יאיר רחלי
 | |
| יאיר רחלי, 1949 | |
| לידה |
5 ביולי 1929 (בן 94) כ"ז בסיוון ה'תרפ"ט  חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השתייכות |
 פלמ"ח  צבא הגנה לישראל  שירות הביטחון הכללי  המוסד |
| תקופת הפעילות | 1947–1971 (כ־24 שנים) |
| דרגה | טוראי |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
 אות גיבור ישראל | |
יאיר רחלי (נולד ב-5 ביולי 1929) הוא איש שירותי הביטחון, בעל אות גיבור ישראל וסופר ישראלי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאיר רחלי נולד בחיפה ב-1929, בן לאליהו רחלי (רחלנקו) ופסיה לבית האפט. הוריו היו מראשוני העולים בעלייה השנייה. למד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן ובבית הספר החקלאי במקווה ישראל. בנעוריו הצטרף לפלמ"ח והיה חבר הגדוד הראשון. בינואר 1948 השתתף בפעולת תגמול בשפרעם עליה זכה ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל באות גיבור ישראל. כעבור כארבעה חודשים, נפצע קשה בקרב במלכיה מול כוחות אויב מלבנון. בעיטור לו זכה תוארו מעשיו:
ביום ה-19 בינואר 1948, במבואות שפרעם, בשעת פעולת תגמול, חיסל טור' יאיר רחלי ברימונים עמדת אויב שסיכנה את אנשינו, ואיפשר בזאת את החלצותם משדה האש.
לאחר פציעתו התגורר רחלי בקיבוץ יזרעאל ונבחר להנהלת הקבוצה.[1] בשנת 1954 החל לעבוד כמדריך בכפר הירוק וכעבור תקופה קצרה גויס לבקשתו ליחידת המבצעים של שירות הביטחון הכללי והשתתף במבצעי ריגול ומעקב בישראל ומחוץ לה. בנובמבר 1967, במהלך המצוד אחר הפושע הנאצי היינריך מילר, אף נתפס בעת פריצה לביתה של רעייתו סופי מילר, ונכלא למשך מספר חודשים במערב גרמניה. בתקופה זו הייתה יחידת המבצעים משותפת לשב"כ ולמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ומאוחר יותר נותר רחלי לשרת במוסד. לאחר פרישתו היה שותף בסוכנות ביטוח בשם "כנען סוכנות לביטוח".
בשנת 1991 החל רחלי בכתיבת ספרים העוסקים בשאלות פילוסופיות המשולבות בסיפורים מעברו בשירותי הביטחון.
בספרו "משאו של רוכב האופניים" ובראיון שנתן לאיש גלי צה"ל, דודו דיין, טען שאות הגבורה שניתן לו מקורו בתיאור, על ידי מפקד כיתה שהשתתף בפעולה, שרומם את פעולתו של רחלי בקרב בשפרעם הרבה מעבר לראוי[2].
היה נשוי לגאולה (לבית יעקבי, אף היא לחמה במלחמת העצמאות) עד לפטירתה ב-2019.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משאו של רוכב האופניים, 1991.
- נעלם אל עולמו, 1997.
- אפילו השמש שוקעת, 2003.
- דיור מוגן: סיפורים, 2004.
- מונטן הטעה אותי, 2009.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור הגבורה שהוענק ליאיר רחלי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- יאיר רחלי, באתר הפלמ"ח
- אחד מ-12 גיבורי ישראל, באתר צה"ל
- אסף קמר, "התקרבתי אליהם ישירות, זרקתי רימון ופגעתי בול", באתר ynet, 10 ביוני 2023
- יוסי מלמן, יאיר רחלי מנהל דו קיום עם המוות, באתר הארץ, 30 באפריל 2009
- רשימת הפרסומים של יאיר רחלי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- תמונות מאוסף יאיר רחלי מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קבוצת יזרעאל, דבר, 22 באוגוסט 1949
- ^ דודו דיין בריאיון עם משה טימור על סיפורו של יאיר רחלי שלא היה, באתר הגבורה
מעוטרי עיטור הגבורה 
| ||
|---|---|---|
| מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אברהם אביגדורוב • יוחאי בן-נון • אמיל בריג • סימן-טוב גנה • זרובבל הורביץ • צבי זיבל • בן ציון ליטנר • עמנואל לנדאו • אריה עצמוני • יזהר ערמוני • רון פלר • יאיר רחלי | |
| פעולות התגמול | יעקב מזרחי • פנחס נוי • צבי עופר | |
| מלחמת סיני | עוזי בר-צור • דן זיו • שלמה ניצני • יהודה קן-דרור | |
| מלחמת ששת הימים | נתי גולן • משה דרימר • דניאל ורדון • אורי וייסלר • שאול ורדי • משה טל • יוסף לפר • איתן נאוה • בני ענבר • מרדכי פרידמן • גד רפן • דוד שירזי | |
| מלחמת ההתשה | עמי אילון | |
| מלחמת יום הכיפורים | עודד אמיר • גדעון גלעדי • צביקה גרינגולד • משה לוי • יובל נריה • שלמה ערמן • אסא קדמוני • אביגדור קהלני | |
