתיישבות היהודית קשורה ככל הנראה למצב שהתהווה באזור לאחר פלישת המונגולים לארמניה ב-1236. שליטי אזור סיווניק שבו מצויה העיר ארגיס, העדיפו להיכנע לידי הכובש המונגולי, ומחוזם זכה למעמד מועדף בהשוואה לשאר מחוזות ארמניה. בתוך כך כנראה הגיעו לאזור גם יהודים, שמוצאם לפי כינויים אחדים במצבות מאיראן, והתיישבו בעיר ארגיס.[5][6]
במאה ה-19, לאחר סיפוחה של ארמניה לאימפריה הרוסית בהתאם להסכם טורקמנצ'אי (1828), התיישבו בארמניה יהודים גאורגיים ויהודים אשכנזים מרחבי האימפריה הרוסית. כמו כן ייושבו בארמניה קבוצה של סובוטניקים, איכרים רוסים שהתגיירו והוגלו ליישובי הספר של האימפריה.
בשנת 1970 מנתה אוכלוסיית יהדות ארמניה 1048 איש ועד לסוף שנות ה-80 (כולל הסובוטניקים) כ־3,000 איש. בשנות ה-90 היגרו רוב יהדות ארמניה (כ-1,800 איש). נכון לשנת 2008 מתגוררים בארמניה כ-700 יהודים ומספרם הולך ופוחת ב-90–100 איש בשנה.
עיקר היהודים בארמניה מרוכזים בבירה ירוואן. לקהילה יש אנסמבל ילדים בשם "קשת", בית ספר של יום ראשון ואולפן. הקהילה מפרסמת עיתון בשם "מגן-דוד" בסיוע הקונגרס היהודי העולמי. בשנת 2004 הושק אתר אינטרנט לקהילה.[7]
קהילה קטנה של יהודים מתגוררת בעיר ואנאדזור. בנוסף, ישנה קהילה של סובוטניקים בעיר סוואן (אנ') (ילנובקה לשעבר) רוב חברי הקהילה עזבו כאמור בשנות ה-90. נכון לשנת 2008 מתגוררים 11 משפחות של סובוטניקים, רובם גמלאים.
בית הכנסת היחיד בארמניה נמצא בירוואן והרב של בית הכנסת, מאיר בורנשטיין, הוא גם הרב הראשי של ארמניה. מבנה בית הכנסת ממוקם בבית פרטי שנרכש בשנת 1995. באותו מבנה ממוקם גם בית הספר של יום ראשון שנקרא "תורה-אור".
בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 פורסם בארמניה ספר אנטישמי שנתחבר על ידי ארמנים לא-ידועים, ושמו "מערכת לאומית" (National System), שמזהה את היהודים והטורקים כאויביה הראשיים של האומה הארמנית ומגדירה את השואה היהודית כ"מיתוס מבית היוצר של הציונים".[8]
בארמניה חיו בשנת 2009 כ-500–1000 יהודים, בעיקר בבירה ירוואן.
הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 גרמה להגירה המונית מרוסיה שנגרמה מחשש מגיוס לצבא רוסיה ודיכוי פוליטי. למעלה מ-40,000 רוסים עברו לארמניה הודות לקרבה הגיאוגרפית, יוקר המחיה הנמוך יחסית וחוקי ההגירה הרופפים. לפחות כמה מאות מהם הזדהו כיהודים. כתוצאה מכך, כמות היהודים בארמניה לפחות הוכפלה.
באוקטובר 2023, הושחתו בית הכנסת והמרכז היהודי בירוואן.[9]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי אלטשולר, יהודי מזרח קאווקאז, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1990, ISBN 9652350311
- הקהילה היהודית של ארמניה, שנתון יהודי אירו-אסיה 2007/2008, פורסם במוסקבה, 2009 (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקהילה היהודית של ארמניה
- ארמנים צאצאי עשרת השבטים האבודים (באנגלית)
- העם הארמני (באנגלית)
- אגוליס (באנגלית)
יהודים - ארמניה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Michael Freund, "Vandals deface Holocaust memorial in Armenia", The Jerusalem Post, 23.12.2007
- ^ מובסס חורנאצי (Մովսես Խորենացի) - כרוניקון והיסטוריון ארמני מהמאה ה-5
- ^ טיגראנס הגדול או טיגראנס השני (Տիգրան Մեծ) (55 לפנה"ס-95 לפנה"ס) - מלך ארמניה שבתקופת שלטונו הגיעה ממלכת ארמניה לשיאה
- ^ Michael E. Stone, Aram Topchyan, "Jews in Kapan", in: Jews in Ancient and Medieval Armenia: First Century BCE – Fourteenth Century CE, Oxford University Press, 2022, pp.78–79
- ^ דוד עמית, מצבות עבריות בארץ אררט, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2006
- ^ דוד עמית ומיכאל סטון, "בית קברות יהודי מימי הביניים בארגיס שבדרום ארמניה", פעמים 98–99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 67–119
- ^ אתר הקהילה היהודית בארמניה
- ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, 2005, עמ' 275, הערה 55
- ^ "בשל התמיכה באזרבייג'ן": מתקפה אנטישמית על בית כנסת בארמניה | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2023-10-04
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • נגורנו קרבאך | |
| אזורים היסטוריים | אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים | |
