טלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טלעד
נתונים כלליים
סוג מפיקת ערוצי טלוויזיה
מייסדים עוזי פלד
תקופת הפעילות 1973–הווה (כ־51 שנים)
חברת אם NMC United
מיקום המטה רמת השרון עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי "סינמה סיטי", צומת גלילות, רמת השרון
מוצרים עיקריים

תכנים טלוויזיוניים

הפעלת ערוצי טלוויזיה
מנכ"ל פנינה אדרי
 
אתר רשמי (הקישור אינו פעיל, 9 במרץ 2021)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמליל החברה, נובמבר 1993 - אוקטובר 2004 (לפני המיתוג מחדש)

טלעד אולפני ירושלים בע"מ היא חברת הפקות ישראלית. החברה פעלה כאחת משלוש הזכייניות של ערוץ 2, יחד עם "קשת" ו"רשת", כשטלעד שידרה ביום השידורים הראשון של הערוץ. לאחר שלא זכתה בתקופת זיכיון נוספת ב-2005, החברה התמקדה בהפעלת הערוצים "yes ישראלי" (בשיתוף עם yes), ערוץ E!‎, ערוץ "ילדות ישראלית" (בשיתוף עם ערוץ "הופ!"), ערוץ ההיסטוריה, ערוץ 24 וערוץ "מוזיקה il" בשיתוף עם אקו"ם.

מאז אוקטובר 2011 טלעד נמצאת בבעלות חברת NMC United, הנמצאת בבעלות האחים משה ולאון אדרי, שהם גם בעלי רשת בתי הקולנוע סינמה סיטי וסרטי יונייטד קינג[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר הזמן של ערוצי הברודקאסט בישראל
Urban head station
24/3/1966 - פתיחת הטלוויזיה הלימודית
Urban stop on track
1/5/1968 - סגירת הטלוויזיה הלימודית
Urban stop on track
2/5/1968 - פתיחת הערוץ הראשון
Urban stop on track
3/5/1968 - פתיחת חינוכית 1
Urban straight track
Urban straight track
Urban straight track
Urban stop on track
7/10/1986 - פתיחת ערוץ 2 הנסיוני
Urban straight track
Urban stop on track
3/11/1993 - סגירת ערוץ 2 הניסיוני
Urban stop on track
4/11/1993 - פתיחת ערוץ 2 וחינוכית 2
Urban stop on track
22/2/1994 - פתיחת ערוץ 33
Urban stop on track
6/6/1995 - פתיחת חינוכית 23
Urban straight track
Urban stop on track
28/1/2002 - פתיחת ערוץ עשר וחינוכית 10
Urban stop on track
31/10/2003 - סגירת חינוכית 10
Urban stop on track
29/10/2005 - סיום שידורי טלעד בערוץ 2
Urban straight track
Urban straight track
Urban stop on track
30/6/2014 - פתיחת ערוץ 20
Urban stop on track
10/5/2017 - סגירת ערוץ 33
Urban stop on track
14/5/2017 - סגירת הערוץ הראשון וחינוכית 1
Urban stop on track
15/5/2017 - פתיחת כאן 11 ומכאן 33
Urban stop on track
4/6/2017 - פתיחת חינוכית 11
Urban stop on track
3/8/2017 - סגירת חינוכית 11
Urban stop on track
31/10/2017 - פיצול וסגירת ערוץ 2 וחינוכית 2
Urban stop on track
31/10/2017 - השידור האחרון של ערוץ עשר באפיק 10
Urban stop on track
1/11/2017 - פתיחת קשת 12 ורשת 13
Urban stop on track
1/11/2017 - תיחלת שידורי ערוץ עשר באפיק 14
Urban stop on track
4/3/2018 - פתיחת חינוכית עשר
Urban stop on track
14/8/2018 - סגירת חינוכית 23 וחינוכית עשר
Urban stop on track
15/8/2018 - פתיחת כאן חינוכית
Urban stop on track
15/1/2019 - סגירת ערוץ עשר
Urban End station
28/11/2021 - מעבר ערוץ 20 לעכשיו 14

החברה נוסדה ב-1972 כחברת הפקה קטנה בירושלים בשם "עידן" על ידי עוזי פלד ואבשלום כץ. השניים היו קודם בין מקימי הטלוויזיה הישראלית אך עזבו אותה לאחר מספר שנים[2]. החברה זכתה להצלחה לאחר שהחלה להפיק סרטים ותשדירים לגופים שונים, ובשנת 1973 הפכה "עידן" לשותפות עם חברת השקעות דיסקונט, והחברה החדשה נקראה טלעד (טלוויזיה - עידן - דיסקונט)[2]. דן טולקובסקי, מנכ"ל השקעות דיסקונט ביקש להיכנס להשקעה בשוק התקשורת וחברת "עידן" נזקקה למימון לרכישת ציוד. השקעות דיסקונט החזיקה תחילה 50% מהחברה, אך לאחר שסיפקה מימון נוסף לרכישת ציוד והקמת אולפנים גדל חלקה ל-80%[2].

בשנות ה-80 של המאה ה-20 גדלה הפעילות של טלעד באופן משמעותי, ב־1985 היא הקימה אולפני טלוויזיה במתחם תיאטרון ירושלים, כחלק מפרויקט ההרחבה שלו[3]. היא הפיקה תוכניות טלוויזיה עבור הטלוויזיה הישראלית, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, סרטים ותשדירים[2].

זכיינית בערוץ 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בסוף שנות ה-70 התעניינה טלעד בהקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי בישראל[4][5]. ובשנת 1991, לקראת יציאת המכרז להפעלת ערוץ 2, הקימה "טלעד" קבוצה שהגישה הצעה לקבלת זיכיון שידור[6]. הקבוצה כללה את החברות "השקעות דיסקונט", חברת "שמרוק" (חברת ההשקעות הפרטית של משפחת דיסני), חברת הביטוח הראל, מעריב החזקות, התעשיין מנדל קפלן ועוזי פלד[7].

"טלעד" הייתה אחת משלוש קבוצות שזכו בזיכיון[8], ואף הייתה הזכיינית הראשונה לשדר ביום פתיחת שידורי הערוץ ב-4 בנובמבר 1993. כזכיינית ערוץ 2, הפיקה טלעד מספר סדרות טלוויזיה ישראליות בולטות, בהן: "החמישייה הקאמרית", "הקומדי סטור", "החרצופים", "פלורנטין", "החיים זה לא הכל" ו"עובדה" עם אילנה דיין[9].

בשנת 1999 רכשה טלעד את זכויות השידור הבלעדיות של ערוצי טלוויזיה המשודרים בלוויין ובכבלים, בהם: ערוץ ההיסטוריה, ערוץ E!‎, ערוץ ביוגרפיה וערוץ MGM[10]. אך שנתיים אחר כך נאלצה למכור אותם בהוראת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, כדי למנוע בעלות צולבת[11]. בהמשך הותר לה להפעיל כמה ערוצים[12]. בנוסף רכשה זכויות לשידור ערוצים אלו ברוסיה, מלטה, יוון וטורקיה[13].

במאי 2000, רכשה כ-40% ממניות חברת האינטרנט "סיטינט" בעלת אתר הספורט ONE[14]. חברת "סיטינט" גם הקימה עבור טלעד אתרי אינטרנט נוספים שאינם קשורים לספורט[15]. המניות נמכרו באוגוסט 2005[16].

במרץ 2001 מכרה חברת שמרוק את חלקה בחברה לבעלי המניות האחרים[17]. באפריל 2001 רכשה קבוצת גאון תקשורת (חברת בת של גאון אחזקות בראשות בני גאון ושותפים נוספים) את חלקה של השקעות דיסקונט בטלעד, לפי שווי חברה של 31 מיליון דולר[18]. בספטמבר 2004 מכרה חברת מעריב החזקות את חלקה לבעלי המניות האחרים[19].

