טוילאפה איונו סייללה מליאלגאוי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
.jpg) | |||||
| לידה |
14 באפריל 1945 (בן 79) סמואה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 סמואה | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת אוקלנד  | ||||
| מפלגה |
Human Rights Protection Party | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
הצלב הגדול של מסדר השמש העולה | |||||
  | |||||
טוילאפה איונו סייללה מליאלגאוי (בסמואית: Tuilaepa Aiono Sailele Malielegaoi; נולד ב-14 באפריל 1945) היה ראש הממשלה ה-6 ושר החוץ ה-5 של סמואה מנובמבר 1998 ועד מאי 2021.[1] הוא ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן בתולדות המדינה.
הוא כיהן באסיפה המחוקקת של סמואה מאז שנת 1981 ובשנים 1988–1998 כיהן כסגן ראש הממשלה. בעבר כיהן גם כשר האוצר והתעשייה.
בצעירותו היה מליאלגאוי לסמואי הראשון שסיים לימודי תואר שני, בלימודיו באוניברסיטת אוקלנד.[2] לאחר הלימודים ולפני היבחרו לפרלמנט עבד בחברות פרייס ווטרהאוס קופרס והקהילה הכלכלית האירופית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טווילאפה נולד בכפר באי אופולו ולמד בתיכון ליד מכללת סנט ג'וזף. לאחר מכן קיבל תואר שני מאוניברסיטת אוקלנד, והיה לסמואי הראשון שקיבל תואר שני במסחר.
טווילאפה עבד עבור הקהילה הכלכלית האירופית עד שזכה בבחירות לפרלמנט הסמואי בשנת 1980.
טווילאפה איבד שני קרובי משפחה ברעידת האדמה ובצונאמי בסמואה שהתרחשו בשנת 2009 כולל בתה של אחייניתו.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
טווילאפה ויתר על משרד האוצר משום שהתפקיד דורש אחריות ועבודה רבה וכדי לבצע את העבודה כראוי נדרש שר במשרה מלאה. טווילאפה הקצה את תיק האוצר מאז פעמיים.
טווילאפה זכה לראשונה בבחירות שייצג את מחוז לפה שלו בשנת 1980, לאחר מותו של הנציג הקודם. הוא כיהן כשר אוצר בממשלת טופילאו בשנים 1991 ו-1996. בשנת 1991 מונה לסגן ראש הממשלה. בשנת 1998 פרש טופילאו מהפרלמנט ומרשות הממשלה בשל בעיות בריאות ועקב כך טואילאפה הפך לראש הממשלה. טוילאפה היה סגן ראש הממשלה ושר האוצר. במשך זמן מה כיהן במקביל גם כראש הממשלה וגם כשר האוצר לאחר שטופילאו אטי אלסנה פרש מראשות הממשלה. לאחר הבחירות הבאות בשנת 2001 בהן נבחר לתקופת כהונה נוספת, ויתר טווילאפה על תפקיד שר האוצר אשר עבר אל מיזה טלפוני רצלאף, שהפכה גם לסגנית ראש הממשלה החדשה. הוא הוביל בהצלחה את מפלגת ה-HRPP שלו לבחירות חוזרות בבחירות הכלליות 2001, 2006, 2011 ו-2016. בשנת 2012 טואילאפה הפך לראש הממשלה המכהן במשך הזמן הארוך ביותר בסמואה, יותר מקודמו, טופילאו אטי אלסנה. עד ההפסד שלו בבחירות בשנת 2021, טווילאפה היה גם במקום השני בעולם מבחינת אורך כהונה של ראש הממשלה. במקום הראשון נמצא הון סן בקמבודיה.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלפת נתיב התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009 העבירה ממשלתו של טווילאפה חקיקה שנויה במחלוקת שהחליפה את תנועת כלי הרכב בכבישי המדינה מצד ימין לשמאל. כנגד ההצעה נערכה הפגנה של למעלה מ-15,000 אנשים, הפגנת המחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של סמואה. בנוסף הוקמה "מפלגת העם", מפלגה פוליטית שהוקמה תוך כדי המחאה במטרה להחליף את השלטון.
התפרצות חצבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפרצות חצבת החלה בספטמבר 2019. נכון ל־26 בדצמבר היו 5,612 מקרים מאושרים של חצבת ו-81 מקרי מוות. מתוך אוכלוסייה סמואה שמנתה 200,874, למעלה משני אחוזים מהאוכלוסייה נדבקו.
ההתפרצות מיוחסת לירידה חדה בחיסון נגד חצבת לעומת השנה הקודמת. בשנת 2013, 90% מהתינוקות בסמואה קיבלו את החיסון נגד חזרת-אדמת בגיל שנה. ב-6 ביולי 2018 בחוף המזרחי של סבאי, שני ילדים בני 12 חודשים מתו לאחר שקיבלו חיסון. סיבת המוות הייתה הכנה לא נכונה של החיסון על ידי שתי אחיות שערבבו אבקת חיסון עם חומר הרדמה שפג תוקפו. שני מקרי מוות אלה שימשו קבוצות נגד חיסונים שהפיצו אזהרות מפני חיסונים ברשתות החברתיות. הממשלה עצרה את תוכנית החיסונים שלה במשך 10 חודשים, למרות עצות ארגון הבריאות העולמי. התקרית גרמה לתושבים סמואיים רבים לאבד את אמונם במערכת הבריאות.
עם זאת, נכון ל-29 בדצמבר 2018 לא הוכרזה חקירה ציבורית בנושא תפקידה של הממשלה בהשעיית חיסונים. סגן מנהל הבריאות גאואלופה מטלבאווה סאגה הצהיר כי "הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שהמקרה שלנו יתפוצץ אל העולם." האופוזיציה הפוליטית בסמואה קראה לסלק את שר הבריאות מתפקידו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעריב, "משחק באש": ראש הממשלה שהפסיד אחרי 22 שנים בתפקיד מסרב לעזוב, 27/05/2021
- ynet, רה"מ הפסיד בבחירות ומסרב לעזוב: "אלוהים מינה אותי", 27/05/2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Prime Minister | Palemia, Government of Samoa (באנגלית)
- ^ The Hon. Tuilaepa Malielegaoi- The University of Auckland, web.archive.org, 27 במרץ 2009