טלוויזיה בכבלים

טלוויזיה בכבלים היא טכנולוגיית תקשורת בה נעשה שימוש בתשתית כבלי תקשורת להעברת אותות אל מכשיר טלוויזיה וממנו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה, הועברו שידורי הטלוויזיה באמצעות גלי רדיו, שלקליטתם נדרשו אנטנות. עם ריבוי ערוצי השידור, נוצר צורך בכמות הולכת וגדלה של אנטנות. טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ביטלה את הצורך בהתקנת אנטנות ייחודיות ובמקומן הועברו אותות השידור ממרכז קליטה בכבלי תקשורת (לרוב תת-קרקעיים).

בשלביה הראשונים, הייתה הטלוויזיה בכבלים מבוססת על מערך של כבלים קואקסיאליים. בשלב מאוחר יותר פותחה טכנולוגית סיבים וקואקס משולבת - HFC. כיום, השימוש בכבלים מאפשר מגוון רחב של ערוצי טלוויזיה.

עם תחילת שידורי טלוויזיה באינטרנט החלה להתפתח תופעה של Cord-cutting.

שירותים מתקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתית מודרנית של טלוויזיה בכבלים מאפשרת שירותים חדישים ובהם אינטרנט בכבלים, ממירים דיגיטליים, טלוויזיה אינטראקטיבית, טלפוניה בכבלים ושידור וידאו דיגיטלי.

טלוויזיה בכבלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – yes הטלוויזיה בלוויין, HOT, טלוויזיה רב ערוצית בישראל

עד לאמצע שנות ה-80, התקיימו בישראל ערוצי כבלים פיראטיים מקומיים בהם שודר תוכן שכלל בעיקר סרטי קולנוע ופרסומות לעסקים מקומיים. ערוצים אלו, שפעלו בניגוד לחוק רשות השידור, דוכאו באמצעות פשיטות משטרה על הגורמים המשדרים.

זיכיונות אזוריים ראשונים לשידור טלוויזיה בכבלים ניתנו בשנת 1986 למספר חברות.

ב-1988 החלה הקמת תשתית לשידורי הכבלים ברחבי הארץ. לצורך כך הוקמו 5 חברות כבלים: "ICS" (לימים "עידן"), "מתב", "גוונים", "ערוצי זהב" ו"תבל" והשידורים החלו ב-1989. בשנת 1998 הצטמצם מספרן של החברות לשלוש לאחר שחברת "מתב" רכשה את "גוונים" ו-"ערוצי זהב" רכשו את "עידן", ובכך הסתכמו לשלוש חברות גדולות: "ערוצי זהב" עם 410 אלף מנויים, "תבל" עם 381 אלף מנויים ו-"מתב" עם 262 אלף מנויים.^[1]

בשנת 2003 התאחדו חברות הכבלים הנותרות לכדי תאגיד אחד הנקרא "HOT", אשר אמור היה להתחרות בחברת הלוויין YES, השייכת מאז 2009 לחברת בזק. במקביל לאיחוד חברות הכבלים, אוחדה מועצת הכבלים עם מועצת הלוויין בסוף שנות ה-90 למועצה ציבורית הנקראת "המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין".

בשנת 2009 החלו שידורי הניסיון של עידן+, מערך השידורים הדיגיטליים מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, כאשר נקלטו בו 2 ערוצי הטלוויזיה האנלוגיים (ערוץ 1 וערוץ 2), ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. בשנת 2011 נסגרו בהדרגה השידורים האנלוגיים בישראל, לטובת השידורים הדיגיטליים בעידן+. במהלך השנים נוספו גם ערוץ 23, ערוץ 1 ב-HD, ערוץ 20 וערוץ 24. ערוץ 9 וערוץ הלא TV ביצעו שידורי ניסיון בעידן+, אך לא המשיכו הלאה. בנובמבר 2017 נכנס לתוקפו פיצול ערוץ 2, וכן נכנסו לעידן+ הערוצים קשת 12 ורשת 13.