לקראת המכרז החלה "טלעד" במיתוג מחדש.[20][21][22]

בשנת 2005 הפסידה טלעד במכרז השידור של ערוץ 2, שצומצם לשתי זכייניות, ובליל 29 באוקטובר 2005 הפסיקה לשדר בערוץ 2[23].

לאחר תקופת הזכיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר ההפסד במכרז החלה טלעד במגעים למכירת אולפני השידור שלה בירושלים[24], לבסוף רשת מדיה רכשה את הציוד בלבד והעבירה אותו לתל אביב[25]. בשנת 2014 הוסבו אולפני ומשרדי טלעד בתיאטרון ירושלים לשימוש תיאטרון מיקרו[26]. קבוצת הביטוח הראל, שהייתה בעלת המניות הגדולה ביותר[27], מכרה את חלקה לבני גאון ואיש העסקים רוברט פקטור[28]. בעקבות ההפסד במכרז מצבת כוח האדם בחברה הצטמצמה ב-75% כ-150 מתוך 200 עובדים פוטרו[29].

בשנת 2008 טלעד השיקה את ערוץ SHE הפונה לנשים. טלעד הייתה גם בעליו של אתר הספורט ONE[30].

ב-30 באוקטובר 2011 רכשה חברת NMC United את טלעד תמורת 15 מיליון דולר[1].

בשנת 2012 טלעד רכשה את הזכויות לערוץ "הופ! ילדות ישראלית".

בינואר 2019 החברה רכשה את ערוץ 24. כמו כן רישיון הערוץ שונה להגדרה של ערוץ מסחרי זעיר, דבר האומר כי הערוץ לא מחויב עוד לשדר רק מוזיקה, ובין היתר משדר הערוץ סדרות וסרטים[31].

ב-3 באוגוסט 2020 טלעד, בשיתוף עם אקו"ם, השיקה ערוץ מוזיקה חדש בכל הפלטפורמות, "מוזיקה il", שמשדר תוכני מוזיקה ישראליים. הערוץ הוקם כחלק ממאמץ ששותפים לו גורמים רבים במציאת פתרונות לסייע לאומנים בתקופת משבר הקורונה, שכוללים שידור תכנים ישראליים במטרה להגביר את התמלוגים עבור היוצרים[32][33][34][35].

תכנים בולטים בשידורי הזכיינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלעד הייתה בעלת מערכת הפקות רחבה והפיקה מספר רב של תוכניות, חלקן איכותיות וזוכות פרסים: מעל 10,000 שעות שידור (בכל הז'אנרים) והתמחות בהפקת אלפי פרסומות ומאות תוכניות ספיישל בקנה מידה גדול (קונצרטים, טקסי הענקת פרסים, אירועים, מבצעי התרמה). טלעד גם סיפקה שירותים לאירועים גדולים לרשתות טלוויזיה מובילות בעולם.

