טרוויזיו
| |||
 | |||
| כנסיית פריש | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 פריולי-ונציה ג'וליה | ||
| נפה | אודינה | ||
| בירת העיירה |
טרוויזיו  | ||
| שטח | 205 קמ"ר | ||
| גובה | 754 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 3,966 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 25 נפש לקמ"ר (2004) | ||
| קואורדינטות | 46°30′N 13°34′E / 46.500°N 13.567°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.comuneditarvisio.com | |||
  | |||
טַרְוויזיו (באיטלקית: Tarvisio, בגרמנית: Tarvis, בסלובנית: Trbiž) היא עיירה בפרובינציית אודינה (Udine) שבמחוז פריולי-ונציה ג'וליה בצפון-מזרח איטליה, סמוך למפגש הגבולות של איטליה, אוסטריה וסלובניה. אוכלוסיית המחוז רובה פריולים, שאבותיהם סלובנים, והוא מוגדר לפיכך אוטונומיה עצמאית מיוחדת באיטליה, בעלת זכויות חוקתיות נתונות, בעיקר בתחומי הלשון, החינוך והתרבות. בסוף שנת 2005 היו בעיר כ-5,000 תושבים. עד שנת 1918 היו מרבית תושבי העיר סלובנים. כיום דוברי הגרמנית וסלובנים הם מיעוט בעיר ומספרם נאמד, לפי מפקד משנת 1971, ב-9.4% בלבד.
העובדה כי העיר, המהווה תחנת גבול בין שלוש מדינות, הייתה בשליטת הבריגדה היהודית בסיום מלחמת העולם השנייה הפכה אותה למרכז קליטה של פליטים יהודים ממזרח אירופה בדרכם לארץ ישראל. פעילות ענפה זו נמשכה חודשים אחדים, עד אשר הצבא הבריטי העביר את החיילים היהודים לגרמניה.
מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר טרוויזיו שוכנת בעמק קנלה (Val Canale), כ-750 מטר מעל פני הים. מבחינה גאוגרפית העיר אינה בחצי האי האפניני אלא שוכנת במורדות הרי האלפים, הפונים לאוסטריה ולסלובניה ומצויה באגן היקוות של הדנובה והים השחור. הנהר העובר בעיר, סליצה (Slizza, או בגרמנית: Gailitz), מוצאו מהרי אוסטריה הדרומיים גאיל (Gail) וארנולדשטיין (Arnoldstein).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות במקום החלה כנראה בעת העתיקה, עת התקיים במקום יישוב של בני שבט קלטי בשם טאוריסקי (Taurisci) ומכאן נובע שמה של העיר (Tarvisio). מאז 976 היא נכללה באימפריה הרומית הקדושה במסגרת דוכסות קארינתיה, שתחומה היה בדרום אוסטריה ובצפון סלובניה. במאה ה-16 הייתה זמן מה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. עם כיבושי נפוליאון, בשנת 1806 חדל שלטון בית הבסבורג על הדוכסות והיא עברה לשלטון האוסטרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1919 צורפה העיר טרוויזיו לאיטליה, מאז היא זכתה לתנופת פיתוח עקב הימצאותה בדרך הראשית בין וינה וארצות מזרח אירופה לבין טריאסטה וונציה, הנמלים בים האדריאטי, אשר מהם הייתה תחבורה סדירה לעולם הרחב.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נהנית כלכלית ממבקרים אשר באים מאוסטריה ומסלובניה לעריכת קניות. היום התיירות וספורט החורף מהווים את מקורות ההכנסה החשובים של העיר. מקומות הנופש הידועים הם האלפים הקארניקיים (the Carnic Alps), האלפים היוליאניים (the Julian Alps) והקאראוונקה (Karavanke). בעבר נוצלו מיכרות ברזל שהיו בסביבת העיר. העיר מהווה מוקד של בתי ספר ללימוד סקי וגלישה, הפעיל בעיקר בתחילת עונת החורץ האולימפי, עונת חג המולד. בשנת 2007 היא נבחרה לאתר מועדף על ידי the Women's FIS Nordic Ski.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנת 1919 הייתה אוכלוסיית העיר ברובה אוסטרית וסלובנית. גם כיום מקובלים בעיר שמות המשפחה ממקור זה, כמו Kravanja, Pivk, Vuerich. גם במנהגים המקומיים עדיין מורגשת המורשה של מלכות בית הבסבורג. החגיגה העממית הנפוצה בקרב האוכלוסייה של "סאן ניקולו", אף היא ממסורת "טארויסיאנה".
