טיפול סלידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיפול סלידה (בלועזית: תרפיה אברסיבית) הוא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי שנועד להפחית התנהגות לא-רצויה; במהלך הטיפול נחשף המטופל לגירוי (stimulus) המקושר להתנהגות לא-רצויה מסוימת, תוך כדי חשיפה לגירוי לא נעים (אברסיבי) שמעורר אי נוחות, במטרה ליצור התניה וקישור בין שני הגירויים, כך שהמטופל ילמד להעדיף להימנע מההתנהגות הלא-רצויה כדי לא להיחשף שוב לגירוי האברסיבי והתחושות השליליות שהוא מעורר.

התוויות לטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול משמש בעיקר במצבים של התמכרויות לסמים או אלכוהול או קומפולסיות מסוימות. למשל, מריחת חומרים בעלי טעם חריף על הציפורניים במטרה להפסיק התנהגות לא רצויה של כסיסת ציפורניים; מתן תרופות היוצרות תחושת בחילה או חמרמורת לאחר כל שתיית אלכוהול במטרה ליצור גמילה במקרה של אלכוהוליזם; או מתן שוק חשמלי לאחר התנהגות לא-רצויה (כגון פנטזיות לא מותאמות בקרב פדופילים) במטרה לקשר בין השוק להתנהגות, כדי שהמטופל יימנע מהתנהגות זו.

ביקורת והגבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מעבירים ביקורת חריפה על שיטת הטיפול בצורתה הקיצונית יותר (במיוחד שוק חשמלי). הטיעונים העיקריים נוגעים בבעיה האתית שכרוכה במתן טיפול אברסיבי כל כך עבור האדם והנזק העלול להיגרם, ובמידת היעילות הנמוכה יחסית שנמצאה במחקרים על השיטה. במספר מדינות בארצות הברית נחקקו חוקים המגבילים מאוד את השימוש בטיפול לפסיכולוגים מורשים בלבד, ומגבירים את הפיקוח הצמוד על התהליך.

טיפול בסלידה נגד הומוסקסואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית המדינות נאסר הטיפול האברסיבי בשנים האחרונות כטיפול המרה להומוסקסואליות. זאת בהמשך למחקרו הידוע של מרטין זליגמן מ-1966, שהראה ממצאים מעורבים לפיהם כ-50% מהגברים ההומוסקסואלים שעברו את הטיפול לא הביעו עוד דחפים הומוסקסואליים – אך זליגמן סייג את מסקנותיו בכך שרובם התגלו כביסקסואלים, בעוד בקרב בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית ברורה לא ניכר שינוי בעקבות הטיפול האברסיבי.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול סלידה זכה להתייחסויות ואזכורים בספרות ובקולנוע. בספר "תפוז מכני" (ובסרט באותו השם) ניתן לטיפול סלידה מקום מרכזי בעלילה: גיבור הספר, סדיסט אלים בשם אלכס, עובר סדרת טיפולים הכוללת התניות שליליות בעזרת מעוררי בחילה בעת צפייה מאולצת בדימויים אלימים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Council on Scientific Affairs of the American Medical Association (1987). "Aversion therapy". Journal of the American Medical Association, 258(18), 2562-2565.
  • Seligman, Martin E. P. (1993). What You Can Change and What You Can't: The Complete Guide to Successful Self-Improvement. New York: Knopf.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.