סדרות דרמה וקומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעשועונים ותוכניות ריאליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית אירוח ותוכניות תחקירים ותעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות לילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שוקו טלעד" (1997–2002): תוכנית ילדים. הוגשה בראשית דרכה על ידי ירדנה ארזי, ובהמשך בתור רצועת שידורים בהגשתה של רוני אלון ובהמשך בהגשת הבובות שוקו טופי ואופס שאצלם עסקה בנושאים שונים בתחומי החיים כמו: חדשות, טעמים, פחדים וחזרה לבית ספר וכדומה.
  • "סיפורי גן חיות" (1999–2000): סדרה קומית דרמטית לילדים בהשתתפות: מיקי קם, דרור קרן, גלעד גפני וטל פרידמן.
  • "החברים של ברני" (1997–2000): הגרסה הישראלית לתוכנית הילדים הפופולרית.
  • "מערת הקסמים של קליוסטרו" (2000): תוכנית שהעלילה התרחשה במערה קסומה. את התוכנית הנחו: הקוסם קליוסטרו והבובה אופס שהופעלה על ידי ז'יל בן דוד.
  • "שמח עד הגג" (2001): תוכנית בת 7 פרקים בנושא חגי ישראל בהגשת דני רובס. כל פרק עסק בחג אחר ושודר בחג בו הוא עוסק. בתוכנית, שיחק רובס עם הבובות "ששון ושמחה" (בובות שכיכבו לפני כן בקלטת הוידאו "רדיו גן" בכיכובה של יעל בר זוהר), סיפר סיפור על כל חג, שוחח עם ילדים על החג שעליו עוסק הפרק ושר שירים מוכרים ובעיקר מקוריים (שאת רובם כתב חנוך רעים) על החג שבו עוסק הפרק.
  • "טלעדודס" (2003–2004): תוכנית אשר שודרה בשבת בבוקר בהנחיית הבובה אופס שהופעלה על ידי ז'יל בן דוד.
  • "זמן דיסני" (1993–2002): רצועת סדרות מצוירות של דיסני ששודרה במקור בצהריים ובהמשך גם בבוקר.
  • "בראבו" (1998–2003): תוכנית כישרונות צעירים, בה התחרו ילדים ובני נוער על מקום בגמר העולמי שנערך באיטליה. את התוכנית הנחו בין היתר מיכל ינאי וטוביה צפיר.
  • "הקרנבל של מיכל" (1995–1996): תוכנית ששודרה בשבת בבוקר בהנחיית מיכל ינאי. התוכנית חולקה לשני חלקים כשהחלק הראשון מתרחש בביתה של מיכל שבו היא הופיעה עם אבנר (בובה שהופעלה על ידי ז'יל בן דוד) ובחלק השני היה את הקרנבל עצמו שהיה מופע עם קהל.

תוכניות ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 לי-אור אברבך, ‏כפי שנחשף ב"גלובס": NMC יונייטד של משפחת אדרי רוכשת את טלעד תמורת 15 מיליון שקל, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2011
  2. ^ 1 2 3 4 אלעזר לוין, עזבו את הטלוויזיה בזמן, חדשות, 2 בדצמבר 1988
  3. ^ דידי יזרעאלי, המירוץ לערוץ, כל העיר, 13 בספטמבר 1985
  4. ^ אולפני טלעד מוכנים להשקיע 500 מיליון ל"י בערוץ טלוויזיה, דבר, 21 במרץ 1979
    רזי גוטרמן, הערוץ השני, מעריב, 22 ביוני 1978
  5. ^ יוסף וקסמן, "טלעד" מבקש להקים תחנת טלוויזיה מסחרית, מעריב, 14 בנובמבר 1977
  6. ^ יגאל לביב, היערכות להתמודדות על ערוץ 2, חדשות, 12 בספטמבר 1991
    הגר רם, מתגבשות הקבוצות שייגשו למכרז על הערוץ השני, חדשות, 23 באפריל 1992
  7. ^ הגר רם, רותי זוטא, 3 קבוצות הגישו הצעות למכרז ערוץ 2, חדשות, 15 במאי 1992
  8. ^ "העולם הזה": נחמן שי סידר את ערוץ 2 לנמרודי, חדשות, 2 ביוני 1993
  9. ^ ענת באלינט, עשר שנים לתחילת שידוריו של ערוץ 2, שהיה לכלי התקשורת המשפיע ביותר בישראל, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2003
  10. ^ אביבה קרול, ‏טלעד רכשה זכויות שידור ל-4 ערוצים שיישווקו לכבלים וללווין, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1999
  11. ^ סמדר הירש, ‏טלעד נאלצה למכור זכויות לערוצי שידור בכבלים ובלוויין כדי למנוע בעלות צולבת, באתר גלובס, 14 ביוני 2001
  12. ^ רוני קורן-דינר, קשת וטלעד נערכות להחזיר לחסותן ערוצים שנאלצו למכור בשל בעלות צולבת, באתר TheMarker‏, 3 בינואר 2002
  13. ^ רוני קורן-דינר, טלעד תשיק היום את ערוץ MGM בטורקיה, באתר TheMarker‏, 1 בינואר 2001
    רוני קורן-דינר, טלעד ערוצי שידור תשדר את MGM לרוסיה, מלטה ויוון, באתר TheMarker‏, 25 במרץ 2002
  14. ^ אפי לנדאו, ‏טלעד רכשה 40% מסיטינט לפי שווי חברה של 3 מיליון ד', באתר גלובס, 17 במאי 2000
  15. ^ אביבה קרול, ‏טלעד נכנסת לאינטרנט, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2000
  16. ^ יעל גאוני, ‏טלעד מכרה את מניותיה בפורטל הספורט ONE לקיידן-מדיה-גרופ, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2005
    איילה צורף, עסקת מכירת השליטה ב-ONE לקבוצת ידיעות אחרונות הופכת אותה לספקית התוכן הגדולה באינטרנט, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2007
  17. ^ רוני קורן-דינר, הושלם הליך מכירת החזקות שמרוק בטלעד; בעלי המניות הגדילו את חלקם ומימשו את זכות הסירוב נגד כניסת בני גאון, באתר TheMarker‏, 12 במרץ 2001
  18. ^ איי אונליין, בני גאון רוכש את חלקה של דסק'ש בטלעד לפי שווי של 31 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2001
    אריאל יס, גאון תקשורת ומשקיעים השלימו רכישת 23% מטלעד, באתר הארץ, 8 באפריל 2001
  19. ^ TheMarker digital, מעריב החזקות מוכרת החזקותיה בטלעד תמורת כ-13.7 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2004
  20. ^ אורנה יפת, לקראת המכרז: טלעד החלה במהלך של מיתוג מחדש, באתר ynet, 18 באוקטובר 2004
  21. ^ אור שמש, רואים שזה מכרז, באתר nrg‏, 18 באוקטובר 2004
  22. ^ JCS הפיקה אריזת מסך חדשה לטלעד, באתר nrg‏, 21 באוקטובר 2004
  23. ^ בועז גריילסמר, בסוף השבוע הקרוב תסיים טלעד 12 שנות שידור בערוץ 2, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2005
  24. ^ בועז גריילסמר, טלעד במגעים למכירת אולפן השידור בירושלים, באתר TheMarker‏, 3 באוגוסט 2005
  25. ^ יעל גאוני, ‏רשת רכשה את ציוד האולפן של טלעד תמורת 1.5 מיליון שקל, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2007
  26. ^ תיאטרון מיקרו עובר לתיאטרון ירושלים
  27. ^ הארץ, יאיר המבורגר בדרך החוצה מטלעד: מנהל באחרונה מגעים למכירת מניותיו בחברה לבני גאון, באתר TheMarker‏, 8 בספטמבר 2005
  28. ^ שלומי גולובינסקי, הראל מתמקדת בפיננסים: מוכרת את החזקותיה בטלעד תמורת 22 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 8 ביוני 2006
  29. ^ הארץ, טלעד תפעיל תוכנית התייעלות נרחבת לאחר הפסח, באתר TheMarker‏, 19 באפריל 2005
    רוני קורן-דינר, טלעד תפטר 50 עובדים - בהם מנהל התוכניות חיימון גולדברג, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2005
  30. ^ יעל גאוני, ‏טלעד מעלה ב-yes ערוץ נשים חדש בשם SHE, באתר גלובס, 18 בנובמבר 2008
  31. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, סופית: ערוץ 24 עובר לידי משה אדרי תמורת 10 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 6 בינואר 2019
  32. ^ רן בוקר, ערוץ מוזיקה חדש נפתח: "יגדיל את כמות ההשמעות של יצירות ישראליות", באתר ynet, 29 ביולי 2020
  33. ^ איה חיות, ערוץ טלוויזיה חדש ישדר רק מוזיקה ישראלית, באתר הארץ, 29 ביולי 2020
  34. ^ מאיה כהן, למען האמנים: ערוץ מוזיקה חדש, באתר ישראל היום, 29 ביולי 2020
  35. ^ ניר קומם, מוזיקה IL: ערוץ מוסיקה חדש יוצא לדרך, באתר אייס, 3 באוגוסט 2020