מעמדה בתנועת ההתנגדות נגד הכובש הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעטים שותפים לדעה כי תנועת ההתנגדות לכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה החלה בטרוויזיו. לאחר שאיטליה חתמה על הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית, משמר הגבול האיטלקי, בהרכב מופחת של 300 חיילים, ניסה למנוע את פלישת הצבא הגרמני לאיטליה. הוא ניצב במערכה נגד הגרמנים בלילה שבין 8 ל-9 ספטמבר 1943. אחרי הפגזה כבדה, נכנעו האיטלקים: היו להם 25 הרוגים ו-300 פצועים. לגרמנים היו 80 הרוגים. החיילים האיטלקים נשבו והועברו למחנות בגרמניה.
אחת הגיבורות של המערכה הייתה לואיג'ה פיצ'ק (Luigia Picech), שזכתה לאחר המלחמה למדליית כסף מטעם תנועת ההתנגדות האיטלקית.
הבריגדה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם השנייה חנתה הבריגדה היהודית (החי"ל) בטרוויזיו. לאחר התמוטטות החזית הגרמנית באיטליה, המשטרה הצבאית של החי"ל תפסה את נקודות הביקורת בגבול האיטלקי-אוסטרי, ולמעשה שלטה באזור טרוויזיו.
בפונטבה (אנ'), עיירה ליד טרוויזיו, היה מחנה צבאי נטוש. החי"ל אימץ אותו והפך אותו למקום קליטת פליטים יהודים, שהועלו לבסוף לישראל. בטרוויזיו הייתה תחנת רכבת, שדרכה הגיעו לעיר פליטים יהודיים רבים.
הצבא הבריטי, אשר שלט צבאית באזור, הכיר בעובדה כי תחנת הגבול הפכה למרכז עלייה לארץ ישראל ממרכז אירופה ומזרחה ומיוגוסלביה, ולכן החליט להעביר את החיילים היהודים לבווריה שבגרמניה ומשם לבלגיה עד תום המלחמה.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
חמשת השיאים -
מעבר פרדיל -
ההר
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| כללי | התנדבות היישוב לצבא הבריטי • היישוב במלחמת העולם השנייה • הבריגדה היהודית • לוי בנימין - מפקד הבריגדה • הפלמ"ח • צנחני היישוב • מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי • שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה • הרבנים הצבאיים • אות ההתנדבות | 
|
| היחידות | פלוגת ההובלה 462 • פלוגת הנדסה 745 ("סולל בונה") • מתנדבי היישוב בחיל החפרים • מתנדבי היישוב בבאפס • הרגימנט הארץ-ישראלי • חיל העזר לנשים • פלוגת מובילי המים 148 • יחידת הקומנדו 51 • קבוצת החקירה המיוחדת | |
| אתרים | פיוג'י • טרוויזיו • בריזיגלה • המערכה על נהר סניו • בית הקברות הצבאי ברוונה | |
| אישים | משה שרת • יוסף אלמוגי • יצחק בן-אהרן • מרדכי מקלף • עזר ויצמן • חיים הרצוג • אהרן רמז • חיים לסקוב • מאיר זורע • שלמה שמיר | |
| ראו גם פורטל היישוב | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טרוויזיו
