טווייה

המונח "טווה" מפנה לכאן. לערך העוסק באחת מל"ט אבות מלאכה, ראו מלאכת טווה.

אישה מגלגלת חוט טווי לאחר הטוויה בקוטאן (Khotan) שבסין.

אשה אירית טווה על גלגל טוויה, תמונת פוטוכרום, בין 1890 ל-1900

טווייה היא תהליך בו מפותלים סיבים ביחד לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט. חוטים עם כיוון סיבוב במעלה החוט, בכיוון השעון, נקראים בעלי סיבוב-S וחוטים עם כיוון שזירה נגד כיוון השעון נקראים בעלי סיבוב-Z.

טוויה יוצרת חוט לא שזור (single ply) בו ניתן להשתמש ישירות, או לשזור ביחד עם חוטים אחרים. שזירה היא ליפוף שניים או יותר חוטים יחדיו לקבלת חוט חזק ומאוזן יותר. בדרך כלל שוזרים חוט הפוך מכיוון טווייתו, כך שאם חוט נטווה עם סיבוב-S, שזירתו תעשה לכיוון ההפוך עם כיוון סיבוב-Z.

לפני הטווייה עצמה, עוברים סיבים טבעיים (צמר, פשתן, כותנה, משי וכדומה) ניקוי, סירוק או ניפוץ, יישור וצביעה במידת הצורך.

היסטוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלך בסיסי היוא מוט , בדרך כלל מעץ, לרוב בעל משקל מאוזן באחד מצדדיו, המשמש כציר לטוויית צמר, פשתן, קנבוס, כותנה וסיבים אחרים. הפלך הוא מכשיר ששימש לטווייה בעת העתיקה ובתקופת ימי הביניים, יחד עם הכישור, שהוא מקל ארוך, לפעמים דמוי קלשון או מחתה, עליו הסיבים היו כרוכים, ומוחזקים במקום בעזרת סרט. תפקידו של הפלך הוא להקל על פעולת סיבוב הסיבים. ניתן לטוות גם ביחד ללא פלך עי סיבוב סיבים סביב עצמם, אך פלך בעל משקולת בצד אחד יסובב סיב מספר פעמים רק על כל סיבוב שנסובב אותו, בדומה לסיבוב סביבון.

בנוסף לפלך, טוויה ידנית נעשית גם בגלגל הטוויה, שיש הטועים ומכנים אותו בעברית כישור, אך אין זה כך.

גלגל הטוויה עובד בצורה דומה לפלך, סיבוב סיבים סביב עצמם, אך משתמש בגלגל, רצועה ובדרך כלל דוושות המקלות ומייעלות את יצירת הסיבוב.

קיימים סוגים רבים של גלגלי טוויה, מתקופות ואזורים שונים בעולם.

עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור, הפלך וגלגל הטוויה, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק בצורה מסחרית, אם כי העיקרון העומד ביסוד התהליך נותר דומה. כיום טוויה ידנית משמשת בעיקר כתחביב.

הטווייה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלאכת טוויה

ביהדות, טווייה היא אחת מל"ט מלאכות שבת (מסכת שבת, פרק ז', משנה ב'), והיא נמנית בסדר המלאכות של ייצור בגדים לאחר ניקוי הצמר (ליבון), סירוק הצמר (ניפוץ) וצביעתו. במקרא מתוארת מלאכת הטווייה כעבודת יד שנדרשה עבורה חכמת לב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה) וכן "וכל הנשים בחכמה טוו את העזים" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו). חומרי הגלם ששימשו את הטוות היו צמר או פשתים.^[1]כלי העבודה בהן השתמשו הטוות לצורך מלאכתן היו הכישור והפלך "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך"(ספר משלי, פרק ל"א, פסוק יט). תוצרי הטווייה שימשו הן לסיפוק צורכי המשפחה והן כתרומה למשכן "ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה).