יגאל ארד

יגאל ארד
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	6 ביוני 1940; פולין
נהרג	24 באוקטובר 1973 (בגיל 33); סואץ, מצרים
תאריך עלייה	1959
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1960–1973 (כ־13 שנים)
דרגה	סמל ראשון
תפקידים בשירות
	חובש קרבי ביחידת צנחנים
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
	עיטור העוז

יגאל ארד (6 ביוני 1940 – 24 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור העוז על פעולתו כחובש במהלך הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. נהרג במלחמת יום הכיפורים בקרב העיר סואץ.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל ארד (ששמו המקורי היה פאבלו בוקסר) נולד בפולין הכבושה בידי הנאצים. אביו שירת בצבא הפולני, בעוד אמו הסתתרה עמו בכפר בגבול רוסיה עד תום המלחמה. ארד ואחיו הצעיר למדו בבית ספר פולני ולא קיבלו חינוך יהודי. בעקבות מבצע סיני החליט ארד לעלות לישראל. בשנת 1959, בן 18, הגיע לבדו לישראל לקיבוץ דברת. אז שינה את שמו. לאחר חצי שנה התגייס לצה"ל כחייל בודד, כשהעברית בפיו דלה.

לאחר סיום שירותו הסדיר, גר בחיפה והתפרנס מעבודה כמפעיל ציוד מכני הנדסי. לאחר מכן עבד בחברה לקירור ובהמשך למד בקורס טכנאי ייצור והחל לעבוד בחברת החשמל. בשנת 1964 נשא אשה, ונולדו להם בת ובן.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שירותו הצבאי הסדיר הוצב בחטיבה 55, חטיבת מילואים של הצנחנים. במסגרתה יצא לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. הוא שימש כחובש פלוגתי בפלוגה ב' של גדוד 66 בפיקודו של סגן-אלוף יוסי יפה, שעליו הוטלה משימת כיבוש בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. במשך כל הקרב על גבעת התחמושת טיפל ארד בעשרות פצועים מאנשי הגדוד. הוא עשה זאת תחת אש ירדנית מטווח קצר, כאשר הלחימה מתנהלת סביבו ולאחר שהחובשים האחרים נפגעו. על פעולתו זו הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. בשנת 1973 הומר הצל"ש לעיטור העוז.

במלחמת ההתשה שירת ארד עם יחידתו בחזית תעלת סואץ ובארץ המרדפים בבקעת הירדן, ובסיומם התנדב לשירות מילואים נוסף של 40 יום בעיר עזה.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התייצב ארד ביחידתו, על אף שבאותה תקופה אובחן כסובל מכיב קיבה חמור ונזקק בשל כך לניתוח. ב-24 באוקטובר 1973 השתתף עם גדודו בקרב העיר סואץ. ארד נהרג בראשית הקרב מפגיעה בנגמ"ש שבו נסע. כאשר חבריו הצנחנים שנלכדו בעיר נחלצו ממנה רגלית באישון לילה הושארה גופתו מאחור. היא הוחזרה על ידי מצרים לידי צה"ל לאחר מספר חודשים.

ארד היה נשוי ולו בן ובת, בן 33 במותו. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות החיים של יגאל ארד, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
עיטור העוז שהוענק ליגאל ארד, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
יגאל ארד - החובש מגבעת התחמושת, באתר חטיבת הצנחנים.
ישראל הראל, השלושה מגבעת התחמושת, מעריב, 20 במאי 1974

מעוטרי עיטור העוז במלחמת ששת הימים
חזית הדרום	שמואל אורן • ז'ק אלימלך • אהוד אלעד (נ) • יצחק דותן • ישראל הוברמן • חיים שטיין • עזרא וישניא • ישראל זולברג (נ) • יעקב חסדאי • יוסף טמיר • אורי ישראלי (נ) • מאיר כהן (נ) • יצחק לוי • שמואל ליבנוירט • רפאל כץ (נ) • אריה מאיר (נ) • אברהם מוניץ • זאב נתיב • דוד פלץ (נ) • חיים פניכל (נ) • שמאי קפלן (נ)
ירושלים והשומרון	זרח אפשטיין • שלמה אפשטיין (נ) • יגאל ארד • שלום דוד • אשר דר • יעקב חץ • צבי סדן • גיורא צחור • חיים רוסק (נ) • ישראל שינדלר
חזית הצפון	אפרים יצחקיאן (נ)
חיל האוויר	אריה בן-אור (נ) • אמנון גלעד • כוכב הס • בן-ציון זהר • יעקב מורגן • יהודה פרי
חיל הים	אברהם דרור