טיש
טיש (ביידיש: שולחן) הוא אירוע הנערך בחצרות האדמו"רים החסידיים שבו עורך האדמו"ר שולחן בפני קהל חסידיו. טקס הטיש נערך בעיקר בשבתות וחגים, אולם גם בנסיבות שונות כמו סעודת מלווה מלכה וסעודות הילולה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהג הטיש הוא מנהג מקובל בקהילות חסידיות ונשען על רעיון של תנועת החסידות. בעבר היה מקובל שהחסידים באו אל האדמו"ר בעת שאכל את הסעודות בביתו, בו היו שרים ומתוועדים ביחד ושומעים דברי תורה.
בהמשך קיבל הטיש צורה משלו: הוא נערך בדרך כלל בבית המדרש, נקבע לו זמן לתחילתו ולעיתים אף לסיומו, התחדדו ההבדלים בין טישים שבתיים או באמצע השבוע, או בין טיש של ליל שבת לטיש סעודה שלישית. כמו כן בחצרות הגדולות מייעדים מקומות מיוחדים למבוגרים בקדמת השולחן, ולצעירים על הטריבונות. בחצרות מסוימות משתתפים בטיש כמה אלפי חסידים.
מדי פעם מגיעים לטיש גם יהודים שאינם חסידים.
מנהגי הטיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ניגונים חסידיים
בכל חסידות שרים שירים המיוחדים לה וקיימת מקהלה שתפקידה לשיר שירים מסוימים.
בחסידויות שונות נפוצים מיתוסים על ניסים שקרו על ידי שירת שירים שהלחינו אדמו"רים.
שיריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שיריים
בחסידות יש חשיבות גדולה לאכילת שיירי סעודתו של האדמו"ר.
מנהג הטיש הוא שהאדמו"ר אוכל את סעודתו לפני הקהל (הקהל אכלו לפני כן בביתם מיד אחרי התפילה ואחר זמן מתחיל הטיש, בו אוכל האדמו"ר את סעודתו כשהקהל נמצא ושר שירים) כשלאחר טעימתו שאר האוכל מחולק לחסידים.
נפוצים מנהגים בחסידיות לשלוח מאכל מיוחד לחתנים שהשתדכו באותו שבוע ולהורים שנולדו להם ילדים באותו שבוע וכן לבחורים שיש להם חגיגת בר מצווה שהם מקבלים את השיריים לאחר שאומרים דבר תורה לאוזני האדמו"ר (ביידיש "פשעטיל").
זמן הטיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיש נערך בליל שבת במשך כמה שעות, ושעה לפני מוצאי שבת בזמן סעודה שלישית, אך יש גם אדמור"ם שעורכים טיש בשבת בצהריים לאחר תפילה מאוחרת (טיש צהריים ביידיש: מיטאג טיש) לטיש זה מגיעים בחורים שאוכלים סעודה בישיבה בשעה מוקדמת. יש גם טישים הנערכים בחגים ששם יש קהל גדול יותר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי ציון, הלכות טיש - לימודים, הלכות, הנהגות והדרכות, ספריית חוה.
